יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

 

 

* indicates required

כל הבלוגים كل المدونات

לקנא קצת בערבים

 אני מבין את מצוקתם של סטודנטים ערבים שאני מלמד ב"אורנים" המתקשים בעברית האקדמית,  אך ממליץ להם לראות את יתרונם הגדול על חבריהם היהודים – הם שולטים בשתי שפות, בקיאים בשתי תרבויות ויכולים לבחור ולדלג ביניהן כרצונם. 

"וכך, בעקבות ההיכרות שלי עם עלא, הבנתי כמה המצב שלי בערבית הוא על הפנים..." מספר אייל מדרוני, בחור מקסים ומוכשר מאוד, שסיים י"ב בבי"ס בעמק בשנת 2014, והוא בוגר "מגמת ערבית". אייל שלמד גם במגמת קולנוע (מוכשר מאוד, כבר ציינתי), הכין סרט קצר בשם "רק רציתי לדבר" (חפשו ב"יוטיוב" https://www.youtube.com/watch?v=SD-EIVnc90M ).

בתחילת הסרט מספר אייל על עבודתו במסעדה בעמק יזרעאל, לצדו של צעיר ערבי בן גילו, עלא, ועל הקושי שלו לשוחח עימו בערבית, למרות שהוא זכאי לחמש יחידות בגרות במקצוע. בהמשך הסרט עוסק אייל בשאלה המוכרת לכל מי שעסק או עוסק בהוראת ערבית או בלימודי ערבית בביה"ס היהודי: ללמוד או ללמד "מדוברת" או "ספרותית"? המחלוקות בעניין זה נמשכות שנים רבות, ונימוקים רבים נשמעים לכל אחת מהעמדות (בסרטו של אייל ידידנו, הוא יוצא לעכו ונפגש גם עם זוהיר בהלול המסביר לו את החשיבות שבלימוד השפה הספרותית היפה והמלוטשת), אך יהיו הנימוקים אשר יהיו, העובדה המצערת היא שתלמידים יהודים בוגרי תיכון אינם מסוגלים לנהל שיחה בערבית, למרות שחלקם מסוגלים לקרוא "סוּרוֹת" מהקוראן, ולהבין את כותרות העיתונים בערבית.

המורה שלי לערבית, יהודי שגדל בירושלים ודיבר ערבית כאילו הייתה שפת אימו, נהג לנזוף בנו בחומרה בכל פעם שלא הקפדנו על המבטא הנכון, בין אם מדובר היה בהבדל בין חי"ת גרונית ("כיף חאלכ?") לח'י"ת "אשכנזית" ("ח'אלתי" – דודתי), וחמור מכך, אם ביטאנו "קאאא" גרונית כמנהג הכפריים ולא במבטא העירוני בו היא נשמעת כמו "אאא...". גערותיו נחרתו בזיכרוני עד כדי כך שאני מתחלחל כאשר אני שומע תלמידים מדברים בערבית ללא מבטא כלל, ואפילו כמעט נעלב, בשם השפה הערבית הנפגעת...

"קינאנו בהם, מה זה קינאנו בהם" כותבת נתיבה בן-יהודה, שהייתה לוחמת בפלמ"ח במלחמת העצמאות, ומתארת את היחס האמביוולנטי של הצעירים באותה תקופה כלפי הערבים: "השתגענו להיות כמוהם, לדבר כמוהם, להתנהג כמוהם, בשמש, בשדה, בלילה, להתלבש כמוהם [...] הם היו בעינינו המודל של בני הארץ [...] כל מי שידע לפטפט ערבית – היה בעינינו שווה הרבה, ומי שהיו לו ידידים ערביים – מלך, ממש מלך..." (נתיבה בן-יהודה, "בין הספִירות" ע"ע 175-176).

גם אני מקנא בערבים. שפה היא תרבות ואין דרך ללמוד שפה ותרבות מבלי להיות חלק ממנה, ולכן למרות שלמדתי הוראת ערבית, הבנתי שאינני יכול ללמד שפה שרכשתי באוניברסיטה ולהעבירה באופן מלאכותי לתלמידיי שלא יעשו בה שימוש אמתי (ובנוסף לכל, פחדתי עדיין מהמורה שלי לערבית, ישראל מזרחי המנוח, שיבוא בלילה ויצעק עליי כי לא ביטאתי נכון את החי"ת הגרונית...) ואני מזדהה עם מצוקתו של אייל מדרוני הצעיר המתקשה לנהל שיחה בערבית ומרגיש שמשהו כאן לא בסדר.

אני מבין את מצוקתם של סטודנטים ערבים שאני מלמד ב"אורנים" המתקשים בעברית האקדמית וסובלים בקורסים מייגעים על שירה עברית ומחקרים בהיסטוריה יהודית, אך ממליץ להם לראות את יתרונם הגדול על חבריהם היהודים – הם שולטים בשתי שפות, בקיאים בשתי תרבויות ויכולים לבחור ולדלג ביניהן כרצונם.

בספר החביב "ואללה בסדר" (עבד אלרחמן מרעי ורוביק רוזנטל 2013), העוסק ב"דיוקן הלשוני של הערבים בישראל", מצוטט המשורר נעים עראידי: "שואלים אותי לפעמים: באיזו שפה אתה חולם? ואני משיב: על יהודים אני חולם בעברית, ועל ערבים – בערבית. למעשה, איני יודע באיזו שפה אני חולם. מדוע? כי החלום הוא ביטוי ספונטני של הפנימיות. האם אני מחליט שעכשיו אכתוב שיר בערבית או שאכתוב שיר בעברית? ודאי שלא. האמינו לי, אינני יודע מדוע אני כותב בעברית, או מדוע אני כותב בערבית..." (עמ' 59). כמו כל המשוררים, נעים עראידי הוא וירטואוז של מלים. אך יש לו תחושת בית כאשר הוא מסתובב בשני המרחבים הלשוניים ומלהטט בשתי השפות, ממש בדומה לשם הספר בו הוא מצוטט – "ואללה בסדר" ובכך יש לו יתרון משמעותי על עמיתיו האוחזים בעט.

הגליל הוא קצת החמצה של הזדמנות בעניין הזה: הרוב הערבי דובר את שפת המיעוט היהודי, והיהודים המוקפים ערבית בכל אשר יפנו באזורנו, מסתדרים מצוין גם מבלי להבין מילה ולכן אין מוטיבציה להשקיע וללמוד. לפי עבד אלרחמן מרעי, הערבית הישראלית הפכה ל"עֲרַבְרִית" או "אִלְעַרַבְּרִיַּה", שפה חדשה המערבבת את העברית והערבית. רבים מחסידי השפה הערבית הטהורה מתעצבים על כך, ואני מבין לליבם, אבל אולי יש פה גם סיכוי ליצירת שפה משותפת שתקל על היהודים להבין ולדבר יותר ערבית, ואולי אפילו לחלום בשתי השפות כמו המשורר עראידי.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם