תרגום לעברית الترجمة للعبرية

הסיפור שמסתתר מאחורי השם

القصة التي تختبأ وراء الاسم

נושא

כתבה שהכינה הפעילה החדשה  בדוגרינט: אביטל כץ, צעירה ממעלות, סטודנטית לתקשורת במכללת עמק יזרעאל. אביטל שמספרת על אהבתה למילים ולכתיבה פותחת את הנושא החדש שנעסוק בו בדוגרינט: "השפה" במאמר עם סיפורי חיים מעניינים על בחירת השם האישי.

החלפת השם הפרטי בארץ היא יותר מסיפור אישי או מפגש במשרד הפנים, זו כנראה החלפה שמשנה את הגורל. אני מכירה את זה מקרוב, את שמי הפרטי השארתי כמו שהוא, ובתחילת גיל ההתבגרות אמי הוסיפה לי את השם אושרת. נולדתי עם השם אביטל, השם אושרת נוסף לי מבחירתה של אמי ולא שלי. הייתי ילדה ביישנית וחסרת ביטחון, הדחייה הייתה הפחד הכי גדול שלי. הפכתי את עצמי לפעמים לבלתי נראית כדי לא לשמוע את ה''לא'' מאחרים. ככה חייתי קצת בצל, הייתי רק עם קומץ החברים שמצאתי לעצמי. בתיכון יותר נפתחתי, התחלתי לפזר את השיער ולהתלבש יותר יפה כי מבחינתי זו הייתה ההתחלה לכך שיקבלו אותי. אני לא בטוחה מתי אמי הוסיפה לי את השם, אבל אני מניחה שזה קרה במקביל לשינוי שעבר עליי בתחילת התיכון. אני מאמינה שהשינוי הכי גדול שקרה לי בעקבות שינוי השם התרחש באמצע הצבא פחות או יותר. בצבא אני יכולה להגיד שזו התקופה שבאמת נפתחתי, ''זרמתי'' עם הסביבה והתחלתי יותר לצחוק ולאהוב לדבר עם אנשים. אבל תמיד אשאר קצת הילדה הביישנית והמופנמת, פשוט הפעם יש לי יותר אומץ להראות את עצמי.

הסיבה לא הייתה מיוחדת, פשוט רציתי לקבל יותר ביטחון, לקבל יותר את עצמי ולתת לזה לעזור לי בכך שיקבלו אותי. הייתי בטוחה שאני תמיד לא בסדר, ואמנם, אחרי הוספת השם ההתחושה לא נעלמה אבל בכל זאת בהחלט פחתה. נעשיתי אדם קצת אחר, מלא אור וביטחון, השם תרם לי הרבה כמו לגלות כוחות אישיים שהיו חבויים אצלי. זה הסיפור שלי.

כדי לשנות את השם באופן חוקי, יש לפנות למשרד האוכלוסין וההגירה. כשרציתי לראות איך הולך התהליך, קיבלתי את התשובה הבאה:

''ככלל, רשות האוכלוסין וההגירה מאפשרת חופש בחירה בשינוי שם. אולם ישנם שמות שאנו לא מאשרים כאשר הם מטעים את הציבור, פוגעים ברגשות הציבור או בתקנת הציבור. הרשות אינה מסרבת לשינוי שם בנושא מגדרי – זכר יכול לשנות שמו לשם נקבה ולהיפך. כמו כן, בהתאם לסעיף 16 לחוק השמות, יש לקבל נימוק לשם המבוקש והרשות אכן מקבלת נימוקים מגוונים.''

האם ניתן לייחס לאותיות כוחות רוחניים? האם יש משמעות לאותיות המצטרפות לתיבה היוצרת את השם?  כיום אנשים הולכים לרב כדי לקבל את האישור המיוחל ואנחנו חושבים שמשם הדרך בטוחה ושאנחנו מוכנים לשנות את השם ואת עצמנו. יצחק אהרון כותב מילים משלו על זה בכתבה באתר מאקו:

''העוצמה הטמונה בשם הפרטי מתקבלת מכמה מסלולים היונקים ממוקדי כוח שונים. אותה עוצמה גולמית מקורה בשילוב ובצירוף האותיות לכדי צליל זיהוי ברור הנקרא שם האדם. החלפת השם דורשת זהירות מרבית ושיקול דעת עמוק, הואיל ומדובר בהחלטה גורלית העשויה לחולל שינויים דרמטיים בחיי הפרט. יתרה מכך, כל שינוי בשם, ואפילו שינוי מזערי בסדר הופעת האותיות בתיבת השם, אסור שיעשה כלאחר יד ובהתייעצות עם מי שאינו מוסמך לכך. ההשפעה עלולה להיות הרסנית וכמוה כברכה לבטלה.'' (יצחק אהרון, משנה שם, משנה מזל. מאקו - 15.9.11).

אם הדת היא גורם מכריע, אז ללכת לרב שאנחנו מכירים  מהברית זה ברור מאליו. בפנייה לאתר ''דין'' שאלנו על תהליך שינוי השם מבחינת הדת וזו התשובה שיקבלנו:

''במקורות מופיע שינוי שם לצורך שינוי המזל, והדוגמא שהובאה האפשרות הזו, היא בעת צרה אם אדם חולה וכד’, שאחד הדברים שהוא יכול לעשות הוא לשנות את שמו, ובכך לנסות לשנות את מזלו. אבל זה מוזכר לאחר שיפשפש במעשיו ויקבל על עצמו להתחזק בתורה ומצוות, כך שהריצה לשנות את השם בכל הזדמנות. אינה מגובה במקורות''.

מה גורם לאנשים להחליף את השם באמצע החיים? מה השם הפרטי מסמל עבור כל אחד? ואיך נדע לבחור את השם הנכון לתינוק שלנו או לעצמנו? שאלות כאלו מעסיקות את כולנו ולכל אחד יש את הסיפור האישי שלו.

 

שירה

שמה הקודם היה שיר והיא הוסיפה את האות ה', לאחר מכן היא הפכה לשירה.

מה גרם לך לרצות לשנות את השם?

שירה: עברתי המון קשיים בחיים, בגיל ההתבגרות, כחיילת. לאחר השחרור הלכה לרב שהציע לשיר להוסיף לשמה את האות ה'. מאז שירה מעידה על עצמה שהיא השתנתה מאוד ונהייתה אדם אחר. בעברה שירה הייתה ילדה מורדת, הייתה עושה המון בעיות להוריה ובבית הספר. במהלך הצבא המצב לא השתנה ושירה נותרה ילדה מורדת והסתבכה בצבא, התנהגותה הובילה לכך שהיא לא סיימה את שירותה הצבאי עד הסוף. הוריה היו גרושים ובגיל צעיר היא עזבה את הבית, ועברה לגור עם אביה. לאימה של שירה היה קושי גדול בהתמודדות עם שירה. אבא של שירה לא יכל להתמודד עמה ועם מרדנותה והחליט להתנתק ממנה, במשך שנים ארוכות היא ואביה לא היו בקשר.

במהלך חייה ובמיוחד בצבא תמיד היו סביבה הרגשה של כישלון, הקושי בניתוק מאביה. היא ניסתה להוכיח את עצמה, היה בה רצון לעשות שירות קרבי שנחל אף הוא חוסר הצלחה. ההרגשה שאף אחד לא מבין אותה, ושכולם נגדה תמיד, היו חלק ממה שהוביל לשינוי שעשתה. השינוי הגיע בעיקר מעצמה, אך האישור לדבריה, הגיע מרב שעמו התייעצה. היא מתארת שעברה לפעמים מופיע אצלה, לדבריה כשקוראים לה שיר הוא עונה בצורה יותר תוקפנית וכיום כשפונים אליה כשירה היא אדם הרבה יותר רגוע.

כמה שנים לאחר ששינתה את שמה, חזרה שירה להיות בקשר עם אביה. היא מתארת שהיא נהייתה יותר רגועה, מחושבת, שקולה ופחות פזיזה במעשיה. השינוי קרה לאחר הצבא, במהלך שירותה הכירה את בעלה והתחתנה איתו בגיל 22. חיי המשפחה תרמו לה ועזרו לה יחד עם שינוי השם והמהפכה הרגשית שעברה להפוך לאדם שהיא היום. גם בחייה המקצועיים ניכר השינוי, בהתחלה עבדה לאחר השחרור כנציגת שירות בסלקום, מאז השינוי היא קיבלה תפקידים ניהוליים שכללו ניהול חנות בגדים. בעבדותה האחרונה עבדה כיועצת נדל''ן.

 

יובל ווזניסנסקי

נולד למשפחה חילונית נורמטיבית, לצד אחיו התאום ואחותו הגדולה. קראו לו אז יובל.
בגיל 8 אמו החליטה לחזור בתשובה וכל המשפחה עברה להתגורר בבני ברק. כחלק מהחזרה בתשובה הרבנים אמרו לאמו שצריך להחליף לכל המשפחה שמות. בוקר אחד הם קמו כולם והלכו  למקווה, מתאר יובל - שם החליטו להחליף את שמו למאיר.
במשך השנים אמו נכנסה לדת באופן חזק יותר ויותר, אביו מנגד סירב למהלך זה ונשאר חילוני. החזרה בתשובה היא שהביאה לגירושי ההורים. מהיום שהם התגרשו אמא שלי התנגדה שאנחנו הילדים נפגש עם אבי, היא פחדה שאבא ישפיע עלינו, מתאר יובל.
וכך במהלך השנים הבאות המשפחה הפכה לחרדית, אבל לא להרבה זמן..
בגיל 16 יובל החליט שלא מתאים לו מסגרת חרדית והוא פרש מהלימודים. יובל עבד תוך התנגדות קשה של אמו. אבל הוא לא הסכים לחזור ללימודים והמשיך לעבוד. במקביל אמא שלו לא דיברה איתו כל אותה תקופה. כשהגיע לגיל 19 החליט כי הדרך שלו להתקדם בחיים היא להתגייס לצבא (דבר שקודם היה לי פסול לחלוטין). כך יום אחד הלך ללשכת הגיוס בתל השומר וביקש להתגייס, למרות שהיה חרדי ולא מחויב להתגייס. בצבא עבר תהליך מהיר של צו ראשון וכעבור כמה חודשים התגייס. כמובן שבני משפחתו שמעו על הגיוס וגירשו אותו מהבית.

מאז יותר משלוש שנים שלא ראה את המשפחה ואת הבית. יובל שכר דירת שותפים בבאר שבע ושם גר לאורך תקופה. במהלך השירות שלי, מספר, ''חזרתי לחיי החילונים וכך גם החלטתי לחזור לשם המקורי שלי יובל. הכוח שהיה לי להחליף את השם היה מהמפקד שלי''. הוא מספר שבאחד מהלילות כשהם היו  בשטח הם התחילו לדבר על סיפור החיים של כל אחד ואז הוא סיפר לי, שגם הוא הוסיף שם לשם המקורי שלו בגלל שהוא לא מרוצה מהשם שנתנו לו. הוא התעניין איך החברה קיבלה את זה. באותו השבוע יובל הלך למשרד הפנים וביקש לשנות את השם.
''המהלך של שינוי השם נתן לי יותר ביטוח עצמי, הרגיש לי שזה הדבר האחרון שנשאר בי מזוהה עם העבר שלי. אבל עכשיו שאני עם השם המקורי שלי יובל אין ספק שאני יותר מאושר ושמח מכך''.

 

אבישי עטיה

שינה את שמו משמואל שי לאבישי. שי היה השם שבו הוא השתמש.  היו שתי סיבות: אחד השמות היו על שם קרוב משפחה שנפטר בגיל צעיר בעקבות תאונה. אבישי היה מעורב הרבה פעמים בתאונות - של טיולים ואופנועים וכל פעם הוא ניצל בנס.

הוא הבין שמשהו לא בסדר ושהמזל לא איתו, הוא הלך לרב, שאמר לו שהשם שלו לא טוב לו והוא הציע לו את שמו הנוכחי. תהליך השינוי קרה עם השחרור מהצבא ותחילת עבודה חדשה - כך עם השם התחיל שינוי חדש בחייו. התהליך התבשל אצלו כמה זמן, והשחרור מהצבא היה הזמן להתחלה חדשה. עכשיו הוא מרגיש ששינוי השם שינה את מזלו ואת חייו. כשהוא הרגיש בסכנה כל הזמן, ושהמזל לא איתו - פה היה הרצון לשינוי.

בהתחלה זה היה קשה, זה עניין של הרגל. מה שהיה קשה היה היחס של הסביבה והמשפחה, לחברים לקח זמן להתרגל לשם אך בסוף הבינו. לאביו לקחו כמה שנים עד שקיבל את שמו החדש של בנו, הוא לא הסכים לקרוא לו בשמו החדש. הוא נקרא בהתחלה על שם קרוב משפחה חשוב, זו הייתה מסורת במשפחה כך לקרוא לילדים, ולאבא היה קשה עם השינוי של המסורת, ועם השם החדש.

אבישי האמין לפני השינוי בעולם הרוחני ובנומרלוגיה, הוא חקר את עולם הרוחניות ומאוד התעניין בו. כאשר החליט לשנות את השם, הוא הלך לבדוק עם רב שהוא גם נומרולוג והרב אמר לו שהשם לא מתאים ולא נותן לו המון מזל. ברגע הוא שמע את השם הוא ידע - זה השם שלו והמזל החדש שלו - ההרגשה הייתה כמו להיוולד מחדש. כיום הוא מנהל מכירות בחברת סלולר, ובפניו נסללו המון תפקידים ניהוליים בהמשך. כיום יש לו הרגשה של חוזק אישי, הרגשה טובה יותר והשלמה עם מי שהוא.

 

מעיין קולומינסקי

השם שקיבלה בלידה היה פאינה.. אביה של מעיין לא נכח בחייה המון, היא נולדה באוקראינה ואביה היה אדם מכור לשתיית אלכוהול. בגיל 3 הוריה התגרשו והיא עלתה לארץ ביחד עם אמה.

 שמה המקורי פאינה הוא שם שנותנים רק לבנות יהודיות, אבל הזהות שלה התעצבה בארץ, מהגן ומבית הספר מעיין התחילה להתערות בחברה הישראלית, רצתה שיהיה לה שם ישראלי. היא אומרת ש: זה קשה שיש לך שם לא מפה - את לא חלק מהתרבות הישראלים ויש תחושה לא נעימה כששואלים ''אז מאיפה את?''. היא גדלה בפנימייה במגדל העמק, לאמה לא הייתה אפשרות לעזור ולפרנס אותה והיא מצאה את מקומה שם.  בבית הספר שלמדה בו במגדל העמק היא מתארת שתמיד הייתה לה תחושה של אי שייכות, שהיא צריכה להוכיח שהיא באמת ישראלית. ההחלטה לשנות את שמה הגיעה עוד בגיל מוקדם, סביבות 12, אך השינוי קרה בגילך 16. זה קרה מסיבות חברתיות ופחות מסיבות לאומיות, למעיין היה חשוב שהיחס החברתי כלפיה יהיה פחות מזלזל בגלל המוצא שלה. היא רצתה להרגיש ישראלית, חלק מהחברה שבה גדלה ולא כאחת שמקוטלגת על פי ארץ המקור שלה. בהתחלה היא רצתה לשנות את השם לחלוטין ולשם כך נחוצה חתימה של שני ההורים. אביה לא היה, ולאחר פשרה, היא הוסיפה את את השם מעיין לשמה ביחד עם פאינה, רק עם החתימה של אמה.

ההחלטה הייתה לגמרי שלה ואמא שלה לא התלהבה יותר מדי מהעניין. אמה של מעיין ראתה שאין טעם לנסות לשכנע אותה וניסתה להבין מאיפה מגיע השינוי, אך בסוף השינוי היה סופי - והן הגיעו להסכם שהיא תוסיף את השם ואמא שלה תקרא לה פאינה. בגיל 23 היא שינתה את שמה הראשי למעיין והשני פאינה. המשפחה עדיין קוראת לה בשם הקודם, הם ניסו בהתחלה לקרוא לה מעיין אבל מכוח ההרגל לשם פאינה, הם לא קראו לה מעיין. מעיין מספרת ש: ''קשה להם לקבל את זה, לא היה קושי מסוים בקבלת השם - לא מתוך חוסר רצון לקרוא בשם החדש וחוסר כבוד אלא פשוט בגלל ההרגל''. עם החברים הייתה התעקשות ובאיזשהו שלב ההיא הפסיקה לענות לשם הקודם. מבחינה מקצועית השם לא תורם, בחלקית השם כן הביא מזל וקצת יותר יתרון בעבודות, השאלות היו יותר רלוונטיות (בראיונות) בהתעניינות בה כאדם לעבודה, מאשר למוצא שלה.

מקרה חשוב שמעיין זוכרת בנוגע לשמה קרה לה בצבא. בתחילת שירותה לפני שהציבו אותה בבסיס הסדיר שלה, היא הייתה בהמתנה בבה''ד 7. אז היא הייתה צריכ לעבור סיווג ביטחוני. במהלך זמן הסיווג, המראיינת שאלה את מעיין למקום לידתה ולמוצאה. המראיינת בחרה להתייחס למוצא שלה כשאלה בסיווג וטענה שמעיין אינה ישראלית אמיתית, מדוע היא בצבא (מעיין גויסה למרות שבהתחלה לא היה רצון לגייס אותה בגלל בעיות בריאות והיא יכלה לא לשרת). היא יכלה שלא לשרת ובכל זאת בחרה והמרואיינת הופתעה מכך וענתה בצורה לא יפה שגרמה למעיין הרגשה לא נוחה. בנוסף המראיינת גם השתמשה בסטיגמות המקובלות שהרוסים (למרות שמעיין אוקראינית) תמיד שיכורים ושותים וודקה והם אנשים קרים ולא נחמדים ועוד. לאחר המקרה הזה המראיינת ננזפה.

כיום מעיין גרה עם אמה במעלות, ועובדת בחברת ביטוח ושירות. השם נתן לה המון עוצמה וכוח, המון קבלה עצמית וחברתית. אך הכי חשוב, עכשיו היא יכולה להיות מי שהיא, היא יכולה להיות גאה בכך שהיא אכן ישראלית.

בסופו של דבר, השם הוא הסיפור האישי שלנו, מי נהיה ומה נחליט תלוי בנו ויכול להיות בגורל. הסיפור משתנה, החיים ממשיכים והשם והזהות שלנו איתנו נשארים. עם שם חדש שנותן דרך חדשה וכיוונים מעניינים, אפשר להבין שזו דרך לצאת ממי שהיינו, לצאת מהשם שלא רצינו וללכת במסלול מותאם אישית משלנו, בו אנחנו בוחרים את הדרך ואיך לחיות.

אני רואה בזו מן היוולדות מחדש, היוולדות של אדם שתלוי בהחלטות שלו ובמה שהוא ורק הוא רוצה, יש פחות תלות בחברה שהכתיבה לו את החיים עד עכשיו בגלל שהוא אדם מסוים עם שם מסוים. יש יותק חופש בבחירה שלנו וביצירת העצמנו החדשים מאשר להיות תמיד הילד של אמא עם השם המתוק מהילדות. 



ישובים
אביטל כץ أفيطال كاتس:

צעירה ממעלות.אוהבת מילים וכתיבה. סטודנטית לתקשורת במכללת עמק יזרעאל, אבל השאיפה האמיתית היא חינוך, בבתי ספר יסודיים. 


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required