עמית הגלעדי
גר בנהריה. מאמין באהבה. מכור לקפה שחור. נסיך קטן במצב משומש.

 

 

* indicates required

כל הבלוגים كل المدونات

להכניס ליפי הבלורית והפייסבוק אצבע בעין

בימים האחרונים העלתי לפייסבוק תמונות שלי, שצילמה שרי מירון המוכשרת. כן כן, היא בחרה גם בי להיות פרויקט שלה, במסגרת לימודי הצילום. 
שמחתי להשתתף ולעזור לה. וכמובן שזה ענה גם על הצורך הבולט שלי להיות במרכז העניינים.
בשעות האחרונות שואל אותי קול קטן מבפנים: למה בעצם חשפת את התמונות בפייסבוק? מה זה נתן לך?.
התשובה הסכרינית היא, שלמדתי לראות את היופי שלי ולאהוב את עצמי וכולי. תודו שזה נשמע טוב. אבל זו לא האמת, או לפחות לא האמת המדויקת.
כי אני אכן רואה בעצמי יופי מסוים, ואפילו אוהב את עצמי, אך לא התמונות גרמו לכך. אני יודע להעריך תכונות נפשיות ורוחניות אצלי, אבל את הצד החיצוני איך לומר... קצת הרבה פחות. 
שמא תאמרו: אולי העלת את התמונות מתוך מאבק אידאולוגי על זכות הנכים לניראות ציבורית?. 
ובכן, לא. נכון שמבחינת כלי התקשורת אין נכים בארץ, וגם לא בני עדות המזרח אגב, כי אם אך ורק בלונדינים סקנדינבים - אך גם זו לא הסיבה.
אם כך, למה העלתי את התמונות? 
בואו ואשתף אתכם בזכרון:
בילדותי היינו הולכים למוזיאון "בית שטורמן" שבעין חרוד. הדבר הבולט ביותר שאני זוכר משם, הוא פוחלץ אמיתי של עגל בעל שני ראשים. 
פשלה של הטבע? טעות סטטיסטית? אתם אמרתם. ובכל זאת, עובדה שהוא נחרט בזכרוני.
מאותה סיבה העלתי את התמונות שלי. אני משוכנע שמי שלא הכיר אותי לפני כן, וראה לפתע את התמונות - לא ישכח אותן במהרה.
זה היתרון היחסי שלי עליכם, אנשים רגילים: אני בלתי נשכח. 
ואל תשכחו את זה...
ומעבר לזה - הכיף, העונג הטהור שבלקלקל את השורות: הרי בפייסבוק אנשים מעלים את התמונות הכי יפות שלהם, בבגדיהם המשובחים ביותר, בפוזות הסקסיות ביותר...
ופתאום בא איזה פקקטה עמית כזה, ומעלה את תמונותיו, משל היה  לפחות בר רפאלי. אח... האושר שבלהכניס ליפי הבלורית והפייסבוק אצבע בעין.

(הדברים נכתבים בהומור, כמובן. נא לא להתבאס יתר על המידה).

 

צילום: שרי מירון

צילום: שרי מירון

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם