יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

 

 

* indicates required

כל הבלוגים كل المدونات

נשים, עשו שלום

תיוג
ישובים

בכיכר הקטנה מצטופפים פעילי יום שישי הקבועים: דוכן של חב"ד להנחת תפילין, שולחנון קטן של "נשים עושות שלום", ועוד דוכן החתמה של קבוצת המאבק נגד מיכלי הדלק המחלידים במרחק קילומטרים בודדים ממרכז העיר המנומנמת, ומסתירים בסוד מוחלט את מועד הפיצוץ שיעלה את כולנו השמימה...

מרכז טבעון, צהרי יום שישי של שמש חורפית נעימה והמקום מזכיר כיכר בעיר ים-תיכונית, נגיד ברצלונה. מין שלווה כזו ותערובת בניחוח של סלטי בריאות: חומוסייה אשכנזית בשם "ארבעס" (פולי חומוס ביידיש), חנויות פרחים, תכשיטים, ספרים ובעלי-חיים, וריח זעתר ועלי תרד מבושלים מסתלסל מפתחה של חנות בדואית חביבה. מעבר לכביש דשא ומתקני משחקים ו"קפה קפה" במיקום נוח המאפשר השגחת הורים על ילדיהם בנדנדות מבלי לוותר על כוס קפה הפוך.

בכיכר הקטנה מצטופפים פעילי יום שישי הקבועים: דוכן של חב"ד להנחת תפילין, שולחנון קטן של "נשים עושות שלום", ועוד דוכן החתמה של קבוצת המאבק נגד מיכלי הדלק המחלידים במרחק קילומטרים בודדים ממרכז העיר המנומנמת, ומסתירים בסוד מוחלט את מועד הפיצוץ שיעלה את כולנו השמימה...

החב"דניק הצעיר והנמרץ משתעמם קלות כי התור להנחת תפילין אינו הומה בינתיים והוא מתקרב מעט כדי להאזין לשיחתן של "נשים עושות שלום", בשיער לבן וחיוך חביב שסחבו את השולחן באוטובוס מביתן לכיכר ועליו דפי החתמה, הלוחמים נגד מיכלי הדלק מציעים קפה לנשות השלום, ורוכב אופניים שהתעכב לקנות זר נוריות להביא הביתה, עוצר לרגע לידן כדי להסביר איך יביא את השלום לארץ באמצעות יוגה.

אני מתיישב לצד עושות השלום המצוידות באנרגיות מעוררות קנאה. אין קריאות מתלהמות כגון אלה שניתן לשמוע בצמתים או בכיכרות של ערים אמיתיות, להיפך: רבים עוברים בדרך ושואלים לשלומן כי בטבעון כולם מכירים את כולם ונפגשו אתמול ב"קרון הספרים" ושלשום בטקס סיום הטירונות של הבן או הנכדה. השמש החמימה ואווירת ה"שאנטי" עוזרות לטשטש את הדילמות הבלתי-פתירות שבעטיין התיישבו בכיכר השלווה במקום לנמנם במרפסת ביתן ולפטפט עם השכנים.

האמונה שלהן בצורך לשלום מלאה עוצמה. לפני שבועות מספר צעדו יחד עם עוד אלפי נשים קילומטרים רבים מצפון הארץ עד לדרומה, מיריחו לירושלים. הצטרפתי אז לשני קטעי הליכה באזור והתעצבתי מאוד על כך שגברים מנהלים את הפוליטיקה בארץ ולא נשים נפלאות כמו אלה שצעדו בשדות העמק וברחובות אום אל פאחם.    

אלא שהכוח השקט והמרשים הזה אינו מחולל שינוי לעת עתה. לא הנשים הביאו את סאדאת ובגין להסכם "קמפ-דיוויד", ולא "שלום עכשיו" הביאה את הסכם אוסלו. ניתן להניח שאולי הזעקה המתמדת והעיקשת של תנועת "ארבע אימהות" תרמה להחלטה לצאת מלבנון לפני שנים רבות, אך יציאה זו לא הייתה חלק מהסכם שלום כלשהו. הפתרון נמצא בפוליטיקה, במליאת הכנסת ומסדרונותיה, במשרדי הממשלה ולשכות השרים. נכון – יש השפעה ל"רחוב", אך כמה "נערי גבעות" מופרעים שהורחקו מביה"ס ובאו להעביר שבוע גיבוש וצופיות בעמונה, יוצרים הרתעה יעילה בהרבה מנשים משכילות, נחושות ושוחרות טוב המנהלות קבוצה מסורה ומשקיעה שלעולם לא תעלה בראשה מחשבה על אלימות או צעקה.

אני נזכר ב"מחאה החברתית" בקיץ 2011. המונים גדשו אז את הרחובות והכיכרות בערים רבות, סיסמאות של צדק חברתי הפכו לחלק משגרת היום של המדינה, נאומים חוצבי להבות נישאו עם ערב בחום הקיץ, אך מי שיוצר את השינוי בפועל היא ג'ינג'ית צעירה וחצופה שנכנסה לפוליטיקה, והיא יושבת בוועדת הכספים בכנסת, נוברת בעקשנות בספרי התקציב ומטריפה את דעתם של העסקנים הוותיקים, וכמוה עוד כמה מפעילי המחאה ההיא, שהבינו כי מאהל בשדרות רוטשילד אינו שווה ערך בהשפעתו למאחז של מטורפים על גבעה בשומרון.

בשבועות האחרונים מארגנות "נשים עושות שלום" ערבי הקרנה של הסרט: Pray the Devil Back to Hell”  המתעד את מאבקן הנחוש והאמיץ של נשות ליבריה שהביאו להפסקת מלחמת האזרחים ולהפלתו של הרודן צ'ארלס טיילור. דוגמה נפלאה למאבק שהצליח, לכוחו של הקול הנשי להתמדה ולעקשנות. ובכל זאת, האם יש סיכוי לחולל כאן את מה שקרה שם?

שישי בצהרים במרכז המסחרי המנומנם בטבעון, אנשים טובים עם כאב אמתי על מה שקרה באום אל-חיראן בנגב, על מנהיגים המלבים את האש במקום לכבותה, נשים חזקות ומעוררות תקווה, ואני עם סימני שאלה הולכים ומתרבים.

 

 

תגובות

השולחנון הקטן בככר העיר

כמי שמשתייכת לקבוצה קטנטנה ומתמידה שניצבת בצומת כרמיאל כל יום שישי, התרגשתי מהכתבה שלך, מהעובדה שישבת עם הנשים, מהאהדה וגם מהסקפטיות. הנראות המצומצמת הזו האם היא טובה, נכונה, ראויה, או מיותרת - זה בהחלט נושא שעולה בינינו פעם בכמה זמן. יש גם מי שחושב שזה מזיק, וגם לאפשרות הזו אנחנו מתייחסות.
אין תשובה אחת, יש דעות רבות. במקרה הזה התברכתי באי התלבטות (זה לא קורה לי הרבה..) ואת דעתי הנחרצת בנחיצות של כל קול פרסמתי בכתבה "האהדה, הזעם, האדישות" (29.5.16)
האם עדיף לפעול בכנסת? האם זו המסקנה ממחאות אחרות? אני לא בטוחה אבל גם לא שוללת. במקרה של נשים עושות שלום האות ב' מתחלפת במילה עם. אנחנו פועלות הרבה עם הכנסת, דוגמא לכך באירוע שיתקיים מחר יום שני ה-31.1.17 בכנסת - הקמת שדולת נשים לשלום ובטחון בראשות ח"כ קסניה סבטלובה וח"כ מיכל רוזין. ההסבר למה עם ולא ב' מורכב יותר וקשור לעובדה שתנועת נשים עושות שלום היא פוליטית אך א-מפלגתית.
הלוואי ונגדל, הלוואי ועוד א/נשים ירגישו את הצורך לצאת לרחובות (או לפעול בדרך אחרת כמובן) אבל גם אם לא, הקומץ הקטן משוך ימשיך

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם