תרגום לעברית الترجمة للعبرية

כמאנה – מיישוב בלתי מוכר ועד להכרה ולתכנון מודרני

الكمانة- من قرية غير معترف بها وحتى الاعتراف والتخطيط المتطور

נושא

כדי להעמיק בנושא "אזרחים ללא מען" אנו מפרסמות את המחקר שערך עיד סוועאד, תושב כמאנה המזרחית בשנת 2004 על תהליך ההכרה בשכונת הג'לסה שעל הר כמון.

המחקר עוזר להבין מושגים בסיסים ונותן מידע חשוב על ההתיישבות של הבידואים בגליל, ועל הדרך הארוכה להכרה במקום מגוריהם כישוב מוסדר במדינה.

מאמר מתוך המחקר פורסם לראשונה בחוברת "רשימות בנושא הבידואים" מס. 36 הוצאת מדרשת שדה-בוקר ואוניברסיטת בן-גוריון פברואר 2004

תודה לעיד על האפשרות לפרסם את המחקר בדוגרינט.

הכתבה מתפרסמת במסגרת נושא "אזרחים ללא מען" - הכפרים הבדואים הלא מוכרים בגליל

                                                מושגי יסוד

הגדרת היישוב כמאנה: כפר ערבי-בדווי שהוכר על-ידי הרשויות רק לאחרונה

תושבי הכפר: בדואים משבט סועאד שהגיעו מחצי האי ערב בתחילת המאה ה-19 והמונה כ-1,300 נפשות והמחולק לכמה חמולות כאשר העיקריות בהן:

I.                   אל-שעבאנין, באזור כמאנה מזרחית וכמאנה צפונית.

II.                 מסאלחה וקליב, בכמאנה מערבית.

בדרך להכרה:          

 א. עם קום המדינה היה בכמאנה בי"ס יסודי.

II. בשנות ה-60 החלה מדיניות להעתקת התושבים הבדואים למקומות אחרים ובין הטענות: המקום הוכרז כאזור צבאי.

III. בתחילת שנות ה-80 נוסדו היישובים היהודיים מצפה כמון ומכמנים, על שתי פסגות הר כמון.

IV. באותה תקופה החלה התעוררות של מס' אקדמאיים מהכפר אשר התאגדו בעמותות, לשם ההכרה בכפרם וניהלו מאבק ציבורי כביר. הם פנו לגורמים ממשלתיים ואחרים. נועצו בארגונים שונים, נועצו בחברי כנסת רבים ועתרו לבג"צ.

תכנון מודרני  

 א. בשנת 1992 התחיל התכנון של הכפר.

II. מונתה ועדת היגוי לתכנון הכפר, ע"י משרד הפנים. הועדה מורכבת מכל הגורמים הרלוונטיים.

III. צוות התכנון הציג ארבע חלופות. החלופות לא כללו בתוכן את כל השכונות

IV. מתוך החלופות נבחרה חלופה הכוללת פחות  מ60%- מכלל האוכלוסייה.

V. גובשה תוכנית שלא כללה את שכונת ג'לסה והשכונה המערבית, התוכנית אושרה בשנת 1998.

VI. בשנת 1999 תושבי ג'לסה והשכונה המערבית עתרו לבג"צ לכלול את שכונותיהם.

VII. החלטת בג"צ חייבה גורמי התכנון לכלול את ג'לסה והשכונה המערבית תוך 18 חודשים.

VIII. בשנת 2002 החלה ועדת היגוי מטפלת בתכנון מחודש לכפר. התכנון יכלול כל השכונות כמאנה.

 

פרק 1. המבוא

I.       הקדמת רקע להתמצאות באזור ובבעית המחקר

מכל הנושאים המעיבים על יחסי הבדווים והמדינה, שאלת היישוב היא אחת הקשות ביותר, משום שהיא קשורה בנושא הקרקע, שהיא כידוע הבעייתי ביותר ביחסים אלו.

ג'לסה הוא יישוב בדווי קטן, שמיקומו במרומי הר כמון שבגליל בתחתון. ובו אוכלוסייה של כ-150 נפש. יישוב זה ממוקם בין שני ריכוזי אוכלוסייה גדולים יותר והם: כמאנה מזרחית וכמאנה מערבית, שאוכלוסיית שתיהן מונה כ-1,300 נפש. הפסיפס היישובי הזה הכולל שלושה יישובי-משנה (כמאנה מזרחית, כמאנה מערבית וג'לסה), הוא תוצאה של רכישת אדמותיהם על-ידי בני שבט הסועאד בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. רכישת האדמות בוצעה מידי הכפריים ביישוביהם שמצפון להר כמון. לרבות: הכפר ראמי והכפר נחף (סואעד. א. , ראיונות ממועדים שונים)

ידוע שהכפריים שמתמיד התייחסו לבדווים בגליל בהתנשאות, ביססו את יחסם זה הודות לעבודה שהבדווים, שהיגרו לגליל בזמנים שונים, היו מחוסרי קרקע ותלותם הכלכלית באמת הייתה רבה, ונשענה על רצונם הטוב (או הרע) של כפריים. כמי ששלטו בגליל בתקופה הנ"ל, ונוכח התפכחות הבדווים להבין שאחיזתם בגליל איננה בטוחה ולכן הם חייבים לרכוש שטחים מהכפריים, הם ריכזו את כל מאמציהם לקנות מהם פיסות-קרקע, ובלבד שתהיה להם אחיזה באזור. הדבר השתלב במגמה החדשה ובתמורות שהחלו לתת אותותיהן כבר בראשית המאה ה20-, לרבות השינויים בכלכלה, שהחלו לפגוע במשק המיקנה הבדווי. לבדווים לא נותרה ברירה אלא להשתלב בשינויים הכלכליים, שכללו מעבר לחקלאות, תוך שהמשיכו להחזיק במעט מקנה לצרכים עצמאיים. רוב הבדווים החלו לעבור לשוק העבודה, שבחלקה הייתה בשירות הפאלחים בכפרים הסמוכים, וחלק בשוק העבודה השכירה באזור. השינוי הכלכלי הוביל גם להתקבעותה של האוכלוסייה הבדווית, משום צימצום אפשרויות הנדידה לפי צורכי העדרים. ואולם, ההתקבעות לא יכלה להתקבל על דעת הכפריים באזור, שהאדמות היו שייכות להם. וכך אולצו הבדווים לרכוש פיסות קרקע בכדי שיהיה להם היכן להציב את אוהליהם וצאנם, או בקרם. ובאמת, המבנים העתיקים בהר כמון השייכים לאבותיהם של בני השבט שם, מייצגים שלוש תקופות של בנייה, התואמות את מועדי רכישת האדמות, והן: עד שנות ה20-, שנות ה30- ושנות ה40-. מיעוט המבנים מצביע גם על גודל האוכלוסייה שהייתה בהר-כמון בעת רכישת האדמה, וכן את  תפרוסת בתי-האב שהיו אז. מגמת הבנייה הייתה, כאמור הבטחת זכויותיהם של הרוכשים להימנות על תושבי הר-כמון והגליל התחתון בכלל. המשך התפתחות היישוב הבדווי בהר-כמון מתבסס על אותו גרעין יישובי שהקימו אבות האנשים החיים בשטח כיום. ומאז בעצם הלך והתעמק תהליך ההתיישבות הספונטני  של בני הסואעד שבהר-כמון, עד ימינו אלה. יש לציין שכל רכישת הקרקע בוצעו כדין ונרשמו בספרי האחיזה, דבר שלמעשה  אין לבדווי הנגב (בן-דוד, 1996).

המשך ההתפתחות היישובית, לווה בשינויים בכלכלה ובחברה.

בתחום היישוב הלכו וגדלו צורכי המגורים, כל אימת שבן משפחה התחתן והוקמה בעבורו יחידת מגורים עצמאית. אך בדרך כלל כל בית בנוי, היה מהטיפוס של הבית המפתח, דהיינו שכל בן שהקים משפחה גרעינית משלו, הצטרף ליחידת המגורים של האב, וכך הפכו הבתים לבתים משותפים, ורק כאשר הצפיפות הייתה לבלתי-נסבלת או כאשר נתגלו חיכוכים בין המשפחות הגרעיניות אז הוקמה יחידת מגורים חדשה. ולכן, עד היום ניתן לראות שמספר  יחידות המגורים קטן פי ארבעה או חמישה בהשוואה למספר המשפחות הגרעיניות. לצד מבני המגורים היה צורך במבני-עזר ובעיקר לאיחסון ציוד, עצי הסקה וכיו"ב. דיון ממצה בתהליך התיישבות הבדווים בגליל, מצוי אצל ארנון מדזיני, הסוקר את ההיבטים החשובים בנושא, ובין היתר:

1.       תהליכי ההתיישבות הספונטנית.

2.        מדיניות ממשלת ישראל לנושא ההתיישבות ותגובת הבדווים.

3.        ומאפייני היישוב הבדווי הספונטני בגליל (מדזיני, 1983).

 

צריך להדגיש שקיים שוני מהותי בין התיישבות הבדווים בגליל לבין התיישבות הבדווים בנגב. ההבדל נובע מעובדת היסוד שבדווי הגליל רכשו מהכפריים אדמות שעליהן מיקמו את גרעיני היישובים שלהם, וכיום רק מיעוטם כ-5,000 מתוך כ-60,000 נפש יושבים על אדמות מדינה, והם תובעים אותן בטעינה של חזקה לאור הוותק שלהם על אלו. יחד עם זאת, רוב אוכלוסיית הבדווים בגליל חיה כיום ביישובים מוכרים, ורק יישובים מעטים, כ-8 במספר, מתוך כ-25, מוגדרים כיישובים בלתי-מוכרים. וגם הם שרויים בתהליך הרכה, או המעבר של תושביהם ליישובים המוכרים. בתהליך זה, שלא תמיד התנהל על מי-מנוחות, משתלב סיפורה של ג'לסה, היישוב הבדווי בו דנה עבודה זו.

 

II.    מהות הבעיה

את בעיית היישוב הבדווי צריך לראות כתוצאה של שני גורמים:

- האחד, עצם השינוי המתחולל בחיי הבדווים, במעבר מאוכלוסייה ניידת-למחצה, שעיקר קיומה התבסס על ענף המקנה, ואשר עד ראשית המאה ה-20 יכלה להתנחל בגליל, עקב קיומו של היישוב הערבי אשר לו, או למדינה (בעבר השלטון העות'מאני והבריטי), ובהווה מדינת ישראל. במילים אחרות, לבדווים לא הייתה אחיזה או תביעה על הקרקע, בשום מובן, מכיוון שכל האדמות היו מוסדרות בצורה זו אחרת, ולא במקרה בסוף המאה ה-19 הורגש מצידם של הבדווים הצורך לרכוש פיסות-קרקע, כשכל מטרת הרכישה היא להיאחז באזור, שאם לא כן הם יהיו  תלויים תמיד בחסדי הכפריים או בעלי האדמות, לא רק בפרנסתם אל גם "במקום להניח בו את הראש" (    ). ההתקבעות שלעצמה הייתה הכרח המציאות, אך אורח החיים שנילווה לה היה קשה ביותר, ובייחוד לזקנים ולדור השני, מכיוון שלא הורגלו לחיי קבע ועל כל הכרוך בו (ראה את עניין ההסתגלות אצל בן-דוד (1986: 11 42).

-  עם לא די בבעיות שנגרמו וממשיכות להיווצר, בעקבות תהליך ההתיישבות, באה מדיניות הממשלה והוסיפה את לחצה במסגרת מדיניותה ליישוב בדואיי הגליל. גם כאן, כמו בנגב, המדיניות הינה לרכז את הבדווים שהורגלו לו בתקופת הניידות-למחצה. אך לצד בעיות ההסתגלות הציבו הגופים העוסקים ביישוב הבדווים בעיה קשה שלא ניתן לעמוד בה, והיא: הצורך לעזוב אדמות שנרכשו על-ידם (ויש להם אישורי טאבו עליהם) ולעבור ליישובים שהמדינה החליטה על מיקומם והקמתם. מהעברה זו נפגעו, או עלולות להיפגע, קבוצות קטנות, מכיוון שהיישובים החדשים והמתוכננים על-ידי המדינה, הוקמו באתרים בהם היה ריכוז אוכלוסייה גדול. ברור שהמדינה הציעה לקבוצות הקטנות, ובעצם לכל מי שהיה צריך לוותר על אדמותיו, אדמה חלופית במסגרת היישובים החדשים. ואולם, קבוצות אלה התנגדו מכל וכל לנטישת אדמותיהם, שלפי גישתם נרכשו בדמם, וכתוכנית נגדית ביקשו הכרה במקומות בהם רכשו אדמה ובנו בתים. ובעצם זהו גם סיפורה של ג'לסה, שהמדינה ניסתה בכל סמכותה וכוחה לצרף את אוכלוסייתה לאחת משתי הכמאנות. ראשי היישוב בעקשנותם עתרו לבג"צ, ובמקביל להתנגדותם להחלטות המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ובמאבק שנמשך שנים הצליחו לבטל את גזרות העקירה מג'לסה, תוך הכרה בזכותם להישאר במקום האחת משלוש השכונות הבדווית בהר-כמון.

 

III. השערת המחקר, מטרותיו והמתודולוגיה המחקרית

השערת המחקר

נראה כי רשויות המדינה, המצהירות בפומבי על יחסן האוהד לבדווים, אינן מוכיחות זאת במציאות. אדרבא המציאות מוכיחה כי הבדווים דחוקים לשולי החברה הישראלית, ולא רק-זאת אלא שגם כאשר מגיע להם זכויות, עפ"י חוק או הבטחות כתובות, נציגי המדינה לא מממשים אותן. וזהו גם המקרה של היישוב הבדווי ג'לסה.

מטרת המחקר

להציג נושא ג'לסה, כדוגמה לנאמר בסעיף השערת המחקר, ולהוכיח שכאשר בדווים ולא רק הם משתמשים בחוק להוכחת צדקתם, הם בסופו של דבר משיגים את שלהם. ללמדנו שיחס המימסד לבדווים הוא אמביוולנטי, עד קיומם של סתירות, שבסופו של דבר נפגעים האינטרסים של שני הצדדים.

המתודולוגיה המחקרית

1.       אני עצמי כמקור אינפורמציה ידע אישי העובדה שאני נמנה על תושבי הכמאנה המזרחית, ואנשי ג'לסה הם קרובי משפחתי, איפשרה לי לבחור את הנושא ולטפל בו באופן חופשי. שנית, אני עצמי שייך לעמותה של תושבי הג'לסה כחלק מהעמותה לרווחה ושגשוג של הכמאנה, ובתור שכזה ליוויתי את הבעיה ואת כל התהליכים, הפנימיים והרשמיים, מתחילתם ועד ליום בו הורה בג"צ למדינה להכיר ביישוב.

2.        השימוש במקורות רשמיים, ובייחוד מסמכים רשמיים, כולל החלטות של הערכאות, המגוללים את פרשת ג'לסה כפי שעורכי-הדין היו צריכים ללמוד ולנסח, כמייצגי תושבי ג'לסה.

3.        ראיונות אישיים של זקני היישוב והשבט בכלל, בייחוד בסוגייית רכישת אדמות מהכפריים במהלך המחצית הראשונה של המאה ה20-, וכן בירור מועדי הקמת המבנים הראשונים בכמאנה ובג'לסה. מרואיינים אלו היו גם ספרי האינפורמציה בנושאים מגוונים, כמו: כלכלת המרעה בעבר, היחסים בין הבדווים משבט הסועאד לבין הכפריים, והמאבק הסמוי להמשך שימור המסורת, נישואין מעורבות וכיו"ב. הראיונות האישיים התפרסו גם לעבר בעלי תפקידים רשמיים במועצה האזורית שחָבְרָה לרשויות המדינה בהתגדותם לאשר הכרה בג'לסה.

4.        שימוש במחקרים שהתמקדו בנושאי הקרקע והיישוב, ובעיקר ההסתמכות על עבודותיהם של בן-דוד, שחקר נושאים אלו בתהליך ההתיישבות של בדווי הגליל. במקביל נבדקה הספרות שיש בה כדי להאיר היבטים נוספים, לצד בעיות הקרקע והיישוב. אך חשוב לדעת שנמנעת מהשימוש במקורות רבים, מחשש שיסיטו אותו מהתמקדות בנושא העבודה.

 

 

פרק 2. הג'לסה יישוב בלתי-מוכר

כפר מאנה הינו כפר ערבי-בדווי ששוכן במרומי הר כמאנה בגליל התחתון בצד הדרומי מזרחי של כרמיאל (ראה מפה 1).

תושבי כמאנה מונים כ1,300 נפשות, עברו  לפני כמאתיים שנה לכפר כמאנה.

בתחילת שנות ה30- של המאה ה20- החלו תושבי כמאנה לחיות חיי קבע, רכשו קרקעות מהכפרים ראמה ונחף, רשמו אותו בטאבו ובנו בתים מאבן וחילקו את הקרקע לפי חמולות.

שתי החמולות העיקריות על ההר הן שעבאנין ומסאלחה. השעבאנין גרו בכמאנה מזרחית, בשכונת ג'לסה ובשכונת שחאדה  והמסאלחה גרו בכמאנה מערבית, בשכונת קליב ובשכונות גביס הנמצאות במדרון הצפון מערב של ההר.

תושבי כמאנה התפנסו תחילה על גידול עדרים, אך עם הזמן ובעיקר בתחילת שנות השמונים של המאה ה20- חלקם החל לעסוק בכל מיני עבודות חוץ כמו בבניה, במפעלים ובחקלאות בישובים היהודיים וחלק ניכר מהם פנו למוסד לביטוח לאומי, דבר שאילו הגורמים הקובעים הסכימו ו/או יסכימו לתת גם משק עזר של צאן לתושבים הבדאוים או לאלו שמעוניינים בזה, אזי ירד נטל הפרנסה והסיוע "מענק ביטוח לאומי" ממשפחות אלה.

המדינה בתחילת קיומה התייחסה לתושבי כמאנה כמו שאר הכפרים הערבים באזור ופתחה בי"ס בכמאנה אשר לימד עד כיתה ח', ביה"ס היה בשכונת ג'לסה הנמצאת במרכז כמאנה. אבל בתחילת שנות ה60- המידיניות כלפי תושבי כמאנה השתנתה ועם חקיקת חוק התכנון והבנייה בשנת 1965 גורמי התכנון התעלמו מקיומה של כמאנה, הכפר לא הופיע במפות הרשמיות של המדינה, והקרקע של כמאנה הוגדרה כקרקע חקלאית על אף שרובה מאוכלסת וקיימים עליה מבנים מאבן. המדינה החלה במדיניות של לחצים על תושבי כמאנה לפנות את הישוב ולעבור למקום אחר ובעיקר לואדי סלאמה שהוכר בשנת 1970 ככפר לכל האוכלוסייה הבדואית באזור כולל לאוכלוסיית כמאנה אך איש מתושבי כמאנה לא הסכים לעבור לסלאמה ו/או למקומות אחרים והאחיזה בקרקע הייתה מוחלטת ולצורך זה הממשלה השתמשה בצעדים הבאים:

1. סגירת ביה"ס בכמאנה אשר לימד עד כיתה ח' בהוראת הממשלה בשנת 1963. עם סגירת ביה"ס בכפר נאמר לתושבים שהמדינה תדאג להסעת התלמידים באמצעות אוטובוסים לבתי הספר בסביבה. אולם בהעדר כבישים לכפר זה לא נעשה והתלמידים נאלצו ללכת ברגל מרחקים על מנת ללמוד בכפרים הסמוכים, דבר זה לא הרתיע את האנשים מלהמשיך להשתקע בכמאנה ולאחוז בה.

2. מניעת תושבי כמאנה מקבלת כל השירותים האלמנטריים במקומם כגון: חשמל, מים, חינוך, בריאות, תחבורה ועוד.

3. מניעת בניה חדשה בצורה מוחלטת, ואפילו תוספות למבנים קיימים.

4. יצירת בעיות תכנון ע"י גורמים ממשלתיים כתוצאה מהתעלמות מהמציאות של הכפר לאורך שנים רבות.

5. הממשלה התייחסה לשטחים הבנויים מלפני קום המדינה בכמאנה כשטחים חקלאיים במקום לשטחים למגורים.

6. תושבי כמאנה שהתנגדו למדיניות הבינוי ונמנעו לעזוב את כפרם הוצגו ע"י גורמים ממשלתיים כמפרי חוק. ובדו"ח ועדת מרקוביץ, משנת 1986 הבתים בכמאנה סומנו בתוכניות הוועדה בצבע אפור שמשמעות הדבר, השארת המצב כפי שהוא במקום.

7. תושבים רבים נכנסו לבית סוהר על בניה לא חוקית.

8. בתים רבים נהרסו בגלל בניה לא חוקית.

הממסד וכל הממשלות לדורותיהן סבלו מחוסר מדיניות לגבי צורת היישוב הבדואי מכיוון שהבדואים רוצים יישובים כפריים בהתאם לתרבותם ומדיניות הממשלות השונות לעייר את הבדואים. פער התפיסות הנ"ל גורם לכך שחלק מהבדואים לא הסכים למדיניות הממשלה עד עצם היום הזה.

מדיניות הממשלות לגבי צורת היישוב הבדואי, הקמת היישוב היהודי בסמוך לכפר כמאנה, הגידול הטבעי והמצוקה שקלעו אליה התושבים, המחסור באלטרנטיבות והעיכוב ארוך השנים בגיבוש החלטה בנדון, הביאו לתחושת קיפוח והפליה הדבר לא הותיר בפניהם ברירה אלא לבנות בצורה לא חוקית על קניינם הפרטי.

בלית ברירה ובגלל המציאות העגומה שנוצרה נאלצו התושבים לבנות בתים חדשים ללא היתרי בנייה ואם לפני חוק התכנון ובניה נבנו כ80- בתים מאבן, הרי מאז ועד לשנת 1980 נבנו כ80- בתים ללא היתרי בניה.

בגלל היחס הנוקשה  של ועדת התכנון ובניה, חלק מהתושבים נמנעו או עצרו את הבניה הבלתי חוקית שלהם ובמצב הטוב הם בנו פחונים שתנאי המגורים בהם קשים מאוד הן בחורף והן בקיץ.

חלק מטענות המדינה לאי ההכרה בכמאנה היו שהמקום אסטרטגי ונמצא על הגבול הצפוני לשטח 9 שמתבצעים בו אימונים צבאיים המהווים סכנה לחיי אוכלוסיית כמאנה ושהמקום רחוק ואי אפשר לספק שירותים לתושביו.

ובניגוד למדיניות זו, המדינה הקימה בתחילת שנות ה80- שני ישובים יהודיים על ההר "מצפה כמון" ו"מכמונים", עם 7 משפחות לכל ישוב, ומאז עלייתן מיד זכו תושביהם לקבל כל השירותים האלמנטריים בעוד שהשכנים הבדואים חיים בתנאים של ימי הביניים בלי מים זורמים, בלי חשמל, בלי תשתית, בלי מוסדות חינוכיים ובריאותיים ובצל כל זה המדינה המשיכה ללחוץ על התושבים הבדואים לעבור מכמאנה.

רבים מתושבי כמאנה היתה להם הזדמנות בפעם הראשונה לפגוש חברה יהודית בעלת אורח חיים שונה ממנהגיהם ובעלת אופי חברתי שונה, אך למרות זאת נרקמה בין שתי החברות יחסי גומלין טובים, והתבססה ביניהן שכנות טובה שנמשכת עד היום. השכנות הקרובה לתושבים היהודים של המצפה, לא רק הולידה שינוי חברתי, אלא, גם שינוי כלכלי שבא ע"י ביטוי כאשר הבדואים מכרו את עדריהם במחירי הפסד כתוצאה מהעובדה שהצטמצמו השטחים של המרעה לאחר כניסת שני הישובים החדשים (כמו מכמונים), ולאחר שהממשלה הפקיעה מאות דונמים מהאוכלוסייה הבדואית וגידרה אותם, אז, לא נותר לבדואי מנוס ממכירת העדר. וכך הפכה החברה הבדואית על ההר מחברה יצרנית שעסקה בגידול העדרים והסחר במוצרים, לחברה צרכנית שדורשת עבודה מחוץ לכפר ומתפרנסת מעבודה במפעלים או בחקלאות או בבניין בישובים היהודיים השכנים.

כידוע האוכלוסייה הבדואית התפרנסה באופן בסיסי על גידול עדרים ולכן הר כמאנה היו בו שטחי המרעה הטובים לעדריהם. אבל עם בניית "כמון" ו"מכמונים" ומתוך לחץ על התושבים לפנות את המקום נסגרו שטחי המרעה בפני העדרים של הבדואים בכמאנה. כל השטחים גודרו ע"י הרשויות והיו לחצים מטעם הסיירת הירוקה שהעדרים (העזים השחורות) גורמים לנזקים ליערות ולפעמים היו טענות שיש מחלות בעדרים כל זה גרם לתושבים הבדואים למכור את עדריהם שלהם. והמגוכח היה שהעדרים האלו נמכרו לתושבים מכמון ומכמונים ונשארו באותם שטחי מרעה פשוט עברו ידיים!!! תושבי כמאנה מצאו עצמם בלי עדרים ובלי כל שטחי המרעה שהיו בידיהם ובכך הם הפסידו כ90%- מהקרקע שהייתה בידיהם ושהיתה מקור פרנסתם העיקרי ותחת זאת הם חיפשו מקורות פרנסה אחרים בבניין, במפעלים או בחקלאות בישובים היהודים השכנים.

הקרקע שהייתה רשומה ע"ש תושבי כמאנה בטאבו הייתה כ1,000- דונם, חלק מקרקע זו הופקעה בשנות החמישים והשישים ונשאר רשום על שמות הבעלים בכמאנה היום כ500- דונם. חלק מהקרקע הזו בנויה והחלק האחר נמצא בקרבת השכונות המאוכלסות.

הממשלה נקטה אז ביישום חוק עות'מאני שקשור ברכישת קרקעות בארץ שנקרא "מוואת" שקורא לתפילה, אז הם מחוץ לרדיוס של תחום השמיעה,  ולכן באופן אוטומטי מפקיעים מהם את אדמתם בטענה שהם מחוץ לתחום המוניציפאלי של אותו כפר.

 

פרק 3. המאבק על ההכרה

בשנות ה80- תושבי כמאנה החלו להתארגן והפעילו לחצים ע המדינה כדי להכיר בכפר. נוסדו עמותות מקומיות ובעיקר "העמותה לרווחה ושגשוג כפר כמאנה" אשר לקחה על עצמה לנהל מאבק ציבורי למען ההכרה בכפר כמאנה ולצורך זה התנהלו בה פעילויות רבות כגון: לחץ על המוסדות הממשלתיים, על הועדות המחוזיות והארציות, קיום פגישות, התכתבויות, הפגנות, ועוד. כמו כן פעילות העמותה לרווחה ושגשוג כללה הגברת המודעות לנושא ההכרה בכפר, הן לאזרחי המדינה ובכלל והן לתושבי כמאנה פרט וגם פעילות למען שיפור תנאי החיים של תושבי כמאנה כמו שיפוץ דרכים, חיבור בתי הכפר לחשמל, חיבור מים לכפר. ולשפר את רמת הלימודים ע"י ביצוע שיעורי עזר לילדים, פתיחת גן ילדים ולחץ על המדינה לבנות בי"ס בכמאנה ועוד.

ואחד הפרוייקטים החשובים שהעמותה פעלה בצורה אינטנסיבית היה תוכנית המתאר לכפר. העמותה ליוותה את תהליך התכנון לכפר וממשיכה עד היום אשר הוחל בשנת 1992 וממשיך עד היום.

הממשלה החליטה על הקמת ישוב בתאריך 24.12.1995 בהחלטה מספר 206. לצורך יישום החלטת הממשלה, מוסדות התכנון התחילו את עבודתם בהכנת שינוי לתוכנית מתאר מחוזית ותוכנית מתאר מקומית בשנת 1992. זאת, באמצעות ועדה בין משרדית שבראשה עמד יו"ר המועצה הארצית לתכנון ובניה מר עמרם קלעג'י. בנוסף לכך, שר הפנים הורה להרכבת ועדת היגוי לטפל בתכנון כפר כמאנה.

ועדת ההיגוי בחנה ארבעה תכניות חלופיות. תחילה בחרה את החלופה שבה היישוב יתוכנן סביב הגוש המערבי ויכלול גם את שכונת ג'לסה (ראה מפה 1). אולם לאחר דיון במליאת המועצה האזורית משגב, ולאחר שמיעת התנגדויות מצד תושבי כמון ותושבי כמאנה מזרחית, החליטה המועצה האזורית כי התוכנית תכלול את שני גושי ההתיישבות העיקריים (המזרחי והמערבי), כשתי אונות המחוברות ברצועה דקה, העוברת מדרום לשכונות ג'לסה. שכונת ג'לסה והשכונה המערבית לא נכללו בגבול התוכנית ("הקו הכחול").

ההנחה שניצבה ביסוד התוכנית היא שהשכונה המערבית ושכונת ג'לסה אינן אלא "פזורות" של תושבים שבנו את בתיהם מחוץ לשטח הכפר.

הכפר שייך מוניציפלית למועצה אזורית משגב שזו האחרונה הייתה מעוניינת בהרכה ממשלתית בישוב הבדואי, והכינה לה נציגים בועדות ההיגוי, אך מאידך רצתה לפתור את הבעיה לכל השכונות על ההר (מזרחית, מערבית וג'לסה) ולרכזם במקום אחר, דבר שעורר בעיות שנמשכות עד ימינו.

תוצאת פעילות זו היתה הכנת תוכנית מתאר שקיבלה אישור המועצה הארצית לתכנון ובניה בשנת 1999 התוכנית נקראת "תוכנית מתאר מקומית מס' ג/ 9378 כמאנה", שטח התוכנית 731.5 דונם ומטרות התוכנית הם:

I. מתן מעמד קבע לישוב כמאנה ויישוב האוכלוסייה הבדואית החיה על הר כמון/כמאנה, הסדרת מבנים קיימים במסגרת הקו הכחול של תוכנית זו, פינוי המבנים הבנויים מחוץ לגבולות התוכנית, ובנייתם במסגרת התוכנית.

II. שינוי ייעוד ותכנון של אזור המסווג כ"קרקע חקלאית", "יער נטע אדם" "ייעור טבעי לשימור" וכשמורת טבע לאזור למגורים, לכ840- משפחות, בנייני ציבור במבני משק, בית עלמין, דרכים ושטחים ציבוריים פתוחים.

III. קביעת תנאים והוראות למתן היתרי בנייה ע"י הועדה המקומית.

IV. איחוד וחלוקה מחדש ללא הסכמת הבעלים ע"פ ז', פרק ג' לחוק התכנון ובניה.

 

תוכנית זו היו בה פגמים לא מעטים והם:

1. שטח התוכנית לא מספיק לכלל האוכלוסייה על ההר, לא עונה על הצרכים העתידיים של התושבים ולא מתחשב באורח החיים של הבדואים על ההר.

2. התוכנית הינה תוכנית חלקית מאחר ואיננה מתחשבת בשכונות ג'לסה, בשכונה המערבית ובשכונות שחאדה.

3. בתוכנית זו הוחלט להעביר שכונות שלמות לתוך התוכנית במקום להרחיב את התוכנית.

4. השטח הכולל של התוכנית בכמאנה המזרחית הינו שטח קטן, שאינו עומד בשום יחס למספר התושבים דבר שיגרום לבעיית צפיפות אדירה בעתיד.

תוכנית מתאר זו כללה בתוכה כ55%- מכלל אוכלוסיית כמאנה וה45%- האחרים נשארו מחוץ לגבולות תוכנית זו, על אף שהם נמצאים מטרים ספורים מהתוכנית. בתוכנית זו נכללו כמאנה מזרחית בחלקה ושכונת קליב אחת משתי השכונות של כמאנה המערבית ונשארו מחוץ לתוכנית שכונת ג'לסה, השכונה המערבית (כמאנה מערבית), שכונת שחאדה ושכונת ג'ביס המהוות כ45%- מכלל האוכלוסייה בכמאנה.

מומחים רבים בתחום התכנון והמחקר כגון: ד"ר יוסף בן-דוד ממכון ירושלים לחקר ישראל ופרופ' לו יון יוברט מהטכניון חוו את דעתם בעניים תוכנית זו ודווקא צידדו בהכללת ג'לסה בתוכנית ונתנו את דעתם ביחס לתוכנית זו וראו בהכללת ג'לסה כפתרון ושיפור לאותה לאותה תוכנית וכי היא המקום הטוב ביותר להקמת מוסדות הציבור בין כמאנה מערבית ומזרחית. בעבר נבחרה ג'לסה כמקום מרכזי וציבורי, בו היה בי"ס שנסגר בשנת 1963 בגלל מיקומה במרכז כמאנה.

תושבי ג'לסה פנו לכל משרדי הממשלה בכדי לשכנעם להכליל את שכונתם בתחום התוכנית ויחד עם תושבי השכונה המערבית עתרו לבג"צ. בג"צ מיום 5.9.2001 החליט שיש להכליל את שתי השכונות בתוכנית תוך 18 חודשים.

המקרה ג'לסה מלמד שבכל זאת ניתן ללכת לקראת האוכלוסייה ולאשר לה ישוב לפי שאיפותיה. אומנם נכון שמבחינת הגורמים הממשלתיים והמקומיים מדובר בשכונה במסגרת הכמאנות כג'לסה נמצאת בין כמאנה מזרחית לכמאנה מערבית, אבל לגבי האוכלוסייה של ג'לסה העובדה שהשכונה היא קטנה 160 נפשות 40 בתי אב מרוחקת משתי הכמאנות נותנת את התחושה שזה כמו כפר.

משרד הבינוי והשיכון הוצאי בתאריך 9 בדצמבר 1997 מסמך התומך בגירסה זו בו כותה אדריכל המחוז דאז מר נחום פלד: "שהשארת שכונת ג'לסה במקומה יכולה לשמש כחולייה מקשרת בין כמאנה מזרח וכמאנה מערב, לגיבוש מרקם יישובי אחד, כולל איתור למוסדות משותפים לכל שלוש השכונות לאורך ציר הדרך המקשרת ביניהן".

תושבי ג'לסה פנו לארגון "עדאלה" בעניין העתירה לבג"צ. ארגון עדאלה פנתה לארגון "במקום מתכננים למען זכויות תכנון" ובקשה חוות דעת תכנונית שתגבה את העתירה לבג"צ, ולצורך זה ביקרו מתכנני במקום ביישוב וגיבשו תפיסה תכנונית שונה וחוות הדעת שלהם כללה שני מרכיבים עיקריים:

ראשית, התמודדות עם הנחות היסוד של התוכנית המוצעת, התפיסה שהנחתה את התכנון היתה שהכפר הולך ומשתשלט על השטח, עד כדי חסימת המרחב שבין הישובים היהודיים כמון ומכמונים. לעומת זאת עפ"י תפיסת עמותת במקום ההתיישבות בהר כמון / כמאנה מתפרסת כאשכול הכולל ישובים ושכונות. בין כמאנה מזרח וכמאנה מערב עובר ואדי עמוק והשכונות אינן נפגשות, ועמותת במקום טוענת אם מתחשבים בגורם הטופוגרפי אפשר לראות שאין ישוב אחד מאיים על ישוב אחר. וכפי שהתוכנית הקודמת הרחיקה את שתי הכמאנות מהכביש ויצרה חגורה ירוקה אפשר לעשות דבר דומה גם בשכונות ג'לסה.

שנית, הביקורים בכפר הוכיחו כי לתושבים יש זיקה חזקה וממשית למקום, ואין בסיס לטענה כאילו יש כאן השתלטות שלא כדין על השטח. בין השאר בלטו מבני האבן שנבנו לפני למעלה מחמישים שנה, ורמת הטיפוח הגבוהה שכללה גינון בשטחים הציבוריים. פינוי תושבי ג'לסה אל המתחם המתוכנן הוא, אם כן, פגיעה קשה ובלתי נסבלת מבחינתם.

על פי תפיסת במקום ניתן היה לפתור את הבעיה התכנונית על ידי הוספת ג'לסה לתכנית המקומית של כמאנה, וזאת ללא צורך בשינוי תוכנית המתאר המחוזית.

 

פרקן 4. ההכרה על-ידי עתירה לבג"צ

בג"צ 6032/99 קיבל את העתיקה, קבע כי במסגרת הכנת התוכנית יש להיוועץ עם תושבי האזור והחזיר את הנושא לעיון מחודש של ועדות התכנון.

בבג"צ הנ"ל נאמר בסעיף 13: "מכלל הנימוקים שפורטו הגעתי למסקנה, כי יש לאפשר לעותרים (וכן לאחרים מבין תושבי השכונה המערבית ושכונת ג'לסה) להגיש, תוך שישה חודשים מהיום, את בקשותיהם והצעותיהם להרחבת גבולותיה של תוכנית המתאר. עם זאת יש לקבוע, כי גם בהיעדר בקשות והצעות מצד התושבים, חייבת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה\ מחוז הצפון, לשוב ולשקוד מיוזמתה על מציאת פתרון תכנוני ראוי להכללת שטחיהן השכונה המערבית ושכונת ג'לסה, במלואם או בחלקם, בגבול מחרבו התכנוני של הכפר כמאנה. במסגרת הדיון בהצעות להרחבת גבולה של התוכנית יש, כמובן לשוב ולשמוע את עמדותיהם של העותרים וכן את עמדותיהם של יתר הגורמים הנוגעים בדבר, בכללם נציגי היישובים הגובלים בשטחו של כפר מאנה ונציגי העיר כרמיאל. נראה לי, כי בנסיבות העניין יש לצוות על הוועדה המחוזית להגיש תוכנית הרחבה לתוכנית המתאר תוך שמונה-עשר חודשים מהיום. במטרה למנוע שינוי לרעה במצבם של העותרים, עד לאישורה של התוכנית המורחבת, הייתי אוסר על המשיבים להרוס, בשטח השכונה המערבית ובשטח שכונת ג'לסה, מבנים שכבר היו קיימים בשכונות אלו במועד אישורה של תוכנית המתאר הנוכחית, או לפנות ממבנים אלה את תושביהם".

אולם בניגוד מוחלט לעמדת הרוב המכריע של תושבי כמאנה, בניגוד לעמדת הועד המקומי הנבחר ע"י התושבים ובניגוד עמדת משרד השיכון ומשרד הפנים, המועצה האזורית משגב עמדה על דעתה שמקומות הציבור לרבות ביה"ס ימוקמו בשכונת קליב ולא בג'לסה וזה בטיעון כי אם יוחלט למקם ביה"ס בג'לסה הדבר יגרום לעיכוב התוכנית הרבה שנים.

טיעון זה רבים ראו בו שאיננו נכון כי בג"צ בפסק דינו מיום 5.9.2001 קצב לגורמי התכנון פרק זמן של 18 חודשים בלבד להשלמת התכנון.

נציגי מצפה כמון התנגדו להכללת ג'לסה בטענה שהכביש המוביל לכמון יעבור בתוך הכפר הבדואי אותו כביש, שהם משתמשים בו 23 שנים מאז הקמת כמון ועד היום עוברים בתוך הכפר הבדואי ללא שום בעיה ובקשו כביש עוקף מצפון לג'לסה.

מדיניות המועצה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה כלפי האוכלוסייה הבדואית לא עומדת בקנה אחד עם המדיניות כלפי שני היישובים היהודיים החדשים "כמון ו"מכמנים" וזה מתבטא בהרבה דברים ועיקרן: מצד אחד פועלת באופן אינטנסיבי לעזור לישובים היהודיים להתרחב לתוך שטחים שהם מאוד חיוניים לאוכלוסייה הבדואית ומצד שני פועלת לצמצום היישוב הבדואי ע"י נסיונות להעביר את התושבים ממקומם.

מדיניות זו גורמת לתיסכול אצל האוכלוסייה הבדואית וזה בגלל שלילת זכויותיהם של התושבים הבדואים לחיות לפי אורח חייהם ומכתיבה להם אורח חיים קשה מאוד ללא התחשבות ברצונותיהם וכל זה מתממש תחת התירוץ של טובת הציבור.

בעקבות פסק הדין של בג"צ התקיימה ישיבה במשרד הפנים במחוז הצפון בתאריך 31.10.2001 השתתפו בה נציגי משרד הפנים ומשרד השיכון. ומן הדברים שסוכמו בישיבה:

1. משרד השיכון יממן ויבצע את התכנון המחודש.

2. לרכז יותר פונקציות ציבוריות באזור ג'לסה במגמה לראות אזור זה כמרכז הישוב.

כמו כן סוכם שההנחיות לתכנון תחייבנה:

I. שמירה על שטח התוכנית הקיימת למגורים + ציבור.

II. התיקונים יבטאו תוספת מגורים בשטחים חדשים ובהתאם יפתחו מגורים שהיו מיועדים לפתרון תושבים מג'לסה ושכונה מערבית בתוכנית המקורית.

III. התכנון יתחשב בעלות ביצוע התשתיות.

משרד השיכון בשנת 2002 הקים ועדת היגוי שכללה ייצוג לכל הגורמים הקשורים לעניין, הוועדה התכנסה מספר פעמים ודנה בהצעות, ההערות וההסתייגויות, אשר הוצגו בפני המתכנן ובפני חברי ועדת ההיגוי.

ועדת ההיגוי כללה בין חבריה נציגים של שני הישובים היהודיים כמון ומכמנים, ונציגי כמון התערבו בעניין התוכנית ותמיד היה להם טענות על התוכנית ועל גבולותיה דבר שמפריע עד לים זה לתכנון מושלם בכמאנה.

התוכנית החדשה / המחודשת זו תוכנית שנותנת מענה לכל הדרישות של נציגי כמון ובעיקר תכנון כביש עוקף ג'לסה ולא עונה על כל הדרישות של תושבי כמאנה, לא התחשבה בהתפלגות התושבים על ההר ויש בה חוסר איזון מובהק בחלוקת מגרשי הבניה בין השכונות ומספר המגרשים לבניה שיועד לכמאנה מזרחית ולשכונות ג'לסה הוא מועט ולא עונה על הצרכים העתידיים של התושבים.

אבל נוכח המצוקה והצפיפות הבלתי נסבלת שהתושבים חיים בה, החליט הוועד המקומי של הכפר המורכב מחמישה חברים המייצגים כל השכונות בכמאנה לתמוך פה אחד בהצעת התכנון החדשה על אף המחלוקות וההסתייגויות, ופנו בבקשה לכל גורמי התכנון לסייע בקידום התכנון במהירות המרבית.

למרות כל זאת, הועדה המקומית לתכנון ובניה משגב התנגדה לתוכנית זו ובתאריך 7.4.2003 התקיים דיון במשרדי הועדה ובישיבה זו הוחלט לא להמליץ על הפקדת התוכנית המחודשת לכמאנה אשר הוכנה ע"י צוות משרד השיכון בטענה כי יזמי התוכנית התעלמו מהנחיית בג"צ והתוכנית המוצעת פוגעת ביכולתן של הרשויות המוסמכות להמשיך בביצוע התוכנית לטובת התושבים. וכתוצאה מהמרת השטחים לפיתוח בתוך התוכנית המאושרת אל מחוצה לה וזה בא על חשבון השטחים הפתוחים אשר אמורים לשמש כחיץ בין הישובים והם טוענים שהתוכנית נעשתה בחיפזון.

בחודש מאי 2003 היה דיון בוועדה המחוזית מחוז צפון על התוכנית, על אף שרוב חברי הוועדה תמכו בה מלבד נציגי המועצה אזורית משגב, הוועדה המקומית לתכנון ובניה משגב ונציגי הישוב היהודי כמון הוועדה לא החליטה להפקיד את התוכנית והטיפול בתוכנית הועבר לידי מהנדס הוועדה המחוזית ועד לרגע זה התוכנית נמצאת על שולח הוועדה המחוזית ואין התקדמות בעניין.

הפתרונות הם כפייתיים, אין בהם התחשבות וכבוד לרצון התושבים שהתוכנית מיועדת להם.

והמסקנה מכך שהמעורבות של הגורמים המתנגדים לתוכנית לא מקצועיים והמניעים מוזרים ולא הגיוניים. ונשענת על מדיניות של, תחילה בשלילה מוחלטת ועם התעקשות התושבים הבדווים על זכויותיהם וניצול כל הדרכים החוקיים לכם כך, ועם העיקשות בא השינוי במדיניות ובהתנהגות לטרפד כל תוכנית ועיכוב.

 

פרק 5. סיכום

לפנינו דוגמה של ישוב שעד לאחרונה היה במעמד של ישוב לא מוכר, ולא ברור למה היה צריך לקיים מאבקים עם הממסד בכדי שיוכר אך ההכרה הגיעה לבסוף.

והתקווה היא שמעתה ואילך תהפוך הכמאנה לישוב, על כל שכונותיו, לישוב מתוכנן ומאורגן כמקובל בחברה מתוקנת, דבר שאולי גם יגביר את ההזדהות עם המדינה.

הדיון שהובא במהלך העבודה מלמד, שנושא יישוב הבדווים מהכמאנות, הפך במרוצת השנים לבעיה, עד כי הוא הפך לשם דבר ול- Case-Study, תחת הכותרת "בעית הג'לסה". ומדוע? כי לכל היה ברור שבמוקדם או במאוחר הכמאנות יזכו בהכרה מטעם המדינה. ואולם, דבר שלא היה בטוח לגבי הג'לסה, המופרדת גיאוגרפית משתי הכמאנות מזרחית ומערבית תזכה גם בהכרה כיישות יישובית עצמאית. ובאמת הרגשה זו,  לפיה אנשי הג'לסה יחויבו להצטרף לאחת משתי הכמאנות ולא יזכו ליישוב משלהם, תפסה שביתה בליבם משום שכל פניותיהם ומאבקם להכרה עצמאית, נראו כבעלי סיכויים קלושים, אם בכלל. ואולם, הם חזרו וטענו בעקשנות, שלא ההכרה כשלעצמה היא החשובה בעיניהם, אלא העובדה שכל המעורבים בנושא הבטיחו, בע"פ ובכתב, שאין לאנשי הג'לסה סיבה לדאגה וכי הם יוכרו כיישוב עצמי.

בין הגופים החשובים והקובעים היו:

1. בראשית שנות ה90-, מר אריק רז אז ראש המועצה האזורית משגב. וכיום, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

2. ובאותה תקופה, היה המבטיח גם מר ארז קלייזלר, סגנו של הנ"ל בזמנו, וכיום ראש המועצה האזורית משגב.

3. מר עמרם קלעג'י, אז בתפקיד מנכ"ל משרד הפנים.

4. מר בני שילה, אז היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה.

5. מר יואב נדב, כיועץ לענייני ערבים, במשרד השיכון, באמצע שנות ה90-.

6. מר יגאל שחר, אז הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, ועוד אחרים שקדמו לו בתפקיד זה.

בעייתם של אנשי הג'לסה נבעה מכך שהיו חדורי אמונה בהבטחות של אישים כל-כך חשובים, ומצוידים בהבטחותיהם הם פשוט "נרדמו בשמירה", ולא באשמתם, כי קיבלו את ההבטחות כלשונם וכפשוטם. כי זו דרכם של הבדווים להאמין, ולא לפקפק בהבטחות של נציגי השלטון, מה גם שהם האנשים השותפים לתהליך קבלת ההחלטות ביחס להכרה ביישוב ג'לסה ובכלל. והנה, באחד הימים, נודע להם/לנו שלהבטחות אין ערך ממשי, באשר נאמר להם בפירוש שבקשתם להכרה נדחית. מכאן ואילך נפתח המאבק של תושבי שכונת הג'לסה, עד שזכו להכרה רישמית. נראה לי שבג"צ, יותר מאשר התייחס להיבט המשפטי של בעיית הג'לסה, הוא התחשב בצד המוסרי והאנושי, לאמור (הניסוח והניחוש שלי): לא יתכן שבמדינה מתוקנת, כמדינת ישראל, נציגי המדינה, יוליכו שולל אזרחים תמימים שכל יהבם היה בהבטחותיהם. ולכן, הפיתרון חייב להתחשב בהיבט זה, תוך מניעת פגיעה בסדרי השלטון המקומי. ואכן, הפשרה שניתנה על-ידי הבג"צ, ניכרו בה חוכמה ותושייה רבה, באשר היא עונה על ציפיותיהם של כל הגורמים, והיא:

הג'לסה אמנם לא תהיה יישוב נפרד, אך יהיו בה כל סממני האוטונומיה השכונתית, באשר היא תהיה אחת מתת-השכונות של הכמאנה המזרחית. ובכל זאת, לדידם של תושבי הג'לסה, לא העצמאות השכונתית חשובה,  אלא העובדה שהם יישארו על אדמותיהם עליהן יש להם רישום בטאבו וזה לא משנה מה תהיה ההגדרה המוניציפאלית לתת-יישוב זה.

מכאן ואילך דהיינו, מרגע ההכרה בג'לסה כיישות יישובית שכונתית, במסגרת הכמאנה המזרחית מתחיל התהליך החוקי של מימוש תוכניות הפיתוח והבינוי. ופרשה שהתחילה ברגל ימין. ועברה לרגל שמאל על כל הרע ועוגמת הנפש (שהיה כרוך במהלך הביניים), והיום חזרה לעמוד על שתי הרגליים, תוביל להקמת יישוב לתפארת.

 

מקורות

בן-דוד, י., 1996 מריבה בנגב, יהודים, בדווים, אדמות, המרכז לחקר החברה הערבית בישראל

מדזיני, א., 1983 תפרוסת ההתיישבות הבדווית בגליל כתוצר של התנחלות ספונטנית ומדיניות מכוונת ממשלתית, עבודת גמר לתיאור מ.א., אוניברסיטת חיפה.

בן-דוד, י., 1986, תהליכי הסתגלות לעיר בדווית חדשה (המקרה של כסייפה), בתוך: רשימות בנושא הבדווים, 17 עמ' 42-11.

משרד המשפטים, החלטת בג"צ 6032/99, מיום 5.9.01.

ראיונות אישיים עם ראשי היישוב כמאנה.

סועאד, א., ראיונות אישיים ממועדים שונים.

ידע אישי סועד, ע., - כתושב כמאנה מזרחית, ויו"ר העמותה לרווחה ושגשוג, כפר כמאנה.

 

תיוג
ישובים

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required