תרגום לערבית الترجمة للعربية

משפחת שחאדה בכמון - עדיין מחכים להיתר בנייה

عائلة شحادة في كمون- لا تزال تنتظر تصاريح البناء

נושא

בשנת 2003 יצא איציק גרשוני לשחאדה לספר את סיפורה של המשפחה שגרה בלב היישוב כמון. בכתבה שלפניכם מידע מרתק ועדיין רלוונטי לשנת 2016, מכיוון שעאדל סואעד, תושב שחאדה, עדיין מנסה להשיג היתר בניה! מצבו בעצם לא השתנה.
בסוף הכתבה פניה עדכנית מאת עאדל סואעד אל הציבור, ותגובת המועצה האזורית משגב.

הכתבה מתפרסמת במסגרת נושא "אזרחים ללא מען" - הכפרים הבדואים הלא מוכרים בגליל

הזמנה לסיור בשחאדה - השכונה הבדואית בתוך כמון,6.1.17

הנוף המרהיב הנשקף מרומו של הר כמון, מרומם מאד את נפשם של רוב תושביו היהודים של ההר אשר שוכנים על פסגתו בשני ישובים יפים, מסודרים ומטופחים, כיאה לישובים קהילתים אשר טובלים ומתמזגים עם החורש הטבעי ועם אוויר הפסגות המשכר.

הר כמון, הנמצא מדרום מזרח לעיר כרמיאל, קיבל את שמו מהישוב הבדואי הגדול כמאנה, שקיים גם הוא על ההר כבר למעלה ממאה שנה. הבדויים, להבדיל משכניהם היהודים, עד אמצע שנות ה90, היה להם מאד קשה להתפעל מהנוף המדהים הנשקף מחלונות בתיהם.

בתחילת שנות ה80, במסגרת מפעל "יהוד הגליל", הוקמו על ההר שני ישובים חדשים: מכמנים, השוכנת בצדו המערבי של ההר וכמון השוכנת בצידו המזרחי. ביניהם בתווך, המשיך להתקיים הכפר כמאנה, השייך לשבט הבדואי הגדול סואעד.   

עד אמצע שנות ה90, הממסד התכחש לחלוטין לקיומם של תושבי כמאנה בכל מה שקשור לאספקת שירותים בסיסיים ותשתיות מינימליות, אך היה מאד אקטיבי ועירני בכל מה שנוגע לבניה לא חוקית או משיכת קו מים משכנים יהודים טובי לב. התושבים היהודים החדשים, גם הם, רובם, התעלמו הרבה שנים מקיומם של כמה מאות מאזרחי המדינה השוכנים לצידם והם צמודים אליהם כל-כך עד כי לא ניתן לעיתים להבחין היכן הגבול בין הישובים.  

בשנת 1995, זכו תושבי כמאנה בהכרתה של המדינה.   

לאחר תהליך ארוך, אותו הוביל  יו"ר מועצה אזורית משגב דאז, אריק רז ובתמיכתם של תושבי כמון ומכמנים, הם הוכרו כישוב לכל דבר.  מאותו רגע החלה המועצה האזורית משגב, אליה שייך הכפר, בתהליכים ארוכים ומורכבים  של הכנת תכנית מתאר לכפר. זהו פרוייקט מסובך ומתיש ולמעשה עד שאינו מסתיים ומקבל תוקף רשמי, הבניה בכפר עדיין בלתי חוקית

התכנון הסופי טרם הסתיים אך רואים כבר אור בקצה המנהרה. חלק מהתושבים כבר הגישו תכניות לבניית בתיהם ולראשונים כבר אושרו התכניות.

בשלב מוקדם של התכנית   גילו שלוששכונות של כמאנה שאינם כלולים בתוך תכנית המתאר.

שכונה אחת, הגדולה מביניהן, נמצאת בצד המערבי של כמאנה, שכונה אחת בצפון הישוב ונקראת ג'לאסה והשכונה השלישית נמצאת בפינה הצפון מזרחית של כמאנה ונקראת שחאדה.

תושבי השכונה המערבית ותושבי ג'לאסה פנו בעתירה לבג"צ בדרישה להכניסם לתוך תכנית המתאר של כמאנה ואכן זכו בעתירתם וכיום תכנית המתאר של כמאנה עוברת כמה שינויים ע"מ להכליל בתוכה את השכונה המערבית ואת ג'לאסה.

שכונת שחאדה אשר הייתה עסוקה מאד במאבקים אחרים מול המועצה ומול ועדות התכנון, לא נותר לה כח ומשאבים להלחם גם כן בהכללתה בתוך תכנית המתאר של כמאנה. אבל הייתה לה עוד סיבה טובה לכך: חלק ממגרשיה, עד כמה שזה ישמע תמוה, נכללו בתוך תכנית המתאר של הישוב כמון.

משפחת שחאדה, המונה כ-60 נפש, הייתה עד שנת 1996 סמוכה מאד מצפון ליישוב כמון. בעת ההיא נבנתה ה"שכונה הצפונית" של כמון והיום בתי משפחת שחאדה נעטפים, מוקפים ע"י "השכונה הצפונית" של כמון ורק כביש פנימי מפריד בין בתי שחאדה לבתי השכונה החדשה.

בשחאדה  כ-15 בתי אב. חלק מהצעירים שירתו ומשרתים בצה"ל. ילדי הגן הולכים לגנים בכמאנה והבוגרים יותר לומדים בבתי ספר בכפרים ראמה וסלאמה.

מגורי המשפחה רובם מבנים ארעיים, אך קיימים גם חמישה בתי אבן ששלושה מהם נבנו בתחילת שנות הששים של המאה הקודמת ושניים עתיקים יותר, שנבנו בתחילת שנות השלושים ובהם גרים זקני המשפחה, האחים עוואד וחאלד עם נשותיהם.

למשפחת שחאדה היו 18 דונם על הר כמון, אשר נקנו ונרשמו כחוק בתקופת המנדט הבריטי. בתוך 18 הדונם הללו היו גם שני בתי האבן העתיקים.

בשנות החמישים של המאה הקודמת, פעלה המדינה בדרכים שונות ומשונות ע"מ להעביר לבעלותה כמה שיותר קרקעות ולא תמיד באמצעים כשרים למהדרין. כאשר הגיעו נציגי הממסד לביתם של עוואד וחאלד שחאדה סואעד, הם הסבירו להם שבתיהם נמצאים בתוך שטח אימונים של צה"ל ואילצו אותם תחת מסווה של איומים לוותר על 6 דונם. האחים דרשו ששני בתי האבן העתיקים שבבעלותם יכללו בתוך אותם 12 דונם שנותרו בידיהם ואכן זה מה שהובטח להם וזה מה שהוסבר להם.


הוריו של עאדל

מספר לנו עאדל שחאדה סוואעד, בנו של חאלד:  'אבי לא יודע קרוא וכתוב ויחסו לריבון החדש בארץ היה של כבוד, הערכה וכמובן רצון לשיתוף פעולה. הוא נתן אמון באנשי הממסד כי לא העלה בדעתו שהוא נתפס ע"י הממשל החדש כמטרד, כגורם מאיים, מפר חוק, לא רצוי. הוא לא האמין שינסו להערים עליו ולכן חתם. באמצע שנות השישים הגיעו אלינו צווים ראשונים של פינוי והריסה ואז הסתבר שהחלקה בת הששה דונם, אשר עברה לידי המדינה -  עליה נמצאים שני בתי האבן  וכן עוד שלושה צריפים, אשר נבנו  בסמוך אליהם.

מאחר וזה היה המצב, החלה המדינה במסכת ארוכה של תביעות משפטיות במטרה לפנות את הבתים מיושביהם מהסיבה שהם מיועדים להריסה. הרבה כסף וזמן עלה המאבק הזה למשפחה מול הממסד ומול בתי המשפט. בסוף שנות השבעים לקחה המשפחה מודד מוסמך ומהנדס מקצועי שהכינו תכנית מפורטת ומסודרת של החלפת קרקע. כלומר: השחאדים יקבלו לבעלותם את השטח עליו יושבים שני בתי האבן והם, בתמורה ימסרו למינהל מספר דונמים זהה שנמצאים בצד המזרחי של השטח שלהם. רעיון זה נפסל על הסף ע"י מינהל מקרקעי ישראל ונכון לרגע זה עומדת בעינה החלטה לפנות את הבתים.

בוקר אחד, בשלהי שנת 1993 מקבלים בהפתעה תושבי שחאדה שוברי תשלום של מס רכוש ובו הם מתבקשים לשלם 6000 ש"ח על כל דונם שבבעלותם. החוק במדינה קבע שאזרח שבבעלותו קרקע חקלאית, אינו משלם מס רכוש. מס רכוש משלמים רק אלה שבבעלותם קרקע מיועדת לבניה. (בשנת 2000 בוטל החוק). מספר עאדל שחאדה: 'עלה בנו חשד כלשהו והחלטנו לבדוק. ניגשנו למס רכוש בנצרת, שם היפנו אותנו למס רכוש בחיפה. במשרד בחיפה אמרה לנו פקידה נחמדה שאנו חייבים לשלם, השטח שבבעלותנו, אינו קרקע חקלאית אלא קרקע מיועדת לבניה...

המומים ומופתעים ביקשו אנשי שחאדה שתמציא להם אישור שאכן ייעוד  הקרקע הוא  לבניה. ענתה להם הפקידה שעליהם לפנות לועדה לתכנון ובניה אשר אליה הם משתייכים ושם יוציאו להם את האישור הנדרש.

'המשפחה מינתה אותי כנציג שלה לטפל בעניין הזה',  מספר עאדל שחאדה, 'ניגשתי לוועדה המקומית לתכנון ובניה של משגב וביקשתי אישור על ייעוד הקרקע שבבעלות המשפחה. האנשים שם היו מופתעים מאד מהבקשה שלי וניסו להתחמק בדרכים שונות. אני לא וויתרתי ודרשתי את האישור. אמר לי מהנדס הועדה שאשוב עוד חודש  והוא יכין עבורי את האישור. חזרתי אחרי חודש והאישור לא היה מוכן. במקום זה נשאלתי לשם מה אני צריך את האישור. הסברתי לו שאם הקרקע היא חקלאית, באיזו זכות מס רכוש דורש ממני שש אלף ש"ח על כל דונם? וחוץ מזה, זכותי האלמנטרית לקבל את האישור הנ"ל. זוהי אדמתי ואני זכאי לקבל מסמך המגדיר את הייעוד שלה.

ראו שאני מתעקש אמרו לי: תביא את שוברי התשלום, נפטור אותך מהתשלום וגם נפצה אותך,  ודרך אגב גם נשנה את ייעוד הקרקע ונחזיר אותה לייעוד הקודם שלה, דהיינו, קרקע חקלאית...  לא  וויתרתי, כמובן וכעבור מספר שבועות הוציאו לי סוף סוף את האישור המיוחל. במסמך מוסבר איזה דונמים שבבעלותנו הינם מגרשים עם היתרי בניה וכל זה כלול בתכנית מתאר מאושרת מס' ג/4389  משנת 1984!!!'

מסתבר, שכאשר החלו לתכנן את היישוב כמון בסוף שנות השבעים, התעלמו לחלוטין המוסדות המיישבים והמתכננים מקיומם של כמה עשרות נפשות שמשום מה נמצאו גרות דווקא היכן שהמדינה רוצה להקים התיישבות יהודית. יתכן שהניחו המתכננים, שאין שום בעיה לפנות כמה בדואים מההר ולהושיב במקומם יהודים. או סתם מתוך שלומיאליות.. בכל אופן משפחת שחאדה נותרה במקומה וכך כאשר תכנית המתאר של הישוב כמון  אושרה סופית וקיבלה תוקף, מצאו עצמם משפחת שחאדה עם חלקים נכבדים מאדמתם, מחולקים למגרשים המיועדים לבניה.

איך קרה שעאדל שחאדה קיבל מגרש על אדמת מדינה?

מאחר ותכנית המתאר שורטטה ותוכננה כאילו לא גרים אנשים במקום, יצא שהמגרשים שתוכננו בשכונת שחאדה, כל מגרש מכיל חלק מאדמתם הפרטית וחלק הוא אדמת מדינה. בחלק מהמגרשים אחוז אדמת המדינה הוא 10%, חלק אחוז המדינה הוא 40% וחלק גם 80%.

מגרש אחד נמצא, עפ"י התשריט שכל שטחו הוא אדמה פרטית של המשפחה, מגרש מס' 68 ושטחו 1.82 דונם. ע"מ לחסוך מאבקים מול מינהל מקרקעי ישראל בקשר למגרשים המשותפים, לקח בנתיים עאדל שחאדה מהנדס בניין שיכין להם תכנית בניין כדת וכדין על מגרש 68, לבית שגודלו 160 מ"ר על חצי מגרש, עפ"י תקנון התכנית.

חלפו להם ארבע שנים מאז הגילוי המשמח המאפשר להם לבנות בתים על אדמתם ועד היום המרגש בו הגיש עאדל שחאדה בשנת 1997, את תיק הבניין הגמור לועדה לתכנון ובניה משגב, לאישור.

אחרי שהוועדה בדקה את התיק היא הגישה כמה הערות ותיקונים טכניים כמו פתרון ביוב, קווי גובה וכו'. לקח אעדל שחאדה מתכנן ערים יותר מקצועי ויותר יקר מהקודם ע"מ שיבצע את התיקונים בצורה מושלמת שלא תהיינה לועדה כל טענה. החזירו את התיק לועדה והמתינו לאישור המיוחל להתחיל בבניה.

מספר עאדל שחאדה: 'הייתי מתקשר ומנדנד  וכל הזמן התרוצים היו יותר ויותר מקוריים.  שנה אחרי שהוכנסה התכנית הראשונה אני מקבל מכתב מהועדה ובו נאמר שלאחר בדיקה יסודית של המגרש, בתשריט מדידה בקנה מידה של  1:500, עולה שלמינהל מקרקעי ישראל יש שותפות על המגרש בגודל של בערך 9 מ"ר!!. חזרתי וקראתי שנית את המשפט ולא האמנתי, מתוך 1820 מ"ר של השטח, בגלל 9 מ"ר שאינם בבעלותי, לא מאפשרים לי לבנות?? היהודים שגרים בצמוד אלי, כל המטרים המרובעים שלהם עד הסנטימטר האחרון הוא בבעלות המדינה. להם מותר לבנות על אדמות המדינה ולי אסור על 9 מטר מרובע??      

ניכרת בעאדל סערת הרגשות הגדולה שאוחזת בו, הוא משתדל רוב השיחה להיות קר ועינייני, אך כמה יכולה נפשו של אדם לשאת את ההתעמרות הזו של נציגי הממסד, את הרגשת התיסכול שהוא סוחב 25 שנה מאז שהוקם הישוב כמון לידו ומאז ששכניו נהנים מכל השירותים ומכל המשאבים הפיזיים והמוראליים שמדינה מספקת לאזרחיה והוא ומשפחתו קיבלו רק לפני שבע שנים מים (וגם באופן לא חוקי) ורק לפני שנתיים חשמל.

'תראה' הוא מוסיף ומשתדל לרכך את הזעם, 'תמיד היו פה יהודים טובים שגילו הזדהות וניסו לסייע לנו אך הם היו מעט ולא ממש יכלו לעשות משהו. רק בשלוש, ארבע שנים האחרונות חלה יותר התעוררות והתגבשה פה קבוצה של יהודים שממש מסייעים. אני אומר לך יותר מזה, לא רק שאין לי שום דבר אישי נגד תושבי כמון, אם יתנו לי בחירה, אני אעדיף לגור בישוב כמון מאשר בכמאנה ואני מייצג את דעתם של כל תושבי שחאדה'.

עאדל שחאדה, מורה למטמטיקה בבי"ס תיכון בכפר וואדי סלאמה, אב לארבעה ילדים, מפרנס יחיד במשפחה, מרכז גם את נושא החינוך החברתי בבית הספר ומשלים הכנסה בעסקי ביטוח: 'ההוצאות העצומות על משפטים וקנסות לא מותירות בידי ברירה. לולא הכנסה נוספת, לא הייתי מחזיק מעמד במכבש הכבד הזה  של מאבקים מול המינהל ומול הועדה לתכנון ובניה.

מה עשית עם העובדה שמינהל מקרקעי ישראל שותף ב-0.6% מהשטח של המגרש שלך:

'אמרו לי בועדה שעלי להביא אישור מהמינהל שאין להם התנגדות לבניה על המגרש שבו יש להם חלק מאד מזערי. התחלתי שוב בריצות למשרדי המינהל בנצרת וראיתי ששום דבר לא ייצא לי מזה, ממש סיפורי אלף לילה ולילה. בסוף החלטתי לעתור נגד המינהל ונגד הועדה לתכנון ובניה.  ב-12.3.00 נערך הדיון בבית המשפט והשופט שהבין מהר מאד את העניין, לחץ שנגיע  להסכמה. העורך דין שייצג את המינהל הצהיר שהוא מסכים בשם המינהל לחתום על הבקשה להיתר בניה ובעקבות זאת הסכמנו למחוק את העתירה, בתקוה שבזה תמה הפרשה'.

אבל לא, הפרשה עוד ארוכה ומפותלת. המינהל, כמו הועדה גרר ומשך את הזמן ללא סוף. התירוצים והסיפורים יכולים למלא ספר שלם. 

במקביל, הועדה לתכנון ובניה, בפברואר 2000, תבעה את עאדל על הצבת מבנה קראוון בלתי חוקי על החלקה שבבעלותו. בית המשפט פסק על עאדל קנס ע"ס 6220 ש"ח וכן צו להרוס את ביתו תוך 18 חודש. 

עאדל פנה לשירותיו של ארגון עדאלה, המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, שיסייע לו במאבקו מול הממסד. עדאלה באמצעות עורכת הדין סוהאד בשארה פנה בתאריך 29.7.03 לבית המשפט בבקשה לעיכוב צו הריסה שיפוטי. עו"ד בשארה: 'הסיבה פשוטה וטבעית ביותר: לא מתקבל על הדעת שהמדינה תדרוש מאזרח להרוס את ביתו על אדמתו ובו בזמן מונעת ממנו אפשרות לבנות בית במקומו כאשר בפועל האדמה שלו מיועדת לבניה'.

המסמך המפורט שבו פורסת ומפרטת עו"ד בשארה את השתלשלות האירועים, הינו כתב אשמה כבד נגד המדינה ונגד הועדה לתכנון ובניה משגב. עולות בו שאלות קשות ותמוהות על התנהגות המוסדות הנוגעים בדבר.

מספרת עורכת דין בשארה: 'המדינה והועדה לתכנון ובניה נבהלו קצת מהבקשה וחששו שבית המשפט יפסוק פה תקדים לחובתם ולכן הגיעו עמנו להסדר שקיבל תוקף של החלטת בית משפט  שלא יהרסו את הקראוון עד שלא תתקבל החלטה לגבי הבקשה להיתר בניה של מר עאדל שחאדה. זה בהחלט מנחם קצת אך כעת השאלה כיצד מקדמים בכל זאת את קבלת ההיתר לבניה. פניתי במכתב לועדה וביקשתי להביא את תיק הבניה לדיון בישיבה הראשונה של מליאת הועדה ואני ממתינה לתשובה.'

אריק רז, היום מכהן  כיו"ר הועדה לתכנון ובניה משגב: 'משפחת שחאדה זה סיפור רע. כשהובלנו את התהליך להכרה ביישוב כמאנה בתחילת שנות התשעים, הגענו עם משפחת שחאדה להבנה והסכמה, שכאשר יוכר ויוקם הכפר כמאנה, הם מתפנים מבתיהם ועוברים ליישוב, וזה היה חלק ממערכת השיקולים שלנו בהחלטה להכיר ביישוב כמאנה. כמובן שיקבלו מגרשים ופיצויים. 

הבקשה לקבלת היתר בניה לבית של  עאדל שחאדה, היש לה סיכוי?

 אריק רז: 'פשוט לא!'

האם ידוע לך שמשפחת שחאדה רובה ככולה, לא רק שאין לה בעיה להיות חלק מהישוב כמון, הם אפילו מעדיפים זאת על פני הכפר כמאנה?

אריק רז:  'אם כמון יובילו מהלך של רצון לספח אליהם שכונה בדואית, אני סבור שזה מאד יכול לעזור לרשויות המחליטות והמבצעות לעשות פה באמת שינוי רדיקלי בתפיסה של חיים משותפים ושווים, יהודים וערבים. אך כל זמן שהישוב אינו רוצה או אינו יכול להכיל זאת, על משפחת שחאדה לקיים את ההבנות שסוכמו איתם ולעבור לכמאנה.

הקושי להתמודד עם סוגיה מורכבת זו יוצר ציפיות לא ממומשות מצד אחד ומשקעים כבדים מצד שני הן לתושבי כמון והן לתושבי שחאדה ושני הצדדים מעדיפים לטמון ראשם בחול ולהשאיר את הטיפול בסוגיה מעיקה זו או לממסד המעדיף קהילה אחת על פני השניה או לבתי המשפט.  

הוכחה לתפיסה זו קיבלנו מתגובתו של יו"ר מועצה אזורית משגב, ארז קרייזלר שסירב להגיב.     והוכחה נוספת הייתה תגובתו המפתיעה של  יוסי מורסיאנו, שכן של משפחת שחאדה, אשר  עבר לכמון בשנת  1996 לשכונה הצפונית. שכניו הבדויים יאמרו עליו רק מילים טובות, הם סבורים שאין לו בעיה עם השכונה שלהם ומהמרים שהוא היה תומך בסיפוח השכונה  לכמון. 

מרסיאנו:  'אנחנו ביחסי שכנות נהדרים, אין לי שום דבר נגד הבדויים, להיפך, אנו מסייעים אחד לשני ואני לא רוצה שיפנו אותם מכאן ובטח שלא יהרסו לאף אחד בית. אבל אני עזבתי שכונת מצוקה בקריות והחלטתי לעבור לגור בישוב קהילתי. כשבאתי לכמון נאמר לי מפורשות ע"י ועדות הקליטה שהתושבים של שחאדה אמורים להתפנות  ובמקומם יקום גן ציבורי. אני השקעתי המון כסף ע"מ לגור בישוב קהילתי ולחיות בסביבה קהילתית שמתאימה לי וטובה לי. אם היו אומרים לי שמשפחת שחאדה תישאר במקום, לא הייתי קונה שם בית. וזה לא משהו נגד הבדויים. יש להם את התרבות שלהם, יש להם מנהגים שונים, המנטליות שונה וזה פשוט לא מתאים לי'.

זאת אומרת, אם שחאדה נשארים שם, אתה עוזב?

מרסיאנו: 'זה לא אם. אני עוזב! אני כבר ארבע שנים מחפש קונה לבית וברגע שיימצא, אני עוזב.'

שאלנו את עאדל שחאדה מה עושים לו הדברים שאמר יוסי מורסיאנו.

שחאדה: 'זה חמור מאד מה שעשו ליוסי או לכל תושב אחר. מה זאת אומרת הבטיחו לו שהוא יבנה בית על חשבון הבית שלי על שטח אדמה שלי? מדוע הוא לא בא ולא בירר איתנו? האם הוא ראה איזה שהוא מסמך בו אנו חתומים שאנו עוזבים? פשוט רימו אותו. ולא רק אותו אני יודע שעזבו מהשכונה עוד שתי משפחות והשמועות אומרות שגם מהסיבה הזו. נכון מאד שחלק מהמשפחה שלנו הסכים להתפנות, אבל רק חלק. אבא שלי מעולם לא ניהל שום משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל ואינו מוכן לעזוב פה. ואותו דבר לגבי רוב תושבי שחאדה. חוץ מזה גם אותו חלק מהמשפחה שהיה מוכן לעבור לכמאנה, יאמר לך שניהול המשא ומתן עם נציגי המינהל היה חובבני, לא רציני ואפילו מעליב ואתה יכול לבדוק זאת אפילו במינהל'.

פנינו למינהל מקרקעי ישראל ולמרבה הפתעתנו, אישיות בכירה אישרה לנו את דבריו של עאדל שחאדה. 

באנו לעדנה לוי, מזכירת היישוב כמון, ושאלנו שאלה ישירה:

האם את רואה שיש סיכוי שיום אחד, משפחת שחאדה תתפנה?

עדנה לוי: 'לא. אין סיכוי, לחלקם לפחות.'

אם כך איזה פתרון את כן רואה? האם ימשיכו לגור כך עוד 50 שנה, ללא תשתיות, ללא הכרה?

לוי: אינני יודעת. לא יודעת מה לומר.

האם ערכתם אי פעם דיון בישוב על הנושא הזה או שזה טאבו שאין מדברים עליו?

לוי: הישוב נחלק לכאלה שבעד צירוף שחאדה וכאלה שנגד. לא יודעת כמה בעד וכמה נגד, לא עשינו על כך דיון ולא הצבעה. אנו נמנעים מלעשות זאת כי זה נושא מאד טעון.

מי לדעתך צריך להחליט או להוביל מהלך של קבלת שחאדה כחלק מהיישוב?

לוי: אני מניחה שהסכמה של כמון תהא משמעותית בעניין הזה של קבלת החלטה בדרג גבוה יותר.

עאדל שחאדה: 'אינני רוצה להיות כפוי על תושבי כמון, אבל גם הם צריכים לחשוב על עוד פתרונות ולא רק על  פתרון אחד שאנו נעזוב את בתינו.  אני בטוח שיש פתרונות ששני הצדדים יהיו מרוצים.

ניסיתי בזמנו, לפני שנים, ליצור מפגש תושבים. אני חושב שזה נושא קשה לשני הצדדים ולכן הוא מחייב דיאלוג רציני ועמוק בין שתי הקהילות. אי אפשר להתחמק מכך. 

אנחנו מאד צנועים בדרישותנו. אנו לא רוצים מהמדינה שום מגרש. אנחנו מוכנים לחתום שלא נתרחב במטר אחד מחוץ לשטחי הטאבו שלנו. וכאשר נמלא את המגרשים שלנו, עפ"י תכנית מתאר, עם בתים, אני מבטיח שנדאג למגורים לצאצאים שלנו מחוץ לשכונה, בכמאנה.  אנחנו מוכנים גם להגיע להסדר שלא נהיה חלק מהישוב, לא נהיה באגודה, לא נשתמש בשירותים שלהם. רק שיכירו בנו ומבחינה מוניציפלית נהיה שייכים לכמאנה.

תראה, הועדה לתכנון ובניה, המועצה, המדינה, אנחנו לא מעניינים אותם, הסבל שלנו בכלל לא מגיע אליהם. מי שסובל כאן אלו אנשי כמון ואנחנו ולכן עלינו להגיע פתרון. לא צריך לסחוב את זה עוד 20 או 30 שנה. כי הפתרון שיימצא אז, ניתן כבר היום להגיע אליו.

הועדה לתכנון ובניה מושכת אותנו כבר שבע שנים. בימים הקרובים נגיש עתירה מינהלית נגד הועדה ולצערי  אני מרגיש שגם נצטרך לפנות לבג"צ'.

התחושה של אזרחים סוג ב' שהריבון היהודי עושה כמעט הכל על מנת להקשות עליהם את החיים - יש לו בסיס רחב ומוצק. צריך להיות די קהה חושים ע"מ לא לראות ולחוש במרירותם של בני שחאדה שיושבים כאן.

עאדל שחאדה: 'אנחנו שנולדו כאן, שאבותינו ואבות אבותינו גם כן נולדו כאן, שמאד משתוקקים שיוקם לנו ישוב מסודר ומתוכנן והנה, לא רק שמתעלמים מאתנו, אלא מביאים אל ההר אוכלוסיה זרה שלא גדלה כאן, לא נולדה כאן והמדינה מספקת לה  קווי טלפון, קווי חשמל, תשתיות, כבישים ואילו אנחנו הבדויים - כלל לא קיימים, כאילו אנחנו אוויר".

-------

עד כאן הכתבה שפורסמה בשנת 2003. לפניכם פניה מאת עאדל סואעד, 2016:

שלום וברכה,

היום אנחנו נמצאים בשלב סיום תכנון מפורט לכביש מס 7 שמחבר השכונה שלנו עם השכנים. האומדן הסופי לעלות הכביש היא 1,600,000 ש"ח. עלות התכנון בסביבות 100,000 ש"ח היתה על חשבוני. המתכננת פאדיה קראקרה היא שעשתה את התכנון וזה התחיל בשנת 2010 כלומר במשך 6 שנים המועצה והועדה המקומית משגב עיכבו אותנו.

לפי טענת המועצה העלות תחולק על בעלי המגרשים שאותם משרת הכביש,  כלומר כל בעל מגרש ישלם לפחות 100,000 ש"ח לא כולל היטל מים וביוב. ביחד עליו לשלם למועצה 150,000 ש"ח כדי להוציא היתר בנייה.

וכל  זה אחרי חמשה עררים בועדת הערר ועתירה מנהלית לבית משפט מחוזי. המועצה ממשיכה לעכב התקדמות ביצוע התשתיות בשכונה כדי שהועדה לא תוציא היתרי בנייה. בקשר לשכנים שלנו אין שום קשר. ועד הישוב כמון עשה הכל כדי לעכב ולמנוע מאיתנו מימוש הזכויות שלנו, אם דרך בתי משפט או ועדות ערר.

הפתרון הוא בגיוס סכום של 1,600,000 ש"ח לביצוע התשתיות בשכונה שמשרד השיכון מסרב לקחת על עצמו וגם המועצה והישוב. לכן אני פונה אליכם ולכל הגורמים שיכולים לעזור לנו בחלק מהעלויות של הפיתוח. רוב המשפחות לא יכולות לממן סכומים גדולים כאלו בגלל מצב כלכלי קשה.

תגובת המועצה האזורית משגב, 2016:

הנושא נמצא על שולחנה של ועדת ערר המחוזית ולא נוכל להתייחס לנושא בשלב זה.

עוד בנושא שכונת שחאדה בכמון:

השכנים שמבחוץ ומבפנים – בישוב כמון - ראיון עם יוסי מורג

 

צדק על ההר

מה מסתתר מאחורי הירוק?

 

                                                                                                              

עאדל ועטאף סוואעד

עאדל ועטאף סוואעד
תיוג
ישובים
איציק גרשוני ايتسيك جرشوني:

תושב משגב, רודף שלום וקיום משותף.

לבלוג של איציק בדוגרינט בנושא בני סחנין וכדורגל בכלל


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required