תרגום לערבית الترجمة للعربية

הזדמנות, רבותי, רק היום, רק היום! או להיפך: "אזבסט אינו מלפפון"

فرصة لا تعوض، اليوم واليوم فقط! او بالعكس:"االاسبست ليس خيارا"

נושא

לפני שתרוצו לקנות בשכונה החדשה המתוכננת באכזיב, לפני שתתנו לילדיכם לשחק שם כל יום, כל היום, לפני שיתלכלכו בבוץ  ויחפרו בחול וידליקו מדורות ויכבו אותן בעוד חול ויעשו את כל מה שילדים אמורים לעשות  -  

עיצרו. תחשבו. 

סיכמה וניסחה יעל זילברמן, מתוך דברים שכתבה אורית רייך, מייסדת ומנהלת לשעבר של העמותה למען איכות סביבה וחיים בנהריה:

ראינו, שמענו. "בונים בית באכזיב"  ובכל האיזור הצפוני לנהריה.

אבל לפני שתרוצו לקנות שם קרקע, או בית, או דירה, ולפני שתתנו לילדיכם לשחק שם כל יום, כל היום, לפני שיתלכלכו בבוץ  ויחפרו בחול וידליקו מדורות ויכבו אותן בעוד חול ויעשו את כל מה שילדים אמורים לעשות  -  

עיצרו. תחשבו.

איזור התעשיה הצפוני של נהריה מזוהם באזבסט*.

מה זה בעצם אזבסט? למה הוא מרושע כל כך? מה עושים ממנו, מה עושים איתו והאם אפשר להתעלם ממנו?

על פניו - אזבסט הוא אחלה חומר.   עמיד לאש, עמיד למים, עמיד לחום, ולא יקר.  מה אפשר לעשות ממנו? אוהו, קצרה היריעה מלפרט. במשך 45 שנה - עד שנת 1997  - יצרו ממנו המון דברים.  אבל עשרות שנים מאוחר יותר הסתבר שהאזבסט כלל איננו חומר תמים ובלתי מזיק.  ולמה? מפני שכאשר הוא נשבר או משתפשף, הוא מתפורר לסיבים דקים-דקים, שכאשר אדם נושם אותם -  אוהו, הוא בצרות. כלומר, לא מייד; מתישהו בעתיד, אולי בעתיד הרחוק, ולא כל מי שנחשף לו יחלה - אבל הרבה מדי אנשים יחלו.  הרבה מדי אנשים כבר חלו באזבסטוזיס, בסרטן הריאה ובמזותליומה - סרטן נדיר של קרום הריאה והבטן.  מי שחלו היו פועלים שעבדו ביצור, אבל גם בני משפחותיהם, שנחשפו לסיבי האזבסט שנדבקו לבגדי העבודה של העובדים, וגם חקלאים שבשטחיהם פוזר אזבסט כדי לייצב שבילים ודרכים. ולכן, לא עוד.  כבר לא משתמשים בו לשום דבר.  

כזכור,  חברת איתנית (לשעבר "ישאסבסט") יצרה ושיווקה מוצרי אזבסט ממפעלה שבנהריה במשך 45 שנה, עד 1997. יהיה מי שיגיד "מה שהיה - היה ונגמר"?  לא נגמר. עד היום באיזור נהריה והגליל המערבי ישנן ערימות חשופות, באופן חלקי או מלא, של אזבסט; הטמנת פסולת האזבסט לא היתה שלמה. הפסולת אף עורבבה עם חול ים. השתמשו בפסולת אזבסט לבניה ולחיפוי שבילים (ע"פ אדם טבע ודין) . ואזבסט אינו מלפפון, הוא אינו חומר מתכלה.  ומשום כך חשופה אוכלוסיית העיר וסביבתה לסיכונים חמורים, עד עצם היום הזה.

ועכשו ישנה כוונה לבנות באיזור אכזיב בתים. למגורים, שמעתם טוב.

לא בונים בית באכזיב - ראיון עם רחל כרם ומרים פלג מובילות המאבק להצלת החוף

אז מה? מנקים! במידת האפשר...

בואו ונניח, לצורך הדיון, שניתן יהיה לפתור את הסוגיות הסבוכות והיקרות מאד של מי היה אחראי לזיהום, מי האחראי לטיהור,  מי ישלם על הטיהור וכמה. אין ספק שיהיה נסיון של הגורמים השונים להפיל את הענין זה על זה, ולהקטין את הסכומים שיושקעו בטיהור השטח, (ומדובר בסכומי כסף מבהילים, שהופכים כל מיזם לבלתי סביר כלכלית).

אז נגיד שפתרנו את כל הסוגיות הללו, וניגשים לשאלה המעשית, דהיינו, כיצד מטהרים את השטח?

מתברר שגם זו אינה שאלה פשוטה כלל.  האם בכלל אפשר לנקות את הסביבה מן האזבסט?  עד כמה הפיזור שלו מוגבל?  עד איזו רמה צריך באמת לנקות? באיזה מרחק מנקודת זיהום באזבסט ניתן להניח ש"זה בסדר" ואפשר לבנות? האם זיהום סביבתי באזבסט יכול להתפשט? ואולי כיסוי של השטח באדמה יספיק? כמה עומק צריך הכיסוי להיות כדי למנוע את הזיהום הסביבתי ויאפשר בניה באיזור כולו?

במילים אחרות, האם אפשר יהיה אי פעם להכריז על האיזור בתור "מטוהר"?

מסתבר, שכל איזור התעשיה הצפוני של נהריה מזוהם באזבסט. מסתבר גם, שסיבי האזבסט הדקיקים עפים יפה ברוח, מתפזרים למי התהום באיזור החולות. נשטפים לים, נדבקים לסלעי הים וניתקים מהם עם הגלים, ואולי חוזרים אלינו עם הרוח. בקצרה, סיבי האזבסט נכנסים לך לנשמה ומוציאים לך את הנשמה. לכן, צריך לשאול האם  אפשר יהיה להניח שאיזור שנוקה – הינו אכן נקי "פעם אחת ולתמיד" וניתן לחיות בו בבטחה? האם ניתן לבנות ולחיות באיזור שזוהם באזבסט?  התשובות לשאלות הללו הן, כנראה, שליליות.

השורה התחתונה היא, כנראה, שאי אפשר באמת לנקות את האדמה מאזבסט. אין רמה של זיהום באזבסט שניתן להניח שמתחתיה "זה בסדר", ואין יותר סכנה. ובגלל העובדה שסיבי האזבסט עפים ברוח ונשטפים לתוך מי התהום, גם לא ניתן להניח שאיזור שנוקה - ישאר נקי, ולא ניתן להניח שאיזור שאינו מזוהם עתה אבל גובל באיזור מזוהם – לא יזדהם בעתיד.

וזה לא שלא צריך לנקות; צריך, אין שאלה בכלל.  כי לציבור מגיעה סביבה נקיה ממזהמים. אבל האם ניתן יהיה להשתמש בשטחים הללו למגורים, כל-יום-כל-היום? נראה שלא. אפשר יהיה - אם ייעשו הצעדים הנדרשים - להפוך אותו לאיזור בילוי,  שאנשים באים, שוהים מעט והולכים.

עד אז צריך שלא ייבנו בתים, לא תיסלל טיילת, לא יגזרו סרט ולא יצטלמו בנוכחות שועי הארץ. עד אז, איזור מוכה אזבסט הוא איזור מוכה אסון.

[* אזבסט ואסבסט זה אותו הדבר]

 

מידע נוסף במאמר: אסבסט אי אפשר איתו, אי אפשר לזרוק אותו

אזבסט. צילום: leo reynolds

אזבסט. צילום: leo reynolds
יעל זילברמן ياعيل زلبرمان:

במקור, אני מירושלים, עבדתי שנים רבות במחקר רפואי באוניברסיטה העברית. עם פרישתי עברנו לחרשים ושם גרנו בשבע השנים האחרונות


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required