בית הסולחה - נוסחה חדשה למוסד ישן

נושא

האם זה יעבוד?

בבית הסולחה בסכנין פותרים סכסוכים כמו פעם - וזה עובד. "הסולחה מלבינה את הלבבות. מוקיעה את השנאה", אמרו בשבת האחרונה נציגי עדות ודתות שונות בכנס על תפקידו של מוסד הסולחה כיום.

האם מוסד הסולחה המסורתי רלוונטי גם לחברה הערבית של שנת 2016? אם לשפוט לפי משתתפי כנס שהתקיים בסכנין בשבת האחרונה - נראה שכן. חמישים אנשי דת מוסלמים, נוצרים ודרוזים מיישובים שונים התכנסו בבית העירייה בסכנין לרגל הקמת "בית הסולחה" בעיר לפני כשמונה חודשים. הבית, שהוקם בסיוע עיריית סכנין, מקיים קורסים להכשרת מגשרים. בקרוב יסתיים הסבב השני של קורס המגשרים, שנתמך על ידי משרד השיכון. בכנס השתתף גם ח"כ מסעוד ע'נאים מהרשימה המשותפת.
הסולחה היא טקס מקובל בחברה הערבית, מעין הליך גישור בו שני צדדים המעורבים בסכסוך כלשהו - בענייני משפחה, דת, רכוש או כל תחום חיים אחר - מגיעים לכדי הסכמה והשלמה ביניהם.  אחד התנאים לסולחה הוא הסכמת הצד הנפגע לעצם קיומה. הנפגע הוא גם זה שקובע את גובה הפיצוי המגיע לו בגין העוול שנעשה לו. במקרה של רצח, למשל, יכול הפיצוי להיות סכום כסף למשפחת הנרצח, או תרומה לכל גוף, ארגון או מוסד עליו תחליט המשפחה.

עדיף על בית משפט
"הסולחה תוציא את הטינה מליבם של הנאבקים או הנקלעים לריב", אמר הקאדי זיאד להואני מעכו. "גם אם יש בית משפט, בבית משפט אפשר להעניש ולזכות. אבל סולחה מלבינה (מטהרת, ל.א) את הלבבות, מוקיעה את השנאה". לדעתו, אחת התופעות איתן צריכה להתמודד החברה הערבית - ובתוכה מוסד הסולחה - היא בעיית האלימות הגואה. "החברה שלנו מוכה באלימות אבל בתוך המשפחה זה הכי קשה ואכזרי. מה שקורה בבתים זולג לרחובות ולחברה כולה. גם אם מישהו לא מסכים אתך אל תריב אתו, תדבר אתו, תשכנע בדעה, ולא במקל".
להואני רואה בהעצמת תרבות הסולחה פתרון לבעיית האלימות. "אנחנו לא הולכים בדרך הנכונה. אנחנו צריכים שכל עירייה תאמץ ועד סולחה עם אנשים מתאימים. לזרוע תרבות של כבוד הדדי. לקבל את האחר, את דעותיו ולא להוציא את המקל והאקדח. לדעת לשוחח עם יריבים".
על אף תמיכתו ברעיון הסולחה, להואני מודע גם לבעיות העולות ממנה. "יש הרבה דברים שליליים שאפשר למצוא בנושא הסולחה, לדוגמא משפחות פשע שמשתלטות על עיר מסוימת ואז אנשים באים עם מסמך סולחה, כביכול, לבתי המשפט. אדם שמגיע אחרי בעיה עם משפחות פשע והוא רועד מפחד, זה לא משנה שאומרים לי 'עשינו סולחה'. זאת בעיה שהיום הרבה אנשים הולכים לבוררים ממשפחות פשע לפתור מחלוקות ולא אצל מגשר וקאדי". 

בכנס נכחו גם אנשי דת נוצרים ודרוזים, ציבורים בהם נהוג טקס הסולחה, אם כי הוא נפוץ פחות. הבישוף עטאללה חנא התייחס בדבריו למפגש הבין דתי: "אנחנו - ערבים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים - נפגשים פה ומייצגים אחווה ואחדות. החברה שלנו מאוימת מהרבה כיוונים. בשביל לפורר את החברה, אויבינו רוצים שנדבר בשפת הדת ולא בשפת העם המאוחד שחי כאן". "אל תחשבו שהתפקיד שלכם לפתור בעיות אחרי שנוצרו", הוסיף חנא בדיון על תפקידם של הקאדים ושל המגשרים, "אני חושב שצריך יוזמות יצירתיות, להקדים תרופה למכה. האלימות לא פותרת את הבעיות, היא מייצרת בעיות חדשות ומעצימה אותן. הבעיות מתחילות בבתי הספר ושם אנחנו צריכים להתחיל. אם לא נהיה מאוחדים, נהיה חלשים. התפוררות החברה היא אסון קיומי".

לשלב ישן וחדש ולחבר בין כולם
מרעי חיאדרה, מנהל בית הסולחה ויוזם המפגש, נתן תמונה מלאה יותר על הבית ומהותו. "ניסיתי לכנס אנשים שהם בעלי ניסיון חיים, שיש להם זמן פנוי. הזמנתי אותם להשתתף בקורס גישור מקצועי שילמדו ויבינו את ההבדל בין גישור לסולחה... בהתחלה כשפתחנו הכשרנו 24 אנשים, בקורס השני הוכשרו 18. ניסינו לשלב אנשים שיש להם רקע מקצועי כלשהו. אחרי הקורס אנחנו מזמינים אותם לעשות בבית הסולחה את הפרקטיקום (התנסות מעשית מקצועית, ל.א), כאשר השנה הראשונה היא בהתנדבות, על מנת להחזיר את עלויות הקורס המסובסד". עלות הקורס והפרקטיקום מסתכמת ב-11,000 ש"ח, אך המשתתפים משלמים 1,000 ש"ח בלבד, הודות לתמיכת העירייה ומשרד השיכון.
חיאדרה מנסה להגדיר את ההבדל בין גישור לסולחה: "גישור זה לפי בתי המשפט, לפי העידן החדש. סולחה זה מנהג ישן, עתיק, שהיה קיים בזמנים קדומים וזה מנהג שעוד קיים בחמולות היום. אני מאמין שאם אנשים נרצחו, האיבה והדם יישארו גם אם יהיה משפט. הסולחה באה להתמודד ולחזק את האנשים. אני רוצה להפגיש בבית הסולחה בין הסולחה העתיקה למודל הגישור החדש. היום בישראל מכירים בגישור שיכול לעצור את הבעיה לפני התערבות בית משפט, וכך גם בסולחה".
בחזונו של חיאדרה, המקום שיזם ישמש כ"כבית סולחה אזורי לכלל הישובים בגליל, היהודים והערבים, בכל עניין ובעיה. אני רוצה להכשיר יהודים שבהתחלה יטפלו בגישור ליהודים, אבל גישור זה גישור - בין אם זה יהודי או ערבי. מדובר בכלים שמסייעים לכל בעיה. אולי אפילו בעת הצורך ניתן סיוע דרך גישור משותף - מגשר יהודי וערבי יחד."
- אתה רואה התפתחות כזו על רקע התגברות האלימות הלאומנית בארץ?
"אני רוצה ליצור קשרים עם אנשים מהאזור. בשלב זה, זה קשה עם כל המצב הביטחוני. כשאתה בא לעשות פרויקטים, קודם צריך להתמודד עם הפן האנושי. כשאנשים משני הצדדים מפחדים - צריך קודם כל לעבוד על זה. חייבים להשלים עם זה שחיים יחד. אין לנו ברירה אחרת".
- למה לא היו יהודים בכנס?
"הזמנתי לכנס את כל הדתות והגוונים. הצעתי גם לרב יהודי להצטרף, הרב דובי אביגור ממשגב (אביגור מגדיר את עצמו כרב חילוני הומניסטי מהיישוב רקפת במשגב - ל.א.). הוא אמר שבשלב הראשון נעשה כנס בלי נוכחות יהודית ובשלב הבא הוא יצטרף. הוא בעד קיום יהודי ערבי".

כשאישה תשב בוועדת סולחה
מאפיין נוסף של הכנס בסכנין היה רוב מוחלט לגברים מבין המשתתפים. האם גם נשים יכולות לגשר ולערוך סולחות? חיאדרה מתעקש שזה רק עניין של זמן. "יש המון אנשים שרוצים לקחת חלק. למה שאישה לא תוכל? אישה היא המספר אחת בבית, במשפחה וגם בעולם. היא זאת שנושאת על כתפיה את האחריות. היא יכולה להיות מגשרת מצוינת אפילו יותר מגבר לפעמים".
מול האופטימיות של חיאדרה, 2 המשתתפות בקורס שאיתן שוחחנו לא מצאו את מקומן בעולם הגברי של הסולחה.  "ע", סיימה את הקורס בבית הסולחה ועזבה את המקום מאוכזבת. "הקורס היה חוויה משמעותית ומלמדת", היא מספרת, "אבל בחרתי שלא אהיה שותפה מתוך עקרונות ברורים. עצם היותי אישה טרפד את המקום שלי שם. אם אני, למרות שאני אדם חזק, נפגעתי ממה שקורה בבית הסולחה, זה אומר שהמקום לא בנוי טוב מבחינת התנהלות. הם חסמו את כל מה שאני ניסיתי להוביל."
"אני מאמינה שיש רצון (להשתתפות נשית בסולחה, ל.א.) בתוך החברה הערבית", אומרת ע, "אבל לצערי, זה לא מתבטא במקרה של בית הסולחה בסכנין. אני לא ממדרת את עצמי בגלל שאני אישה, אני פשוט לא רוצה להיות שותפה במקום בו רק רוצים להראות כאילו יש נשים מובילות, ובפועל הן לא".
מייסון אבו ריא, דוקטורנטית למגדר תושבת סכנין, מספרת ש"לאישה יתנו להיות מגשרת רק במקרה של גירושין, עניינים בין בעל לאישה. היא יכולה לרכך, כביכול". היא מביעה צער על כך שכרגע זהו המקום היחיד בו נשים יכולות להשתלב במוסד הסולחה. "לא קל שאישה תוזמן לשבת בוועדת סולחה. כשזה יקרה, זאת תהיה פריצת דרך בסכנין". אבו ריא עצמה ניסתה בעבר לקחת חלק בקורס המגשרים, מתוך אמונה כי חשוב שתהיה נוכחות נשית, אך לא סיימה אותו בשל עומס לימודים. היום היא מנהלת בית קפה לנשים בלבד "ניסא קפה" שהקימה מתוך תפיסה שנשים צריכות מרחב נשי מעצים ובטוח לעצמן.
הניסיון לשלב בין הכלים החדשניים של עולם הגישור והעקרונות והערכים של עולם הסולחה חיוביים בעיניה: "אני רואה בזה כלים מקצועיים למשהו עממי וטוב. אם עושים סולחה עדיף שנתעדכן בחוק ובכלים הקיימים במציאות ודרך זה לתת לגיטימציה לערכי הסולחה".
לדעתה, אחד האתגרים הוא שהסולחות מתחילות לאבד ממשקלן התרבותי-חברתי. "הדור הצעיר פתאום מעדיף לתבוע על פי חוק. אבל אכיפת חוק יכולה להיות יבשה ובסולחה מתייחסים לכבוד, לרגשות, למקום של המשפחה והחמולה. הסולחה לא משאירה כתם. יש אנשים שיעדיפו לחפש גישור מחוץ לכפר, על מנת שאנשים לא ייחשפו לעניינים ולחולשה שלהם או שתפגע התדמית שלהם. "לעבור גישור ביישוב שלך זה להיות שקופה עם הבעיות, הוויתורים והמחשבות שלך".

סאמיה נאסר سامية ناصر :

אקטביסטית חברתית, כותבת ומתרגמת בדוגרינט. נולדה במג'ד אלכרום. גרה בנצרת, מנחת קבוצות ומדריכה במוזיאון עין דור.

 ناشطة اجتماعية، كاتبة وتعمل على الترجمة في دوغري نت.من مواليد مجد الكروم وتسكن في الناصرة.موجهة مجموعات ومرشدة في متحف عين دور.


לירון אוחיון:
פעילה חברתית, רכזת פדגוגית בתכנית מפגשי יהודים ערבים במוזיאון עין דור, כתבת צפון באתר חדשות אינטרנטי שיעלה לאויר במרץ. גרה בעפולה.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required