תרגום לערבית الترجمة للعربية

דיר אלאסד – משבר הדיור דוחף את הצעירים אל מחוץ לכפר

دير الاسد- ازمة السكن تدفع الشباب الى خارج القرية

נושא

סיירנו בדיר אלאסד, קבוצה של יהודים ואני. זה אחרת כשאת באה להתבונן על הכפר שאליו נכנסת מאות פעמים. על ההיסטוריה של דיר אלאסד כמעט ולא ידעתי. אבל בגדול, כל הכפרים הערבים כמעט חולקים את אותו סבל.

סיירנו בדיר אל-אסד, קבוצה של יהודים ואני. זה אחרת כשאת באה להתבונן על הכפר שאליו נכנסת מאות פעמים בהיות אחותי נשואה למישהו מהכפר, נכון שהיא לא גרה בו, היא ובעלה והילדים גרים בהולנד, אבל מדי שנה היא מגיעה לבקר. גם קשרי חברות נרקמו עם הרבה בחורות אותן פגשתי במפעל דלתא אחרי סיום כתה י"ב, והרבה אחרים שפגשתי באוניברסיטה. על ההיסטוריה של דיר אל-אסד כמעט ולא ידעתי. אבל בגדול, כמעט כל הכפרים הערבים חולקים את אותו סבל.

המחזה הצורם לעיין זה הצפיפות ומקומות שהשמש לא מצליחה לחדור אליהם כשאת פוקחת את העיניים בבוקר ועיניך נחבטות בקיר.

כשנכנסנו לסמטאות של העיר העתיקה אחת המשתתפות לחשה לי שאנשים בוחרים לבנות אחד על השני כי ככה הם מגינים אחד על השני.. שאלתי אותה להתגונן ממי? ממה?

המחשבה הראשונה שעלתה בראשי, העבודה שלי במוזיאון עין דור, במוזיאון ארכיאולוגי, ואני מספרת את הסיפור של האדם הקדמון ומסבירה שהאדם אז בשביל להתגונן חי בתוך המשפחה המורחבת, אבל אז האדם פחד מחיות, מתופעות טבע שלא ידע להסביר, פחד מרעב וממחלות.. הי...אנחנו במאה ה-21!!

תמיד חשבתי שלחלוק דירה בבניין עם עוד אנשים גם אם הם אחיך זאת אומנות. צריך המון סבלנות, המון הכלה ובמיוחד הרבה בטחון ואומץ לדעת לעמוד על דעתך ולדעת לשים גבולות לאנשים. במציאות הדברים לא כך. בחיים שכאלה אין פרטיות, אין עצמאות ויש הרבה כאב ראש, הרבה כעס וחיכוכים שמובילים בהרבה מקרים לאלימות קשה.

כשרציתי לחפש חומר על דיר אלאסד לפני הסיור, מצאתי את המאמר הזה באתר "ערביי 48".. הכתב הגיע לדיר אלאסד ופגש אנשים ואני בחרתי להביא את סיפוריהם.

מוחמד אסדי, צעיר נשוי ואב לתינוק, גר באחת השכונות הצפופות שבה הבתים ישנים וצמודים ואין בה כל סימן לחיים נורמאליים. הוא אומר בכאב ל - 'ערבי 48': "החלום שלי לגור בבית נפרד עם משפחתי אבל בשל המצור וחוסר המרווח שהישוב סובל מהם זה גורם למצב של היחנקות, ואין בבעלותנו אפילו מטר אחד של אדמה בכדי לבנות עליו, ועם חוסר האפשרות לקניית חלקה אדמה כלשהי שתשמש לבנייה. דיברו במשך שנים רבות על מתן חלקות בנייה לישוב, וכבר התעייפנו מלחכות בלי לראות שום בשורה או תקווה באופק להגשמת החלום הכי בסיסי במגורים כמו יתר בני האדם".

הוא הוסיף:"אני גר עם אבי ואחי שהתחתן לא מזמן כשאר אחיי. נכון שיש הרבה יתרונות לגור ליד המשפחה, אך הצפיפות, חוסר המקום וחוסר הפרטיות הוא דבר קשה ההופך את החיים עם המשפחה לסבל יומיומי, וזאת בנוסף לגידול ילדים בשכונות צפופות ולחוצות הוא דבר די קשה בפני עצמו".

סארי נעמה אומר ל-'ערבי 48' : "מצוקת הדיור הופכת לקשה יותר מדי יום, אני מנסה להסתדר ולבנות קומה מעל הוריי, כפי שעשה אחי הבכור. אני מרגיש עצוב מכך שבניי לא יימצאו מקום לגור בו בעתיד. לא רק את זה, אלא שבעיית המגורים דוחפת את הצעירים לעזוב את הישוב ולחפש מגורים בערים היהודיות". 

עוד הוסיף: "מה שאנו עדים לו הוא טרנספר כפוי, מכיוון שאין לנו ברירה אחרת. אנו נאלצים לעבור לעיר יהודית בגלל מצוקת המגורים, מחוסר חלקות לבנייה, אפיקים צרים לחיים והתפתחות בישוב שהולך ונחנק. לפיכך על הוועד הארצי של הרשויות המקומיות הערביות וועדת המעקב לשים בראש סדר העדיפויות שלהן את התיק הלוהט הזה".

הצעיר חאפז צנע-אללה הדגיש כי: "במציאות של אין פתרון בכלל  תהיה השפעה גדולה על החברה. אנחנו שבעה אחים שגרים בבית שכור ואין בבעלותנו אף שיבר אדמה אחד וזה נותן לנו לחיות בצל חוסר תקווה. הממשלה והרשות המקומית חייבות לשאת באחריות ולמצוא פתרונות הולמים  עבור צעירים אלה שאין להם דירות למגורים, כי הדבר מתחיל להדאיג את ההורים והצעירים הערביים בכלל".

עבד אסדי אמר: "ישנה מדיניות  שיטתית להטיל עלינו מצור, אך הרשות המקומית נושאת בחלק הגדול של האחריות והיא חייבת להפעיל עוד לחץ על מחלקות ומוסדות הממשלה, ואני חושב שהיא יכולה לפעול ולהשפיע ולספק חלקות לבנייה לנזקקים להן".

עוד  הצביע: "המועצה חייבת לפעול יותר במטרה לפתור משבר זה, ואני סבור שלצפיפות, למחסור בחלקות האדמה ולצורך המתגבר בבתים יש השלכות חינוכיות וחברתיות על ההורים. ומשמעות הדבר שלחצים אלה יכולים ליצור מצב רוח קשה של כעס, תסכול, ואשר יכול למצוא לו ביטוי ביחסים השוררים בין התושבים, ואשר יכול להשפיע לרעה על המרקם החברתי, כמו תופעות של אלימות וסכסוכים וכו'..." 

250 בתים ללא רישיון בנייה בדיר-אלאסד

מהנדס המועצה המקומית, פריד עווד, מצהיר ל - 'ערבי 48' כי המשבר בדיר-אלאסיד הינו משבר מחניק ושיש כ- 250 בתים בישוב ללא רישיון בנייה, ושבתים אלה נמצאים תחת סכנה של הריסה. תכנית המתאר של הישוב לא הורחבה מזה 20 שנה. יש לציין שהוגשו חמש תוכניות להרחבה מלפני השנה 2000, אך תוכניות אלו נשארו תקועות עד 2008, וזאת לאחר התנגדותו של משרד הבריאות לתכנון קווי הביוב. לאחר פתרון סוגייה זו עם משרד הבריאות אושר בצורה ראשונית התכנון בשנת 2008.

עוד הוסיף שמחלקת ההנדסה של המועצה עוקבת אחרי תיק הרחבת תחום השיפוט לאחר "קיבוץ וחלוקת" שטחים אלה, וכמו כן יש להוסיף את ההתנגדויות של התושבים כך שיהיו השלב האחרון. התכנית שהכנו כוללת הרחבות מהצד המערבי, הצפוני והמזרחי של הישוב, והיא תאושר בקרוב ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, והיא תכלול 250 חלקות המיועדות לבנייה שתוצענה לנזקקים בלבד. כמו-כן האישור הסופי של התכנית יציל מאות בתים בלתי חוקיים ואשר ניצבים בפני סכנת הריסה. בקיצור, אולי בקרוב תהיה בשורה טובה לתושבי הכפר.

חבר המועצה מטעם האופוזיציה, רבאח טאהא, הדגיש כי: "תכנית המתאר תאושר תוך פחות משנה, אך אישור זה אינו מהווה פתרון לבעיית המגורים המחניקה ואשר תמשיך להחמיר, וכי סיפוקן של 250 חלקות לבנייה תענה על הצורך של מעטים מבין הנזקקים וזאת בשל הריבוי הטבעי בכפר".

עוד הוסיף כי: "הרחבת תחום השיפוט באזור החלקות הפרטיות לא תפתור אלא מעט מאד מהבעיות של התושבים, כי בפועל הם מחזיקים בשטח מועט של האדמה, ולא נשארה משטח זה אף חלקה לבנייה, ועל-כן ההרחבה תכלול סיפוח אדמות השייכות למדינה, וזאת במסגרת תכנון אסטרטגי ארוך טווח הלוקח בחשבון את הצרכים האמיתיים של הדורות הבאים. אני סבור שבעיה זו הינה בעייתם של הרוב המכריע של הישובים והערים הערביות. אי-לכך, זוהי אחריות קולקטיבית של הוועדה המחוזית של הרשויות הערביות ושל וועדת המעקב העליונה".

סאמיה נאסר سامية ناصر :

אקטביסטית חברתית, כותבת ומתרגמת בדוגרינט. נולדה במג'ד אלכרום. גרה בנצרת, מנחת קבוצות ומדריכה במוזיאון עין דור.

 ناشطة اجتماعية، كاتبة وتعمل على الترجمة في دوغري نت.من مواليد مجد الكروم وتسكن في الناصرة.موجهة مجموعات ومرشدة في متحف عين دور.


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required