דו"ח מבקר המדינה על קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון

22:37 | 24-01-09


בחודשים אפריל-יולי 2008 בדק מבקר המדינה את התחזוקה והניהול של מבנה רשב"י. המבקר מצא כי ריבוי המחלוקות והתביעות המשפטיות מונע זה שנים רבות הפעלה יעילה ותקינה של האתר

האתר נמצא במושב מירון בגליל העליון, ומבקרים בו למעלה ממיליון וחצי אנשים בשנה. בל"ג בעומר (הילולת רשב"י) באים מאות אלפי מבקרים למקום, המוגן על ידי חוק השמירה על המקומות הקדושים התשכ"ז-1967.
ב-2.7.2008 החליטה הכנסת להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא "התשתית והתחזוקה של אתר רשב"י במירון". בסוף אותו החודש הגישו חברי הכנסת מאיר פרוש ודוד אזולאי הצעת חוק ניהול ושימור האתר, שעניינו הקמת מינהלה לניהול האתר ושימורו.
בחודשים אפריל-יולי 2008 בדק מבקר המדינה את התחזוקה והניהול של מבנה רשב"י, את הבנייה המתבצעת בו, את ההיערכות לקראת אירועים רבי משתתפים ונושאים נוספים. המבקר מצא כי יש מחלוקת ממושכת בין ארבעה גופים פרטיים באשר לבעלות ולזכויות הניהול על חלקים שונים של המבנה ועל שטח של כחמישה דונם הנמצא לידו. המדינה דורשת להיות שותפה בניהול האתר, מאחר שריבוי המחלוקות והתביעות המשפטיות מונע זה שנים רבות הפעלה יעילה ותקינה שלו.

המבקר מצא כי רמת התחזוקה של מבנה רשב"י נמוכה ואינה הולמת את קדושת המקום. המועצה האזורית מרום הגליל אינה ממלאת את תפקידיה על פי חוק בכל הקשור למתחם, ומדיניותה המוצהרת היא הימנעות מהתערבות בנעשה בו עד כדי הזנחתו וגרימת סכנה למבקרים בו. נמצאו ליקויים במערך כיבוי האש ובדרכי המילוט ששירותי הכבאות מתריעים עליהם שנים, אך למרות זאת ניתן בכל שנה אישור זמני לקיים את האירוע בל"ג בעומר.
המבקר קובע כי במבנה רשב"י ובסביבתו נעשות פעילויות הנוגדות את חוק השמירה על המקומות הקדושים התשכ"ז-1967, ואת הוראות תקנות השמירה על מקומות קדושים התשמ"א-1981, האוסרות רוכלות, פשיטת יד, אכילה ולינה במקומות קדושים.
מבקר המדינה קובע כי הניהול של מתחם רשב"י באמצעות גופים פרטיים והפיקוח עליו באמצעות גופים ממלכתיים נכשלו וגרמו לפגיעה במקום ובציבור. מתחם רשב"י אינו ערוך לקליטת אלפי האנשים הבאים אליו מדי יום, ובמיוחד באירועים המוניים שאליהם באים מאות אלפי מבקרים. יש צורך מיידי בשינוי המצב הקיים ובפתרון הבעיות אחת ולתמיד.
עמדת מבקר המדינה היא כי לאור מעמדו וחשיבות של האתר לציבור בישראל, ולנוכח ממצאיה החמורים של חוות דעת זו, נדרשת בחינה מקיפה ומהירה של האפשרות למסור את הניהול והתחזוקה של המתחם ושל השטחים שסביבו לידי גורם מרכזי אחד - מטעם המדינה או גורם אחר בפיקוחה.