תרגום לערבית الترجمة للعربية

ראיון עם ד"ר יוסי חקלאי- מרצה ומנחה צוותים יהודים וערבים

مقابلة مع د. يوسي حكلاي محاضر ومرشد لطواقم عرب ويهود

נושא

מה ההבדל בין הטרור באירופה לבין הטרור בארץ?
מה מאיים על הדמוקרטיה ועל החברה השפויה בכלל?
מה הכי כואב לי ומה החלום שלי?
וגם נקודת אור אופטימית.

הראיון נערך במסגרת "מה נשמע בגליל?" - פרוייקט ראיונות שטח. דצמבר 2015 - פברואר 2016  לרשימת כל הראיונות

את ד"ר יוסי חקלאי פגשתי לראשונה במסגרת עבודתי כמנחה ומדריכה בתוכניות הפגשת תלמידים יהודים וערבים במוזיאון עין דור. השנה ובמהלך האירועים שקורים סביבנו, ד"ר חקלאי הכניס לישיבות של הצוות מונח אקטואלי לאור מה שאנו עוברים: "חינוך לשלום" .

הוא גר ביובלים בצפון, מרצה להיסטוריה וסוציולוגיה, ומנחה צוותים משותפים במסגרת הבית החם. השתתף לאחרונה בכנס בינלאומי בנושא נוער בסיכון בצרפת. והשאלה המתבקשת:

האם יש דמיון בין המצב בארץ לבין המצב בצרפת עקב אירועי הטרור בחודש שעבר?

חקלאי:  יש ניסיון של המנהיגות הפוליטית בישראל להשוות בין הדברים ולחבר בין מה שקורה פה לבין הפיגועים בצרפת, שדאעש לקח על עצמו את האחריות עליהם, אבל בעיניי אין מקום להשוואה. בעוד שדאעש נלחם, באכזריות לא אנושית, בתרבות המערבית או בכל זרם או רעיון שאינו מקובל עליו הרי הפיגועים בארץ הם ביטוי גם למאבק לאומי וגם להרגשות קיפוח מאוד קשות של הפלסטינאיים במאבקם מול הכיבוש. אין ספק המעשים שנעשים של דקירות ודריסות מצד אחד הם בודאי לא מתקבלים על דעתי, אבל אפשר להבין אותם במידה מסוימת כביטוי לכאב ולהשפלה של מי שחי תחת הכיבוש.

כאן יש מאבק בעל אופי לאומי וגם ביטוי חברתי כלכלי של ייאוש, של חוסר תקווה, ואילו הפיגועים באירופה ובמקומות אחרים הם מאבק של האיסלאם הרדיקלי בכל מה שהדמוקרטיה, הקפיטליזם מייצג והוא מאבק גם בכל ייצוגי התרבות המערבית.

 

יש שאומרים שהפיגועים של דאעש הם תוצאה ישירה של התערבות המערב בעירק, בסוריה ובמזח התיכון בכלל. מה דעתך?

חקלאי: מאחר שהטרור של דאעש לא פוגע רק בצרפת, אנגליה או ארצות הברית, אלא גם במשטר הדמוקרטי החדש בתוניסיה וגם בארצות אפריקה החדשה, לכן לא ניתן להבין אותו רק כתגובה להתערבות המערב באזור. לדעאש אידיאולוגיה שלימה מסוכנת לעולם המוסלמי והלא מוסלמי.

לגבי המצב פה, בתחושה שלי חלה הקצנה מאוד גדולה בחברה הישראלית גם בגישתה כלפי ערבים, על ידי גילויי גזענות ולאומנות גוברת וגם התרחקות מהדמוקרטיה והתנגדות לדעות ליברליות, שמאליות, זאת תקופה שבה אני חש קושי רב ביותר לבטא את הדעות שלי וחושש שיורע לי.

אני לא זוכר פחד בעבר, או חששות מלהביע את דעתי, ואילו עכשיו אני מעדיף להביען במסגרת אנשים קרובים. אני מביע את דעתי קצת בפייסבוק ובעיתונים אזוריים, אבל במשורה ולפעמים מצנזר את עצמי קצת.

נשמעים קולות בקרב אוכלוסיות גדולות בתוך החברה הישראלית שגונבים לנו את המדינה, והכוונה לימין הקיצוני, האם אתה שותף להרגשה הזאת?

חקלאי: הדמוקרטיה הולכת ונפגעת וערכים מרכזיים של שוויון וחירויות הפרט נפגעים, קיים איום על מה שנראה בעיניי חברה שפויה, פחות גזענית. הכרסום בדמוקרטיה מתבטא גם בניסיונות חקיקה, גם בביטויים פרלמנטרים, ובעיקר בהתנהגויות בחיי היום יום וברשתות החברתיות.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שתקופות בהן חירויות נפגעות וגזענות ואלימות עולות, עלולות להביא לחורבן של החברה. ומה שמאוד כואב לי, שרבים מפרשים את היהדות כביטוי לעליונות, סגירות ודחיית האחר, ואילו אני מכיר יהדות של בית הילל, ובתקופתנו של בובר ולוינס, יהדות של מתינות, סובלנות ופתיחות.

במסגרת עבודתך אתה פוגש הרבה יהודים וערבים, האם אתה חש את הפחד שלהם והחששות אחרי ותוך כדי מה שקורה?

חקלאי: אני פוגש במסגרת עבודתי נוער ומדריכים ערבים ויהודים, אני שומע מהם על החשש לנסוע לערים עם רוב יהודי, כי הם מפחדים שיסתכלו עליהם בעין רעה ויראו אותם כמפגעים, וגם חוששים מביטויים גזעניים. מבחינת היהודים הפחד הוא לנסוע למקומות שיש בהם פיגועים כמו ירושלים, יחד עם זה היהודים בהרגשתי מתרגלים איכשהו למצב.

באופן אישי המוות של יוסי שריד היה ביטוי ל"חצי ייאוש", בכך שחלק ממנהיגות השמאל מתה או שותקת. אני לא מזהה היום מנהיגות מספיק עקשנית וכריזמטית שמובילה בשמאל. אני כן חולם על חזית רחבה בין חוגים ליברלים, שמאל ערבים ויהודים, שיוכלו לדחוף לשלום.

ובינתיים, כאשר זה לא קורה, מאיפה אתה שואב את האופטימיות ונקודות האור?

חקלאי: העבודה שלנו במוזיאון - מורים, מחנכים, מנחים ערבים ויהודים, שממשיכים לעבוד יחד עם כל הקשיים ובאקטואליה מאוד מורכבת. העובדה שאנו ממשיכים להפגיש בין תלמידים משני הלאומים זאת אמירה אופטימית. יש גם את העמותות השונות שמעוניינות בשיתוף פעולה, קיום משותף, מנסים  להתחבר יותר ויותר הן בסיוע הרשתות החברתיות והן בגלל הלחץ מסביב שמגביר את הרצון לשיתוף בין העמותות ומתוך המודעות שאנחנו הולכים לחיות ביחד.

 

ד"ר יוסי חקלאי, ששנים רבים היה שליח הסוכנות בפריז, ובשנים האחרונות מחלק את זמנו בין ישראל לפריז.
בישראל הוא בצוות "ידידי בית חם" שעוסקת בנוער בסיכון יהודי וערבי ובמרכז הכשרת מדריכים, שרובם מכורים נקיים ואסירים בשיקום, יהודים וערבים. וכן  הוא מרצה ליהדות במכון שכטר בירושלים.
ובפריז הוא חלק מצוות של ארגון בינלאומי הפועל למען נוער וצעירים בפריפריות חברתיות גיאוגרפיות.


ד"ר יוסי חקלאי

ما الفرق بين الارهاب في اوروبا وبين ما يحدث في البلاد؟

ما هو التهديد على الديمقراطية وعلى المجتمع العقلاني ككل؟

اكثر ما يؤلمني وما هو حلمي؟

وايضا نقطة ضوء تدعو للتفائل


ד"ר יוסי חקלאי
תיוג
ישובים
סאמיה נאסר سامية ناصر :

אקטביסטית חברתית, כותבת ומתרגמת בדוגרינט. נולדה במג'ד אלכרום. גרה בנצרת, מנחת קבוצות ומדריכה במוזיאון עין דור.

 ناشطة اجتماعية، كاتبة وتعمل على الترجمة في دوغري نت.من مواليد مجد الكروم وتسكن في الناصرة.موجهة مجموعات ومرشدة في متحف عين دور.


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required