בית הספר הדו לשוני יד ביד בירושלים בעיני מורה מן הגליל

נושא

אני ראני חסן בוגר בית הספר התיכון יאני יאני בכפר יאסיף, כיום מורה לשפה שנייה בעברית בבית הספר הדו – לשוני בירושלים, בעל תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה בלשון עברית. גדלתי בכפר יאסיף, כיום תושב בית צפאפה.

לאחר האירועים האלימים בבית הספר בירושלים והתלהטות הרוחות, אני מעוניין לשתף בחווייתי כמורה בתוך כותלי בית הספר המיוחד הזה.

בית הספר יד ביד ממוקם ליד הכפר בית צפאפה בירושלים בצומת פת, הוא הגבול בין השכונות היהודיות לבין הכפר הערבי הסמוך, הוא מתפקד כמתווך בין שתי תרבויות שונות הנמצאות בסכסוך מתמיד, ומגשר באופן כזה או אחר על הקונפליקט הקיים. בית הספר נועד לקבל תלמידים ערבים ויהודים באופן שווה אפילו מבחינה מספרית, אך המציאות לא תמיד עוזרת להשגת יעד זה.

כמורה ערבי אני מרגיש במקום הנכון ובעיתוי הנכון, דווקא כשיש רוחות לוהטות בשני הצדדים, קולות של שפיות וקירוב חייבים לעלות ולתת את ביטויים. צוות בית הספר הוא מקסים בעל רצון אמיתי ליישם את חזונו הנשגב, שהרי הוא העץ האיתן שעליה גדלים כל הפירות המיוחדים. החזון הוא להקנות ערכים של דו קיום אמיתי, כך למשל התלמידים הערבים לומדים עברית ובמקביל התלמידים היהודים לומדים ערבית. עבורי בית הספר והאחווה שקיימת בין התלמידים מעוררים בי תקווה גדולה.

בבית ספרנו המיוחד יש מרווח מאוד גדול למתן חופש ביטוי בקרב המורים, ההורים של התלמידים והתלמידים עצמם, באירועים חריגים בית הספר מאפשר דיון ואף יוזם אותו על מנת להפיג את הפחדים והחששות והרגשות הלא נעימים בקרב התלמידים.

לאחר ארוע ההצתה שארע בשבת, 29.11.14, חלק מהתלמידים הערבים הגיבו בחרדה והביעו את החשש שלהם מהאלימות שגוברת בעיר ירושלים, וחלק מהתלמידים הביעו את נכונותם להמשיך ולעבוד למען הדו הקיום בעיר. הפעילות בעקבות הארועים היתה רבה. ארגונים שונים פנו לבית הספר כדי לתמוך ולעודד ולחזק את הרגשת התלמידים- למשל הנוער העובד שעשו כל מיני פעילויות בתוך כותלי בית הספר. כמורה לשפה שנייה נתתי לתלמידים משימה לכתוב על נושא ההצתה ולהביע עמדה בנוגע אליה, כל הדברים שנכתבו היו מיוחדים ונגעו לליבי. הדיונים היו מעורבים ברגשי פחד וחשש מהעתיד בקרב התלמידים הערבים.

אם אני משווה בין בית הספר בו למדתי בכפר יאסיף בשנים 96-99 לבין בית ספרנו כיום בירושלים, ניתן להבחין בדמיון רב מבחינת הרב-תרבותיות. הכוונה היא שגם בבית ספר יאני למדו מכל העדות – מוסלמים, נוצרים ודרוזים כמרקם האוכלוסייה באזור. בתקופה זו למדו בו תלמידים מכל הכפרים הסמוכים: אבו סנאן, ג'וליס, ירכא, שיח' דנון, עאבלין ואפילו מערים כמו עכו.  

בית ספרנו אז גם עודד ערכים נעלים של קבלת האחר ותרם לבניית קשרים הדוקים בין כל גווני האוכלוסייה בתוך הכפר. לא הייתה הבחנה בין התלמידים מבחינה עדתית: "כולנו תלמידי בית הספר יאני יאני" היינו אומרים בכבוד, מה גם שהרבה סופרים ואנשי רוח ואקדמאים בולטים יצאו מבית ספרנו היקר והיוקרתי. במחשבה לאחור, החיבה ששררה בינינו התלמידים בבית הספר נחרטה כדגל שמתנוסס עד יומנו זה.

לא פעם בהיתי במראה הכי מסחרר שבו ניתן לראות - איך התלמידים בבית ספרנו יד ביד, עוזרים אחד לשני ואפילו בפרטים הכי קטנים, התלמידים מחבקים אחד את השני, מוסרים אוכל אחד לשני ויש תחושה של אהבה עזה ללא הבדלי דת מוצא ולאום. בהתחלה לא ידעתי לזהות מיהו ערבי ומיהו יהודי בכיתה במהלך בדיקת הנוכחות, אבל מה שכן זיהיתי בוודאות שיש לי בני אדם, ילדים יהודים כערבים שבאו מבתים עם ערכים של סובלנות ואנושיות וערכי הכבוד לאדם באשר הוא אדם.

עצם בואם של תלמידים משני קצוות הקונפליקט כדי להיפגש ולהשליט ערכים מעין אלו, זה כבר מעיד על עתיד טוב יותר כי הכל מתחיל בחינוך וממשיך בדרך החיים שאנו ההורים והמורים מחנכים עליהם. הגעת מורים ערבים ויהודים כאחד למקום הזה כדי להכיל מתחים פוליטיים ולגשר על מעשי השנאה המתרחשים במדינה משני הצדדים מהווה אתגר לא פשוט מבחינה חברתית, הרי ברגע של מעשה שנאה מכל צד, אם זה ערבי או יהודי, מפלס ההאשמות עולה בהתאם למידת הקיצוניות של האירוע.

ירושלים כידוע מהווה מקום רגיש ביותר - לא רק במדינה אלא בכל המזרח התיכון ואולי אף בכל העולם. העיר מוקפת מתחים ואירועי שנאה קיצוניים משני הצדדים. בית הספר כבר נפגע בעבר ממעשי שנאה כגון ריסוס כתבות נאצה נגד ערבים על קירות בית הספר. אירועים מסוג זה פוגעים באופן קשה בנפש החפצה בערכי הדו קיום והשלום בין שני העמים, אך גם כפרדוקס מחזקים את הביטחון שלנו בעצם עשייתנו ובאמונתנו בדרכנו הנכונה למען השגת דו קיום אמיתי בין שני העמים.

לא פעם בתור מורים שמענו מהסובבים ביקורות חסרות תכלית על בית הספר. ראוי לציין שבחירתי ללמד בבית הספר המיוחד הזה מהווה עבורי השלמה לחינוך שקיבלתי במהלך נעוריי כשהצטרפתי למרכז לחינוך הומניסטי בקיבוץ לוחמי הגטאות, המקום שבו לומדים על השואה כמקור למחשבה על ערכי הסובלנות וקבלת האחר, ושהשוני התרבותי בין בני האדם לא מהווה חסרון אלא מקור להעשרת הנפש האנושית, שם זה התחיל וכיום ממשיך בגאווה גדולה את דרכי - דרך אהבת האדם באשר הוא אדם.

מיותר לציין שבית הספר מקפיד על פיתוח צדדים אישיותיים של התלמיד תוך התחשבות בהישגים לימודיים.

במילים פשוטות בית הספר מעבר לקירותיו מהווה סמל לדו קיום אמיתי המושתת על ערכי כבוד והערכה בין כל פרט ופרט בתוך חלקיו. כולי תקווה שכל אלה המטיפים לשנאה וחסרי התקווה להסכם שלום אמיתי בין שני העמים הפלסטיני והישראלי, יבואו וישכילו שכן יש דרך אחרת - דרך השלום והפייסנות. כהוכחה לכך יוכלו לראות את עשייתו של בית ספרנו היקר למען עתיד טוב יותר לילדינו.

עוד בנושא

סיפורו של בית הספר הדו-לשוני "גליל"

תלמידי בית הספר יד ביד בהפגנה

תלמידי בית הספר יד ביד בהפגנה
راني حسن ראני חסן:
במקור מכפר יאסיף, גר בבית צפפה. בוגר המרכז לחינוך הומניסיטי ומורה לעברית כשפה שנייה ביד ביד בירושלים. בוגר אוניברסיטת חיפה בחוג ללשון עברית.

עוד במדור חינוך וספורט التعليم والرياضة

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required