תרגום לערבית الترجمة للعربية

זרעי קיץ

بذور الصيف

נושא

התסכול מגיע בהתחממות המחודשת בתחילת כל מבצע קיץ, התקווה מגששת כשחושבים שאולי ההרס יביא להתפכחות ולשינוי גישה, הייאוש מגיע כשיש עוד פעם רק הפסקת אש והטיימר למבצלחמה הבאה הופעל.

זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות
זרעי קיץ באים בנחיריים
ורומזים איזה קיץ
הולך להיות -

בוקר אחד פתחתי חלון
ותיכף הריח לי דק מן הדק
קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם
אמרתי בא קיץ - קיץ חזק.

(מאיר אריאל)

*

ואכן למרבה הצער והכאב הרב שאנו חווים כאן, זרעי האלימות שהרחנו לפני בוא הקיץ אכן העירו זכרונות רעים של קיצים אחרים ורמזו איזה קיץ הולך להיות.

בשבוע האחרון של הסמסטר, מנחה הסמינריון פנה אלינו ושאל: "אז חשבתם כבר מה יהיה הקיץ? חתונה, גירושין, רעידת אדמה קשה או מלחמה? כי אלה בערך הסיבות היחידות שבהן תוכלו לקבל הארכה בהגשה...”

מה מלחמה? השתגעת? למה להתחיל את הקיץ עם מחשבות כאלה?

אבל... מרגע חטיפת הנערים היה לי ברור,  זהו רק עניין של זמן עד שהטלפון יצלצל.

הנערים נמצאו קבורים, נער פלסטיני נחטף ונשרף, הארץ בערה והרקטות המטירו לכל כיוון, זה כבר היה מעבר לפינה. אס.אמ.אס הרתעה "אנחנו בכוננות, תהיו מוכנים עוד היום.” הלילה עבר בבית. למחרת כבר הטלפון צלצל, בהתחלה זה היה המ"מ, אחר כך משקי"ת הקישור ואחר כך צלצולים חוזרים וחוזרים ומנדנדים ולא מרפים של מחשב ההקפצות.

חזרתי מוקדם מהעבודה, התחלתי בארגון התיק והטלפונים מהחברים הוותיקים, עוד מתקופת הסדיר החלו להגיע. מוודאים שגם אתה קיבלת את ההודעה, שזה קרה ולא דמיון. אחרי שלושה צווי שמונה בעשר שנות מילואים, זה כבר הפך לסוג של שיגרה עצובה שאפשר להריח אותה בנחיריים, קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם.

החלו סדרות האימונים השיגרתיים שנקטעו בפגישה עם האלוף: ”אנחנו מתכוננים ללחימה של בין שבוע לעשרה ימים, זה יכול להימשך יותר, או להיגמר לפני...” איזה יופי, הלו"ז מדוייק ומתוכנן להפליא, נותר רק להתברג בתוכו כמו בורג משומן היטב.

האימון עבר כמו בועה טובה של שיגרה רחוקה. אותם חבר'ה שמכירים כבר שנים, חלק מהסדיר וחלק מהמילואים, כמו תמיד הגיעו גם כמה חדשים. אף מילה על הטירוף שקורה בחוץ, משלימים פערים מהפעם האחרונה: התחתנת? התגרשת? התחלת ללמוד? סיימת? ילדים? כמה? ביום השני שמענו אזעקה והאדישות שלטה.

כל הקלישאות נכונות, אין כמו להיפגש עם אותם חבר'ה ולהעלות זכרונות ונשכחות. בגללם אני ממשיך להגיע ובשבילם ולכבודם אני אלך באפלה אל הלא נודע. באחד הגיוסים, נפגשתי עם חבר וותיק שאמר: “כשאני רואה שגם אתה ממשיך להגיע אני נרגע, אפשר להמשיך הלאה.”
לצערי, נראה לעיתים שיש שימוש ציני מכוון באותה רעות על  מנת לייצר ציות כנוע לפקודות הגיוס וההסתערות.

הגענו למוצב ולכבוד גמר המונדיאל חיברנו טלוויזיה עם מקרן. לצערי הטלוויזיה גם הכניסה אותנו לטירוף העדכונים שלא מחדשים כלום ושיחות החצר ששמחנו להימנע מהן עד עכשיו. הכד שופשף והג'יני נשלף, לא מקבלים דעה שונה, "אנחנו חזקים ותפקידנו להילחם”. לא יכול להיות שחייל יטיל ספק, יביע דעה ויבשר על טרגדיה בכניסה.

ההרגשה היא של משחק ידוע מראש. התחממות, הסלמה יציאה למבצע או מלחמה - מכבסת מילים שגורמת לנו להרגיש כאילו אין פה מלחמות, רק מבצעי סוף עונה ומכירות חיסול. לפי מניין המלחמות האחרונות הן לבנון 1 והרימייק לפני כמה צווים. כל השאר, אלוהים יודע כמה היו שייכים לעולם הסופרים ורשתות האופנה.

היציאה הביתה מלווה ברגשות מעורבים, הכרת תודה מרגשת וכמעט מביכה "תודה לכם", קריאות תמיכה בחיילים שמלוות באיחולים לא נעימים לצד השני, וכמו בכל מבצע "בוא חייל, 15 30 50 אחוז הנחה על שווארמה, סושי, בורקס +שתייה".

מלחמות ודומיהן הן כלי צבאי שמלווה בקורבנות רבים, ואמירות מצד הפוליטיקאים ופרשני החצר - "צריך עורף חזק". כמה כאפות העורף יכול לספוג? "לחיזוק העורף בין מבצעים ומלחמות מומלץ ליצור קשר עם חדר הכושר הקרוב לביתכם, פיקוד העורף ישלח תוכנית אימונים מיוחדת לחיזוק העורף. הנחה תינתן לאימהות חד הוריות ולאזרחים ותיקים.”

ספירת הגופות הפכה לעניין שבשיגרה העצובה, החדירה מעכשיו או מאתמול? זה אותו פצמ"ר, רגע מה עם המח"ט? ומה קרה בסוף עם הנגמ"ש? מי מצליח בכלל לעקוב אחרי הטירוף?!? והתמונות הקשות מהצד השני רק מוסיפות להרגשת הכאב והסתמיות של אותה "פעולה" עם מטרות לא ברורות וכמובן לא מושגות.

התסכול מגיע בהתחממות המחודשת בתחילת כל מבצע קיץ, התקווה מגששת כשחושבים שאולי ההרס יביא להתפכחות ולשינוי גישה, הייאוש מגיע שיש עוד פעם רק הפסקת אש והטיימר למבצלחמה הבאה הופעל.

אני בעד פיתרון מדיני שיפסיק את כל ההרג וההרס הקשה. נראה שהפיתרון גם עם הפלסטינים באיו"ש וגם עם העזתים הוא יותר קל ובר השגה ממה שמנסים למכור לנו הניצים משני הצדדים.  אבל, עד אז לא נותר לנו אלא להילחם בשתי החזיתות - במדים הירוקים על מנת לשמור על ביתנו המופצץ ובמדי החזון המדיני שדוגל בעשייה ולא בשינה שהפכה בשנים האחרונות לתרדמת.

סירוב לגיוס הוא מובן במובנים רבים, נשק נוצר על מנת להרוג. אבל מאחורי כל הדק עומד אדם, שבסופו של דבר הוא מחליט אם ללחוץ ומתי. האדם גם בימיו הקשים צריך לשמור על ערכיו ואמונותיו, אחרת הוא לא יהיה אדם. הנזק האישי שנוצר מסירוב הוא כבד ועם השלכות לאורך החלק הארי של החיים, לפחות עד ביסוס קריירה יציבה. אפשר להימנע מזה, שירות לאומי חשוב ושווה בערכו לצבאי. אפשר להיות אמיתיים עם עצמנו ועדיין לא לשאת בתוצאות הלא נעימות של סירוב. לדעתי, המחשבה שסירוב יוביל לשינוי היא מוטעית, ההשפעה אם בכלל היא שולית ולא ממלאת את הייעוד החברתי שהמסרבים מצפים שתגרור. 

הלוואי ונתבדה, הלוואי ומתישהו יהיה פה טוב באמת . ותתגשם תפילה שנשאו אבותינו לפני אלפי שנים עם כניסתם לארץ קשה זו...  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

 

הלחימה בעזה 2014 - כל הכתבות

עוד בנושא סרבנות - אל מול כלא שש / יהושע רץ

צילום: יפתח לוין

צילום: יפתח לוין
תיוג
יפתח לוין:

אורח לרגע שמחפש משמעות, בוגר לימודי סוציולוגיה במכללת עמק יזרעאל


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required