כילד וכנער הנפתי את דגל המדינה בגאון. אבל מה לעשות היום, כשהעם שלי הופך פחות ופחות חופשי, כשהשדים משתלטים עלינו? איך מניפים את הדגל כשהשמחה מהולה בעצב, והגאווה מתערבבת עם הבושה?
על מה נפגשו בחומוסיה פלסטינאים, מתנחלים יהודים, אנשי עסקים, ישראלים ותושבי חוץ? הם הקימו את "התנועה שמית (ערבית-יהודית) להקמת קונפדרציה של עמים ומדינות בפלסטין-ארץ ישראל." רעיון שהגו אורי אבנרי ואחרים עוד בשנות ה-50 ונקרא: "המרחב השמי"
בילדותו שר שולטי שירי הלל למדינה, בבגרותו עמד במבחני הקרבה על הגנתה ובטחונה, על ציר הזמן הרגיש מנוצל בשם ה"ביטחוניזם". שולטי משתאה נוכח אלו המגדירים עצמם ציונים שלדעתו "הם עדיין מנהלים את מלחמת השחרור כאילו איננו מעצמה איזורית."
אתמול היתה לי הזדמנות לראות מקרוב איך עובד הצדק הישראלי: השתתפתי במיצג פומבי של אבל ומחאה למען החיים ונגד המשך המוות, נגד שפיכות הדמים והאלימות ברצועת עזה