תרגום לערבית الترجمة للعربية

א – לי – מות

عـ نـ ف

נושא

האלימות במדינה כפי שאני זוכר אותה לאורך חיי.

לפני 20 וקצת שנים חוויתי את המלחמה הראשונה שלי. הייתי ילד וישבנו עם מסכות בחדר שהחלונות שלו עטופים בניילון. אחותי שרק לא מזמן נולדה ישבה בתוך קובייה עשויה מחומר דומה למה שעטף את החלונות. הנפילות של הטילים בפרדסים ליד הרעידו את החלונות. היום במקום הפרדסים כבר יש בתים, רחובות ואנשים.

כמה חודשים לאחר מכן החלו להתפוצץ אוטובוסים בערים מסביב. לראש ממשלה קראו בוגד והלבישו אותו במדי אס.אס, הוא נרצח מעט לאחר ששר לשלום. נפרדנו ממנו לשלום. אך עדיין אין שלום.

שני נערים מבוגרים ממני במספר שנים רצחו נהג מונית. סתם ככה.

שכן שגר קומה מעלינו, רצח את גרושתו וחמתו וחטף את בנו. הילד אותר אחרי כמה שבועות בשוויץ לאחר שניסה להתקשר לשווא לאמו.

האינתיפאדה השנייה התחילה. מחסום על כביש חוצה שומרון הישן. אבנים, כתמי שמן, בקבוקי תבערה, ירי על מכוניות. נאלצנו לסגור את הכביש לתנועה על מנת שאנשים שמעוניינים לחזור לביתם לא יפגעו. דחפו אותנו, קיללו וכמעט נדרסנו מאחינו, מפני שהבני דודים רצו לפגוע בהם.

השירות הצבאי הסתיים אחרי שתי הלוויות ושלוש אבידות של חברים ליחידה.

חבר טוב שהכרתי לתקופה קצרה נרצח בדקירות בחזה בארץ רחוקה.

עוד פעם אחים מכים אחים וכמעט מלחמת אזרחים, כתום בכל מקום. ראש ממשלה נוסף סיים את חייו ונפרד לשלום רק לאחר מספר שנים. אך השלום עוד לא כאן.

מעבר לקריית שמונה הפסטורלית, הפך למגורים בשדה הקרב תחת מטר טילים שנורו על העיר.

כבר כמה חודשים שיש מוצר חדש שנמכר. בהתחלה הוא עבר סקר שוק באזורים רחוקים, כאלה שלא מבקרים.  לאור הביקוש וההצלחה, נכנסו משווקים נוספים. היום נקבע תג מחיר גם כאן בעיר.

שכנה הלכה לראיון עבודה ונרצחה, עשו הפגנה ודרשו צדק בענישה.

גם את המסך שמראה את זמני האוטובוסים בתחנה ניפצו מסיבה לא ברורה. סתם ככה.

השנים עוברות, החוויות נאספות והאלימות תופסת לה פנים אחרות, קורבנות חדשים, פחדים ישנים.

ואולי האלימות היא לא הבעיה? אלא רק הביטוי של שנאה, תסכול, אי שוויון, חוסר צדק, חוסר עונים, צריך קול שישמע ואין ברירה? אבל תמיד יש ברירה!

שלום חנוך כתב לפני 20 שנים שיר שתיאר את רוח התקופה ההיא. מפחיד כמה הוא רלוונטי גם עכשיו.

 

יש לי תחושה קשה. יש הרגשה שאנחנו חיים בבועה של יופי, רוגע ואשליה שאוטוטו הולכת להתפוצץ לנו בפנים.

החיים ברחוב נראים רגילים, אנשים עוברים יום כמו שהיה אתמול. שינוי הולך לקרות, A Change is gonna come. אבל משום מה התחושה היא ששינוי לא טוב. אני לא יודע אם זה הגיל שערער לי את האופטימיות ב20 השנים האלה, או משהו אחר. התחושה בזמן האחרון היא שצריך לעשות משהו, רק שלא ברור מה.

להקה בשם The Last Poets, כתבה לפני 40 שנים שיר. השיר נכתב במדינה שונה, בתקופה שונה, על מצב חברתי שונה מההווה המתמשך שלנו כאן. אך למרות זאת, נראה שהוא מתאר תחושה דומה של זמן שעובר וכלום לא קורה. של פחד, רדיפה ופקפוק בשינוי שהבטיחו לנו לפני כמה שנים. פה כמו שם. למוסיקה יש את הכוח לחבר בין חוויות שונות אבל כל כך דומות של אנשים בזמנים, מקומות ותרבויות שונות.

 

הלוואי שאני טועה וחששותיי יתבדו. אולי מחר יבוא השינוי שלנו.

צילום: שרון ג.

צילום: שרון ג.
יפתח לוין:

אורח לרגע שמחפש משמעות, בוגר לימודי סוציולוגיה במכללת עמק יזרעאל


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required