תרגום לערבית الترجمة للعربية

למי מותר לזלזל בשואה?

من يسمح بالاستخفاف بالكارثة؟

נושא

הכותב המזרחי מגנה את זילות יום השואה בקרב הציבור, ומתנער מתחושות הניתוק שמביעים מזרחים כלפי השואה. ואילו הכותב האשכנזי, שלא היה נולד אלמלא התרחשה השואה, מגיב ומסביר: האליטה האשכנזית ניכסה לעצמה את השואה, ובכך טעתה טעות חמורה.

דברים שמעיבים על זכרון השואה - אבשלום בן לולו

חשבתי הרבה אם לכתוב משהו על יום כל כך טעון ואם כן אז איך לכתוב. בסוף החלטתי לכתוב על שתי סוגיות שדווקא מעיבות על כבודו של היום הזה כלפי היהודים בפרט והאנושות בכלל.

זילות יום השואה

מגיל קטן חונכתי לכבד את היום ואת זיכרון הנספים, להבין את המשמעות של רצח המוני על בסיס אתני ואת החשיבות ללמוד מהאירוע כדי שלא יקרה שוב. חונכתי לכבד לא רק ביום השואה אלא לאורך השנה כולה. בשל כך תמיד "בדיחות שחורות" בנושא השואה צבטו לי בלב, היה לי קשה להבין איך אפשר לצחוק על נושא כזה. אני מבין שהומור שחור זו דרך התמודדות אבל לא מדובר בניצולים שעברו את השואה או בדור שני לניצולים כך שלדעתי זו לא דרך התמודדות אלא הומור לשם ההומור.

ילדים עושים שטויות ולא תמיד יורדים לסוף דעתו של עניין. אבל הנושא לא נגמר בילדים. סיפורים על בני נוער שמתפרעים בטיול לפולין נשמעים יותר ויותר. בדיחות שחורות בנושא הפכו כמעט ללגיטימיות. ההומור חוצה עדות ונטיות דתיות ולצערי גם משקף מציאות. כשבוגרים מחשיבים מבחן קשה למבחן שואה ורשימת מטלות לרשימת שינדלר מדובר לדעתי בחינוך לקוי. אני יודע שקשה להילחם בסביבה של הילד אבל לדעתי ילד שמחונך מגיל צעיר להבנת הנושא ורגישות אליו יפגין כבוד בסיטואציות מסוימות ולא יהיה חלק מהעדר, בטח שלא ייזום ויספר בדיחות בעצמו.

אין צורך להסביר למה הדימויים הללו מבזים את יום השואה אבל חשוב להבין שזה נראה כמו כדור שלג, ככל שמתקדמים הזילות גדולה יותר. אם בתור ילד היו סנקציות חריפות על בדיחות בנושא, היום זה עובר בשתיקה יחסית, אם פעם הטיול לפולין היה מקושר לחוויה היסטורית ורוחנית היום יש כאלה שמקשרים אותו לטיול פרוע של נערים ואף קוראים לבטלו.

חשוב לציין שאני לא מדבר על הנוער כמקשה אחת אלא על מגמה שבעבר הייתה אצל בודדים ומאז מתרחבת בעקביות.

השסע העדתי ביחסינו לשואה

אמירות נוספות שנחשפתי אליהן בחיי מבטאות גם הן זילות של זיכרון השואה והנספים. לפני שאפרט חשוב לי קודם כל לציין שאמירות אלה של "מזרחים" לחלוטין לא מעידות על הכלל, ובניגוד למגמה הקודמת זוהי מגמה של בודדים שלשמחתי לא צוברת תאוצה. עם זאת החלטתי לתת במה לתופעה שנחשפתי אליה כמה פעמים בחיי בכדי להזהיר מפניה ולגנות אותה.

כאמור, כמה פעמים בחיי שמעתי מפי מכרים מזרחיים שונים אמירות הססניות בנוגע ליום השואה, אמירות שבבסיסן הבעת חוסר הקשר של מזרחיים לשואה. ראשית, בכל הפעמים שמחתי שהאמירות היו הססניות ולא נחרצות, למרות שבכל זאת הייתי מעדיף שלא יאמרו.

קודם כל אומר שאני לא מצליח להבין איך אדם בתור אדם, לא חשוב מאיזה מוצא וכו', יכול להדוף ממנו את סיפור השואה בטענה שהדבר לא קשור אליו ולשכמותו. זיכרון השואה הוא כתם על האנושות כולה ועל כולם לזכור וללמוד מהנושא, בטח ובטח אם מדובר ביהודים ולא משנה איזה מוצא.

בנוסף לכך אומר שהדבר נובע מבורות ותו לא. אפילו הסקירה ההיסטורית השטחית ביותר מעידה שתוכניותיו של היטלר היו רצח העם היהודי כולו, כמו כן במהלך המלחמה נהרגו יהודים מזרחיים רבים באזור יוון ובצפון אפריקה בעיקר בעזרת משטר וישי.

קישור בנושא: יהודים מחוץ לאירופה תחת השלטון הנאצי

בכל מקרה בין אם מדובר בהכרה של ההיסטוריה ובין אם לאו, בטח אם מדובר באדם יהודי, אין לדעתי מקום לאמירות כאלה בחברה המורכבת והמשוסעת ממילא שאנו חיים בה. אני שמח שנתקלתי באמירות אלו מספר מועט של פעמים בחיי ובתור מזרחי אני מגנה אותן בכל תוקף ושוב חוזר שהנ"ל לחלוטין לא מעיד על הכלל.

הפתרון לשני התופעות שציינתי נעוץ בחינוך - בחינוך בבית ובזה של בית הספר. יש מקום להילחם באמירות המביעות זילות של היום ובמקביל לבחון את דרך הלימוד של הנושא כיום, אולי צריך בנוסף לחומרים ההיסטוריים לקיים ימי דיון חברתיים בנושא שידברו על הפן המשמעותי והרוחני של היום, כך שבנוסף לטקס בבית הספר והחומר הלימודי התלמיד יקבל ארגז ערכים בנושא.

 

האשכנזים ניכסו לעצמם את השואה - יפתח לוין

הנושאים חשובים מאוד, ומאוד רלוונטים ונראה לי שכמו בהרבה תחומים, הזמן עושה את שלו וכל מני גופים\אנשים\ זרמים אידיאולוגיים וכו', מנכסים לעצמם במשך השנים אירועים ואישים היסטוריים וכך בעצם יוצרים קיטוב בין חלקי האוכלוסייה בכל הקשור למי זה היה ומה קרה ולמי בדיוק, וכך יוצא שמי שלא שייך לאותן קבוצות לא מרגיש שייך לאבל ולהיסטוריה.

אני מתכוון לאשכנזים בהקשר של השואה ולשמאל בהקשר של רצח רבין. שני אירועים חשובים כל אחד בזכות עצמו, שנותקו מההקשר הכללי של הקהילה הישראלית ו\או היהודית וקיבלו צביון עדתי או פוליטי.
האליטה האשכנזית בארץ, האידיאולוגית והפוליטית, העבירה בתקשורת ובמערכת החינוך מידע רב ורגש רב עוד יותר על השואה והשלכותיה והתרכזה כמעט, ואולי רק, במעשי הרשע שהתחוללו באירופה ואפילו כמעט רק במזרח אירופה.

מצד אמי, אני בן למשפחה שגלתה בעקבות מלחמת העולם השנייה מפולין לרוסיה. כעבור זמן קצר, סבתי שכלה את בעלה הראשון כחייל מהגר בצבא רוסיה. בנוסף, סבי שכל את משפחתו הראשונה בשואה - אישה, בן ובת. שניהם נפגשו כפליטים באיטליה ונשאו. אני בהחלט מחובר רגשית לנושא ויותר מכך- לא הייתי נולד אילולא השואה.

האם אני חב "תודה"? בהחלט שלא, חס וחלילה. אולם גורלי ולידתי קשורים קשר דם לאותם מאורעות נוראים, השואה היא חלק מהזהות, הזיכרון והדם שלי.

אבל מצד שני, אני מתאר לעצמי בחור מקביל אלי ממוצא מזרחי שנלקח ליד ושם, נוכח בטקסים ורואה תכניות  על השואה, בהן כאמור מוזכר גורל הקהילה היהודית באירופה בלבד. אולי אם התמזל מזלו הוא שמע או נכח בדיון על מעשי הנאצים מחוץ לאירופה, ועם השנים הוא מרגיש שהצד שלו בסיפור מקופח, יש לזה השלכות ללא ספק. הוא מודר מהזיכרון והמורשת.

עם השנים השואה נוכסה להיסטוריה אשכנזית ולא יהודית- טעות חמורה.

סוגיה נוספת, היא זילות השואה מצד המדינה- המדינה, מרכז ויזנטל ועוד מכונים יהודיים  עוסקים רבות במכחישי השואה ובסכנות של מעשים אנטישמים ברחבי העולם בימינו. מעשים ראויים וחשובים ללא ספק. אך לטעמי, ההתייחסות האובססיבית בנושא יוצרת תוצאה מנוגדת עם אפקט יותר משמעותי באותו כיוון עצמו- מיאוס השואה, הן בקרב העם היהודי והן בעולם בכלל. לא כל מעשה שמבוצע כנגד יהודי הוא בהכרח אנטישמי.

בכל כנס באו"ם מזכירים את השואה, בנוסף לציורים של ביבי וההשוואה שמתבצעת בין  הפצצה האיראנית והקמת הרשות הפלסטינית והאיומים שנשקפים מהם על גורל המדינה ובין זיכרון השואה. אין מקום להשוואה מעין זו בימינו כאשר יש לנו מדינה וצבא, אנחנו כבר מזמן לא אוסף של פרטים או קהילות תלותיות ונרדפות על פי זעם מנהיג זה או אחר.

ההשוואה הזו מרגיזה, פוגעת בזיכרון ויוצרת ניכור מהדיבורים ומעצם הזיכרון של אותם אירועים נוראים. ראש הממשלה מתייחס לעם שלו ולשאר העולם כציבור טיפש שניתן למניפולציה ריגשית ותעמולה ברמה נמוכה, משפילה ואף סוטה מהנושאים החשובים באמת.

תפאורה לטקס יום השואה. צילום: ארכיון מצפה הילה, מאתר פיקיוויקי

الكاتب الشرقي ينتقد الاستخفاف بذكرى الكارثة لدى الجمهور وبالذات لدى الشباب، ويرفض الاحساس بالفصل الذي يشعر به الشرقيون تجاه ذكرى الكارثة. والكاتب الاشكنازي الذي لم يكن ليولد لو لم تحدث الكارثة يرد..

תפאורה לטקס יום השואה. צילום: ארכיון מצפה הילה, מאתר פיקיוויקי
אבשלום בן לולו:
סטודנט באוניברסיטת חיפה, במקור מקרית גת.

 


יפתח לוין:

אורח לרגע שמחפש משמעות, בוגר לימודי סוציולוגיה במכללת עמק יזרעאל


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required