יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

כל הבלוגים كل المدونات

פורים שמח!

חג חביב, פורים. הוא חל בתקופה נהדרת של פריחה ושדות ירוקים ומזג אויר מפויס ואופטימי, בעיקר השנה לאחר גשמים נדיבים. חג יהודי לא-אופייני, בו מצווה לשתות לשכרה, לעשות שטויות ולתת דרור ליצר בניגוד לשאר חגינו הרציניים להחריד.

ובכל זאת מדי שנה אני נתקף במצב רוח מוזר, מתנדנד, לא ברור. אולי זה מאז 1994, אותה שנה ארורה בה חל פורים בפברואר כמו השנה, כאשר "כהניסט" בשם ברוך גולדשטיין, דוקטור ותושב קרית ארבע נכנס לפנות בוקר למערת המכפלה בחברון וירה למוות בעשרים ותשעה מתפללים מוסלמים (9 נוספים נהרגו במהומות שהתפתחו לאחר הטבח). "פורים שמח, יהודים!" קרא אז חנן פורת, ממנהיגי המתנחלים והתקופה שלאחר הטבח הייתה מרחץ דמים מתמשך וגל של פיגועי נקמה ואחר כך רצח רבין, וקברו של הדוקטור גולדשטיין שסירב לטפל בפצועים לא-יהודים, ניצב עדיין לתפארה ב"שדרת כהנא" בכניסה לקרית-ארבע.

סיפור המגילה בפורים מתחיל במזימתו של המן האגגי "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" ומסתיים ב"יום משתה ושמחה" לאחר שהיהודים הצליחו לבטל את המזימה, להרוג 500 איש משונאיהם בשושן הבירה ועוד שבעים וחמישה אלף איש ברחבי הממלכה. אכן הישג מכובד. 

יהודי אני, התרבות והמורשת הם חלק ממני, מסיבות פורים זכורות לי תמיד כחוויה משמחת ומענגת, ושנים רבות לא התייחסתי לסיומה של המגילה ולמשתה שנערך לאחר ההרג המקיף שערכו יהודי פרס בארצם, כי ממילא לא התייחסנו בעולמנו החילוני לסיפור המגילה ברצינות רבה מדי, לבטח לא באותה רצינות בה התייחסנו לנושאים חשובים בחג כמו אגירת מלאי אלכוהול, בחירת תחפושת והכנות ללילה של אובדן חושים מענג. כיום, כשאני נהנה ממסיבות בתי-הספר וההליכה עם נכדתי הקטנה לבילוי עתיר ממתקים, אינני מצליח לגרש מראשי את המחשבות המטרידות המתלוות לחג הזה. האם "חגפורים" הוא מסיכות ורעשנים, שירים וריקודים, עדליאדע בחולון, או הרג מאות אלפים מ"שונאינו", תהלוכה עליזה ומוקפת מאות חיילים בחברון ושירת "ברוך גולדשטיין – אין כמוך בעולם"?

המועדים היהודיים המציינים אירועים היסטוריים, קשורים בחלקם משום מה להרג רב – כך חג הפסח ו"מכת הבכורות" בהגדה, ל"ג בעומר ומותם של אלפי התלמידים של רבי עקיבא, חנוכה והמרד, וטוב שחג הסוכות לפחות איננו מבוסס על טראומה ונקמה, אלא על תקווה ומסע לעולם חדש. לעומתם, חגים המציינים עונות שנה כמו שבועות, ט"ו בשבט וראש השנה – הם ימים סלחניים ומוקירי תודה על הקיים, על מחזור החיים ועל הטבע, אולי משום שהם מועדים השייכים לאנשי הכפר ועובדי האדמה, אלה העוסקים בזריעה וציפייה לגשם, בנטיעה ובקציר. ועובד האדמה אינו מבזבז את זמנו וכוחותיו על מסעות נקם והרג, על שנאה ופחד.

בפורים השנה, ניצלתי את החופש לצאת לשדות המוריקים, להתפעל מפריחת עצי השקד בעמק והרחש המבורך של מים זורמים בנחלים. לא עניינו אותי עשרת בני המן התלויים ולא המשתה שערכו היהודים בשושן.     

 

 2.jpg

 2.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם