מהגרים או יורדים?

נושא

מדינת ישראל תמשיך להיות חשובה לאזרחיה גם בלי להפוך את מי שבוחר להגר ממנה מסיבות אישיות, מקצועיות או אידאולוגיות, ליורד נפולת.
 

עד גיל 25 לא קראתי עיתונים. לנייר המרשרש לא היה סיכוי מול הנייר בכריכה. ואז, במסגרת לימודי קורס "משטר וחברה" עם חנן קריסטל, נפתחו בפני סודותיה של האימפריה השביעית. למדתי לקרוא בין השורות, לזהות את הדיאלוג בין הכתבה לבין המטרה המסתתרת מאחוריה, ובעיקר, להבין את הקשר הנרקם בין העיתונאים המדווחים לפוליטיקאים.

הקורס הזה בהחלט הועיל. הוא ממשיך להועיל כשאני קוראת מאמרים מגמתיים שאי-ההיגיון שולט בהם. זו גם הסיבה שאני לא בוחלת בעיתונות מגויסת וממומנת בבחינת דע את האויב. ובימים אלו, כשלהיות עיתונאי פירושו לאבד את מקור הכנסתך ואת הפנסיה שלך, זה עוזר לי אפילו להבין איך עיתונאים עצמאים בוחרים במשרות בטוחות תמורת תמיכה בלתי מסתייגת בבעל ההון ובשלטון.

כל זה היה נכון עד יום הכיפורים תשע"ג, כשאת עיני צד המאמר: לחזור אל תפיסת ה"נפולת של נמושות" שהתפרסם ב"ישראל היום" ב-25.9.12, ובו העיתונאי דן מרגלית השתמש בביטוי הבלתי נשכח שאמר יצחק רבין ז"ל בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, כדי להביע את דעתו על הישראלים שבחרו לא לגור בארץ ישראל.

לזכותו של הביטוי הצבעוני יאמר שבהפוך על הפוך הוא עזר בזמנו למעבר מלקסיקון ה"יורד-עולה" הכל כך ישראלי, ללקסיקון ה"מהגר" הקוסמופוליטי.

סיבות להטענת ההגירה במטענים שליליים וחיוביים לא חסרות. קיומה של מדינת ישראל מלווה בחרדות קיומיות לאורך כל השנים, והשפה מייצגת נאמנה את ההתגייסות היהודית לשמירה על הקיום השברירי.

מרגלית מבקש לחזור ללקסיקון הקודם. או כפי שהוא כותב: "לכל ישראלי נבון ברור כי ירידת היהודים מארץ ישראל היא אסון לאומי. כמעט שואה בלי רצח. היא דילול התקווה האחרונה לקוממיות".

ובכן, המהגר הוא נפולת, במצב מתמיד של ירידה, אחראי לשואה בלי רצח. ובנוסף גם סייען של אחמדינג'אד: "הוא מממש את החלום הרטוב של מחמוד אחמדינג'אד והקיצונים בתנועה הלאומית הפלשתינית שהיהודים יעופו להם מן העיניים, שיסתלקו מכאן."

מרגלית לא חוסך בשבטו גם ממי שנשאר כאן. "נגועים" הוא קורא לכל מי שיש לו בני משפחה שחיים בחו"ל: "לכמה שרים וח"כים ופרופסורים חשובים יש בנות ובנים, נכדות ונכדים שכבר שנים רבות אינם מתגוררים כאן? שילדיהם או נכדיהם אינם דוברי עברית? שמבחינה זו הם נגועים, ולא יצליחו לשאת על שכמם את התפקיד הדמוגרפי שאין חשוב ממנו?"

השימוש במילים כה נגטיביות חושף את הגישה האדנותית שמרגלית מייצג: יש אמת אחת ואני יודע מהי!

מבלי להיכנס לדיון על השילוש הנגוע "הון שלטון ושופר", אני רוצה להתייחס לשפה ולתוכן של המאמר עצמו ולהציג אפשרויות אחרות:

השימוש הסמנטי במילה מהגר למי שעובר מארץ לארץ מבטא את רעיון הבחירה. נכון לשנת 2012 רוב האזרחים היהודים שחיים במדינה הזו בחרו בה או נולדו למי שבחרו להקים אותה. מדינת ישראל תמשיך להיות חשובה לאזרחיה גם בלי להפוך את מי שבוחר להגר ממנה מסיבות אישיות, מקצועיות או אידאולוגיות, ליורד נפולת. לא מעט ישראלים בחרו ללמוד בעולם כי שם, במקום האחר מצאו לימודים במקצוע הנבחר. חלקם ממשיכים לחיות 'שם'. חלקם הגדול קרוע מגעגועים. ידידה טובה שלי נסעה לאמריקה לפני כ-30 שנה כי בישראל לא היה עדיין בי"ס לווטרינריה, והקימה שם משפחה. את הקשר לארץ הזאת היא לא ניתקה ולא בגלל הבושה על מעשה הירידה הנורא. היום היא חיה בישראל כי כאן הבית והשורשים. אין ספק שהמדינה הזו, שזה אומר אנחנו, יודעת לפתח אצל אזרחיה שורשים עבים ועמוקים. אפשר בהחלט להמשיך ולשמור על קיומה של מדינת ישראל, גם בלי ליצור לקסיקון נגטיבי לניידות ולנדידה במציאות הגלובלית של העת הנוכחית.

תמונה: ויקיפדיה

תמונה: ויקיפדיה
חגית לביא حاجيت لافي:

תושבת 'חרשים'. פעילה ב'נשים עושות שלום',  כותבת ועורכת ב'דוגרינט'. ואם נשאר לה זמן כותבת גם סיפורים..
לבלוג של חגית לביא


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required