תרגום לערבית الترجمة للعربية

בית ספר דו - לשוני: הצלחה או כישלון?

المدارس ثنائية اللغة: نجاح ام فشل؟

נושא

בדיעבד אני משוכנע שעשיתי צעד נכון שלא שלחתי אותם לבית ספר שמבחינה רעיונית הוא פורץ חומות וחושף את ילדינו מגיל צעיר למורכבות החיים שלנו.האתגר הוא גדול..

אני תושב שעב, שהוא אחד הכפרים השותפים בפרויקט בית הספר הדו-לשוני גליל (או הדו לאומי אם תרצו) במשגב.

האמת שהרעיון מצא חן בעיניי שכן אני נמנה עם אלה המשוכנעים ומאמינים שצריך למצוא דרכים לחיים יותר טובים בחלקת אדמה זו. לא רק מפני שזה אינטרס הדדי אלא מתוך שכנוע פנימי בצורך לפרוץ את החומות המפרידות את שני העמים מבלי שאף צד יאבד את הזהות הלאומית שלו, שכן שני העמים מעדיפים לשמור על הזהות הלאומית שלהם ומגלים רגשות לאומיים בכל רגע מהחיים אלה שנכפו על שני העמים!

יש לי ברוך השם ארבעה ילדים שהיו יכולים ללכת לבית הספר הדו לשוני,מה גם שרבים מחבריי ומהמכרים שלי בחרו בבית ספר זה. האמת  שהרעיון הקסים אותי אבל הלבטים היו ונותרו קשים.

בדיעבד אני משוכנע שעשיתי צעד נכון שלא שלחתי אותם לבית ספר שמבחינה רעיונית הוא פורץ חומות וחושף את ילדינו מגיל צעיר למורכבות החיים שלנו.האתגר הוא גדול אבל בתוך תוכי ראיתי שגם החששות הם כבדים.אינני בטוח שילדינו  יכולים להתמודד עם מצב מסובך זה שנקלענו אליו בחלקת אדמה זו ואינני בטוח שחשיפה זו היא לטובתם או לטובתנו כהורים.

בית הספר הדו לשוני מבטא כמיהה לגיטימית ומעוררת התפעלות לקרב את שני העמים שבחרו משום מה לשמור מרחק  למרות שמדינה זו היא מאוד קטנה מבחינה גיאוגרפית.

שני העמים  מקפידים לשמור מרחק ובמיוחד דברים אלה נכונים לגבי הרוב היהודי. המיעוט הערבי (בניגוד למיעוטים רבים בעולם) מנסה בכל הדרכים להתקרב לרוב היהודי, שאיננו מגלה עניין רב במיעוט שחי איתו. בדרך כלל היחסים מתבטאים בקיבה:מסעדות וחתונות. לעומת זאת המיעוט הערבי מנסה ללא לאות ומאז קום המדינה להתקרב ולהתערות בבני דודינו לפעמים לא מעטים מניסיונות אלה מלאים התחנפות מרגיזה!

בדרך כלל המיעוט מפחד מהרוב וזו חשיבה מאוד לוגית ונכונה, אלא שכאן למרבית ההפתעה הרוב היהודי מסתגר ומביע חששות כבדים מהמיעוט. היהודים מצפים מהערבים לכניעה ללא תנאים, ולא -ייחשבו לסכנה קיומית או סכנה דמוגרפית או יקבלו ציון נכשל באזרחות טובה.

הגישה הזו של הרוב כלפי המיעוט היא הרסנית ביותר והיא למעשה מהווה את המכשול הגדול ביותר בפני כל ניסיון אמיתי לצמצם את המרחקים בין שני עמים, החווים כל מיני סכסוכים מאז קום המדינה. שנינו לא ידענו רגע של נחת - הוא תוצאה טבעית של תנאים לא טבעיים שנכפו עלינו.               

"החיזור "של הערבים אחרי היהודים מרגיז אותי בגלל ההתרפסות שטמונה בו, שרבים מבני עמי אינם מודעים לה (או שמא השיקולים הכלכליים הטמונים בו מסנוורים אותם)! ובכן, לא שלחתי את ילדיי לבית ספר שאני מבחינה רעיונית מאמין בו. ראיתי בזה עוד ניסיון נואש מצידינו להתקבל "לישראליות" שהוכתבה לנו ולא  לאזרחות שאליה אנו שואפים. למעשה ובמילים פשוטות, זו הייתה כניעה ללא תנאים של הערבים.

כאחד ההישגים הממשיים של בית הספר מזכירים לי חבריי מהכפר ששם מלמדים אותם על "הנכבה", ומחשיבים את זה להישג! בחרתי ללכת לקראתם - אבל לא ממש התפעלתי מעוצמת ההישג. אומרים שצריך לחשוב חיובי ולכן נגיד שזה הישג - לא יודע למי ולא יודע למה זה יתרום? עובדתית לימודי השפה הערבית בבית ספר זה (במילים מאוד עדינות (היא ירודה.עובדה זו איננה מוטלת בספק ועל זה יעידו כל מורי הערבית בבתי הספר שקלטו תלמידים מבית הספר הדו לשוני.

לעומת זאת הורים רבים מהמגזר מתפעלים מרמת העברית של ילדיהם  שאפילו "אין להם מבטא ערבי".עוד "הישג", אבל הפעם קשה לי באמת להיות חיובי ולהחשיב עובדה זו כהישג. ההישגים האמיתיים שלהם אנו מצפים הם הרבה יותר עמוקים ותכליתיים.אנו מצפים לשבירת מיתוסים הדדיים, לשבירת מוסכמות שהפחידו אותנו אחד מהשני, להבנה הדדית ולהבנת הצרכים הקיומיים של שני העמים, ציפינו להיפטר מסטיגמות גזעניות שמצאו להם שורשים בקונפליקט המתמשך בין יהודים לערבים. אם לא השגנו דברים אלה במלואם או בחלקם אז הכישלון הוא נחלתנו והוא ממש כישלון צורב!

הורים ערביים מתגאים בכך שילדיהם - בניגוד להם - אין להם מבטא ערבי! ממש מחריד לראות בזה הישג, שכן ילדים קולטים שפות ומבטא מהר וגם במקומות עבודה רבים אפשר למצוא ערבים שהשתחררו מהמבטא הערבי שלהם! איפה ההישג פה? נתקדם הלאה:מה רמת הערבית של הילדים היהודים? לפי מיטב ידיעתי היא נמוכה, ושוב משתקף היחס המתנשא של הרוב היהודי למיעוט הערבי. למעשה אין שום הישג מלבד עצם קיומו של בית הספר, כפי שאמר לי אחד ממכיריי ממשגב ואני מסכים איתו. אבל מציאות זו איננה מספקת שכן אי אפשר להפוך פרוייקט כושל לסיפור הצלחה.

עוד עובדה:ככל שמתקדמים בגיל, יותר ויותר  תלמידים יהודים עוזבים את בית הספר הדו לשוני והולכים לבתי הספר שלהם, וכך אפשר לראות שמגמה זו מנעה את הפיכתו של בית הספר הדו לשוני  לבית ספר מקיף. אינני מתיימר לנתח עובדה זו אבל יש בה הוכחה לטענתי הקודמת שהערבים רוצים להתקרב ליהודים הרבה יותר מאשר היהודים חפצים בזה.

בלי שינוי מהותי שיכלול רצון זהה ושוויוני של שני העמים לפרוץ גבולות לא תהיה הצלחה. אנחנו זקוקים להצלחה אמיתית ולא להצלחות אופטיות או הצלחות למראית העין.

אי אפשר לראות הישג בעצם קיומו של בית ספר זה. אנו זקוקים לשבירת מוסכמות ולכמיהה הדדית שאיננה נשענת על התרפסות וויתור על זהות לטובת הישגים מאוד צנועים, מאוד לא מרשימים  וברגע של אמת הם בעצם אינם הישגים בכלל!

איך מרגיש תלמיד יהודי בבי"ס דו-לשוני? / תגובתו של תומר, תלמיד בי"ס גליל בן 13

 

עוד בנושא:

הורים בבי"ס גליל מזמינים אותכם לדיבור

צילום: ויקיפידיה

لم أرسل أولادي لمدرسة أؤمن بفكرتها. لقد رأيت في ذلك خطوة أخرى نحو الأسرلة المفروضة وليس للمواطنة التي نطمح إليها. بكلمات بسيطة هذا خضوع بلا شروط من قبل العرب.

أنا من سكان شعب، وهو احد القرى المشتركة في مشروع المدرسة ثنائية اللغة او ثنائية القومية – ان رغبتم- في مسجاف.

في الحقيقة أعجبتني الفكرة لأني من هؤلاء المقتنعين بان علينا إيجاد طرق لحياة أفضل على هذه البقعة من الأرض. ليس فقط بدافع المصلحة المشتركة وإنما لقناعة داخلية بالحاجة لخرق الحواجز التي تفصل الشعبين دون ان يخسر احدهما هويته. لان الشعبين يفضلان الحفاظ على الهوية القومية ويبدي كل طرف حساسية قومية في كل لحظة من لحظات الحياة المفروضة على الشعبين.

احمد الله على أولادي الأربعة الذين كان من الممكن ان يدرسوا في المدرسة ثنائية اللغة، خاصة وان الكثيرين من أصدقائي ومعارفي اختاروا هذه المدرسة. في الحقيقة هذه الفكرة بدت لي جيدة لكن عندي الكثير من التخبطات.

أنا مقتنع من أني فعلت الصواب عندما لم أرسل أولادي للدراسة في هذه المدرسة التي تعتبر خارقة للحواجز وتكشف أولادنا من جيل صغير لتركيبة حياتنا وتعقيدها. المغامرة كبيرة لكن في داخلي رأيت ان المخاوف كبيرة. لست متأكدا من ان أولادنا يمكنهم التعامل مع الوضع المعقد الذي نعيش ولست متأكدا من ان الانكشاف المبكر لهذا التعقيد سيكون في مصلحتهم او لمصلحتنا كأهل.

كلا الشعبين متباعدين وخاصة لدى الأغلبية اليهودية. الأقلية العربية وعلى عكس الأقليات الأخرى في العالم، تحاول بشتى الطرق التقرب من الأغلبية اليهودية التي لا تبدي اهتماما بالأقلية التي تعيش معها وتقتصر علاقاتهما على المعدة: المطاعم والأعراس.

بالرغم من ذلك، الأقلية العربية تواصل محاولات التقرب من "أولاد عمنا" بحيث تبد هذه المحاولات في الكثير من الأحيان  نفاق بغيض!

بصورة عامة أخشى الأقلية الأكثرية، وهذا تفكير منطقي وصحيح، إنما هنا وللمفاجأة، الأغلبية اليهودية تبدي خشيتها من الأقلية وتتوقع منها خضوعا غير مشروط وإلا ستعتبر الأقلية خطرا وجوديا وديموغرافيا ولن تحصل على علامة جيدة في المواطنة. هذا التوجه هدام جدا ويشكل عائقا أمام كل محاولة لتجسير الهوة بين الشعبين بما فيها كل الخلافات منذ قيام الدولة. كلانا لم يشعر بالراحة وهي نتيجة طبيعية لوضع غير طبيعي يعيشه.

مغازلة العرب لليهود بغيضة لما تحمله في طياتها من تبعات يجهلها أبناء شعبي، أو لربما تكون الأسباب الاقتصادية هي الدافع! لذا لم أرسل أولادي لمدرسة أؤمن بفكرتها. لقد رأيت في ذلك خطوة أخرى نحو الأسرلة المفروضة وليس للمواطنة التي نطمح إليها. بكلمات بسيطة هذا خضوع بلا شروط من قبل العرب.

كواحد من الانجازات التي يذكرها أصدقائي في القرية والذين يدرس أولادهم في المدرسة هو أنهم يدرسون "النكبة"، في الحقيقة لم انفعل من قوة الانجاز!

يقال بان علينا ان نفكر ايجابيا لذا علي أن اسأل في صالح من هذا الانجاز؟ وما هي فائدته؟ في الواقع وبكلمات لطيفة فان تعليم العربية في هذه المدرسة ذات مستوى منخفض. هذه الحقيقة لا شك فيها ويشهد عليها معلمو العربية في مدارس استقبلوا طلابا من المدرسة ثنائية اللغة. لكن من جهة أخرى هناك عدد كبير من الأهالي فخورين بمستوى اللغة العبرية لدى أولادهم ويفاخرون بان لهجتهم لا تبدو لهجة عربي! وهذا "انجاز"!

أنا أتوقع أكثر من مشروع كهذا، أتوقع مضمونا أعمق، أتوقع كسرا للأفكار المسبقة التي تخيف الواحد من الآخر، أتوقع تفهما وتفاهما للاحتياجات.

مقالات ذات علاقة:

قصة مدرسة الجليل ثنائية اللغة

اهالي طلاب مدرسة الجليل يدعونكم للحوار

צילום: ויקיפידיה
תיוג

עוד במדור חינוך וספורט التعليم والرياضة

תגובות

דיון מעניין, ומה שיותר מעניין

דיון מעניין, ומה שיותר מעניין הוא שכולם צודקים, לדעתי.
יש כמה שאלות שלא עלו - מה רמת בתי הספר הערבים באזור, לעומת בתי הספר היהודים?
אילו אפשרויות חינוכיות אלטרנטיביות עומדות בפני היהודים באזור ואלו בפני הערבים?
אני מניחה שהמוטיבציה של היהודים והמוטיבציה של הערבים אינה זהה בהכרח בשליחת ילדיהם לבית ספר דו לשוני, ואני יכולה רק לנחש שאצל היהודים יש דוקא יותר אידאולוגיה.
אין ספק שלמיעוט תמיד יש יותר מוטיבציה להשתלב ברב, ומצד שני אני גם מסכימה לחלק מההערות על ההתרפסות הרווחת אצל ערבים אבל מה הקשר של זה לבית הספר? דוקא בבית ספר גליל כמו בהרבה מפגשים דו לאומיים ההתרפסות היא הפוכה- של היהודים כלפי הערבים. (אני לא אפרט, אבל תחשבו על זה...)

מנסיוני האישי בקבוצות של מפגשים דו-לאומיים תמיד יש יותר יהודים. (וגם לזה יכולות להיות סיבות שונות, בזמנו כתבתי בדוגרינט על חוויותי ממפגש עצמאות-נכבה בשיבלי)
בכל אופן,מזוית אישית - בני למד בכתה א' בבית ספר גליל, ועזב מפני שעזבנו את האזור. (הסיבה שעזבנו את האזור היתה האפליה הבלתי נסבלת של הערבים בענייני דיור ואדמות, וועדות הקבלה הקיימות ביישובים במשגב, שלא רצינו להיות חלק מהמציאות הזו)
אילו היה בית ספר דו לשוני בגליל התחתון, שם אנחנו נמצאים עכשיו - היינו ללא ספק שולחים אותו לשם.
אני מאמינה ברעיון הזה בלב שלם, ולא חושבת שבכלל צריך לחפש הוכחות להצלחה. עצם קיומו של בית ספר כזה הוא הצלחה כבירה, ולמען האמת ההיפך הוא הנכון -העובדה שלא כל בתי הספר באזורי מגורים מעורבים הם כאלה היא כשלון כביר של המדינה!!!
ההתמודדות של בית הספר עם שני נרטיבים שונים היא בעיני המפתח
לחיים ביחד. כיום בננו לומד בבית ספר ממלכתי לא עלינו, ובשעור מולדת הם קראו שיר. אחד. התשובה הנכונה בשיעורי הבית ל"איזו מולדת השיר מתכוון" היא: המולדת של העם היהודי.
יותר טוב????

מבט על ומבט פנים

שלום מאמון

המאמר שלך מרתק. תודה ששיתפת בהתלבטויות האם כן או לא לשלוח את ילדיך, אין ספק שזו החלטה לא פשוטה להורה לעשות צעד שהוא מאמין בו דרך הילד שלו.

כשקראתי את הביקורת שלך חשבתי לעצמי שבחרת בנקודת מבט מאקרו, כלומר, לראות את הדברים במבט על. מצד אחד זה נכון לעשות כך כי כל פעולה אפילו של אדם פרטי יש לה גם משמעות כללית במדינה הזו. אבל, ויש פה אבל גדול, הבחירה הזו במציאות המסובכת שלנו עלולה לגרור אותנו לפסימיות כבדה מאד. זה מה שגם קורה במאמר שלך. לכן, אני רוצה להציע לך להסתכל על הדברים גם דרך המיקרו, לראות ברמה האישית של כל ילד וילד או משפחה שבחרה לשלוח את הילד שלה לבי"ס הדו לשוני. תגובה כזו כמו שכתב תומר, שלומד כבר 8 שנים בבי"ס, מראה שאפילו אם לא מצליחים לשנות את המציאות הגלובלית, יש אנשים שמתחנכים לאלטרנטיבה ואולי יום אחד... כמאמר המטפורה השחוקה: גם האוקינוס מורכב מטיפות מים.

העלית עוד נושאים חשובים: חנופה, מבטא, יום הנכבה, מה אגיד ומה אומר, נתת הרבה חומר למחשבה. תודה לך.

לפרסם או לא לפרסם תגובה?

כאן במערכת אנחנו מתלבטים האם יש תגובות שעלינו  לא להעלות.

תגובה זו שעלייה אני מגיבה עלייה כרגע היא דוגמא לתגובות  שאנחנו נעצרות חושבות מה לעשות , נושמות עמוק ומעלות.

למה מתלבטות , כי התגובה היא  תגובה צינית , פוגענית באדם שחתם בשמו , ומאידך הכותב לא טרח/בחר  לחתום את שמו.

אנחנו חוזרים ומבקשים מהקוראים  לחתום  בשמם ואם אינם עושים זאת אז:

א. יזהרו שבעתיים על  סגנון הגובה שלהם

ב. יסבירו מה מנע מהם להגיב

בברכה

חדוה ליבנת

מו"ל דוגרינט

מעבר לשיח המתפתח לא ברור לי

לפי התגובה האחרונה אני מבינה מתגובתו של ד"ר חסן אגבריה , שהוא חושב ש"ההורה עלום השם "הוא יהודי.

מעניין , לי  הוא נראה ערבי, זה לא ממש משנה , התגובה  ממש לא שוה תגובה אבל על הדרך ראיתי איזו השפעה נוספת  יש לזה שתגובה אינה חתומה בשם.

 

שאלה מעניינת, חדווה

גם אני חשבתי שמדובר בהורה יהודי, ואני לא בטוחה למה...

עכשיו כשקראתי שוב, הבנתי שרוב התגובה אכן לא מסגירה את לאום הכותב (יש די הרבה זלזול, שלא ברור אם הוא בד"ר אגבריה או בלאום הערבי. והוא יכול להיות זלזול עצמי או זלזול לאומני).

לעומת זאת, השורה המדברת על הנכבה - על הצורך ללמד אותה בבית ולוודא שלילדים יש ידע נרחב בנושא -  השורה הזו מעידה לדעתי (בקריאה שניה) שהכותב אכן ערבי.

ללא ספק, הדעות הקדומות שלנו משפיעות עלינו, ואכן מדגישות שוב כמה חשוב שהכותב יהיה מזוהה.

נשמח מאד בדוגרינט  פרטי קשר

נשמח מאד בדוגרינט  פרטי קשר שלכם על מנת שנוכל ליצור קשר ישיר עמכם, אתם מוזמנים לשלוח מייל לinfo@dugrinet.co.il

בברכה

חדוה

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם

 

 

* indicates required