סיור אל אגם החולה שגווע, והאדם שליווה את סופו

נושא

בסיור בלטו בעיקר הצדדים האנושיים, הכאב של אנשי חולתה שפרנסתם וגאוותם היו על הדיג במימיו, קבלת הדין של החברים הכואבים שהבינו כי הם שותפים למפעל ציוני אדיר מימדים שלימים התברר כטעות.

בתאריך 14.3.14 - סיור חדש באגמון החולה במבט פמיניסטי, בהדרכת ד"ר עדנה גורני - לפרטים לחצו כאן

שישי 18.5.2012, בשעה 8.00 בבוקר, מוקדם יחסית למי שאינו עובד. ליד "חוות התבלינים" בקיבוץ חולתה מתקבצת קבוצת המטיילים של השבוע במסגרת "דוגרינט", לשמוע ולראות את "ההיבט האנושי של תושבי חולתה" בתקופת ייבוש האגם ואחריה.

כפי שקורה בסיורים האחרים של "דוגרינט", המשתתפים עצמם מהווים גם הם סיפור מעניין ומגוון – תושבים מיישובי משגב, כרמיאל, קיבוץ אילון, קיבוץ בית השיטה, עין הים, והרחוקים ביותר – זוג חביב ואופטימי מהישוב הדר-עם בעמק חפר. מתי קמו כדי להגיע לכאן בזמן?  חלק מהמשתתפים ששיערם לבן ואחד המצויד בשפם לתפארת מעידים על עצמם שייבוש החולה זכור להם היטב, אחרים זוכרים את "שירת האגם הגווע" – אלבום הצילומים של פטר מירום איש חולתה שיצא בשנת 1960 והיה לספר חובה בכל סלון קיבוצי ואף לתערוכת הצילום הראשונה במוזיאון.

עומדים במעגל ומציגים איש איש את עצמו, ואמנון לוין – מכנסיים קצרים ומרץ נעורים, מכריז על יציאה לדרך. עד לפני כשנתיים ניהל את מוזיאון "חצר תל-חי", וכאילו מאז ומעולם ועד ימינו אלה, הוא דואג לאתרים שבסביבה, מעורב בקביעת שלטי הסבר והכוונה של קק"ל, וכמובן בעצם תולדות חייו הוא סוג של היסטוריה מהלכת או אולי בועטת ומקפצת...

אמנון מוביל אותנו בבטחה בינות לאתרים השונים סביב האגם שהיה פעם, והיום גדלים בו מטעים ושדות, אל המזח הישן של דייגי חולתה אליו מגיעים לאחר נסיעה קצרה ברחוב הראשי של יסוד המעלה הנדמית לרגע כמו כפר אירופאי שדרכיו מרצפות אבן, אל ה"מדאפה" של אבו-מנצור שם ישבו דייגי חולתה בצוותא עם התושבים האלג'יראים שהובאו לכאן ע"י העות'מאנים, ולבסוף אל חניון דרדרה הסמוך לכביש גדות-גונן. החניון במזרח החולה, שטופח ע"י הקק"ל מוצל בעצי תות ואקליפטוס, מים מפכים בתעלה לאורכו ושלטים מספרים את סיפורה של פלוגת אנשי חולתה שהתיישבה כדי לשמור על המקום, ואנשיה שהקשר עימם היה באמצעות סירות בלבד, סבלו מיריות הסורים שמעליהם.

לאורך הסיור כולו בולטים בעיקר הצדדים האנושיים של ייבוש האגם, הכאב של אנשי חולתה שפרנסתם וגאוותם היו על הדיג במימיו, קבלת הדין של החברים הכואבים שהבינו כי הם שותפים למפעל ציוני אדיר מימדים שלימים התברר כטעות אופיינית להתלהבות של אותם ימים.  
עם חלוף השעות כאילו נחשפים רבדים סמויים מהעין ומרגשים – החל מהנופים והפינות המוכרים לבני המקום בעיקר, סיפור מתיישבי הדרדרה שמאוחר יותר נדדו והקימו את קיבוץ אייל, המתח סביב העלאת סיפורו של האגם באופרה קיבוצית ע"י בן המקום שעזב, ועד לתחושות הטראומה והאובדן של מייסדי הקיבוץ ובניו, עם גוויעתו של האגם.

אני מביט במשתתפים המהנהנים בראשם כאשר מפליג אמנון בסיפוריו – חלקם מכירים את הרקע מעצמם, אחרים שמעו, קראו, או מכירים חלק מהמושגים והשמות השזורים בסיפורים, וכולנו כמו נלכדים בקסמו של הקיבוצניק מחולתה שמראה לנו את הנסתר מהעין קרוב כל כך אלינו.

תמונות מהסיור בפייסבוק, צילמה: דניאל הלוי

כל הכתבות בנושא:

זיכרונות

כשייבשו את החולה הייתי ילד קטן / חגי רוגני

זכרונות מבית הזכיון על שפת אגם החולה / עמוס רחמן

החיים ביסוד המעלה בשנת 1909- מזכרונות סבי / ישראל בן דור

דעות

ייבוש החולה: הצלה או ניצול? / עדנה גורני

שירת האגם הגווע / דודו פלמה

פכפוך ופקפוק - חזון תיירותי לאזור החולה / יעל זילברמן

היסטוריה

האגם המר / יהושע רץ

החולה: ממי מנוחות למי מריבה / ישראל בן דור

סביבה:

עיטמה לבנה שוחררה לטבע בשמורת החולה

ייבוש החולה, טראומה אקולוגית? תגלית מדעית מדהימה בשמורת טבע החולה

 

סיכומים ותמונות, סיורים בגליל עם דוגרינט 2011-12

סיכומים ותמונות -סדרת סיורים בגליל עם דוגרינט 2012-13

אמנון לוין בסיור בעקבות ייבוש החולה
אמנון לוין בסיור בעקבות ייבוש החולה. צילום: דניאל הלוי

אמנון לוין בסיור בעקבות ייבוש החולה
אמנון לוין בסיור בעקבות ייבוש החולה. צילום: דניאל הלוי
תיוג
ישובים
יהושע רץ يهوشواع راتس:

תושב טבעון, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום. כותב בדוגרינט מאז הקמת האתר.

לבלוג של יהושע רץ


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם