יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

כל הבלוגים كل المدونات

חצור, הגלילית העצובה. 27.2.12

ישובים

"ב-27 החודשים האחרונים עלו 85 אלף מצפון אפריקה ו-85% מהם הופנו לאזורי פיתוח שהם מחוץ לרצועת גדרה-נהריה, למקומות כגון: באר שבע, דימונה, אילת, אופקים, עזתה, קריית גת, קריית שמונה, בצת וחצור. לגבי העלייה הפולנית הדבר שונה. בחודשיים האחרונים עלו מפולין יותר מאלפיים איש. חלקם הוכנסו למקומות ריקים שהיו בתוך הרצועה (גדרה-נהריה), משום שנשארו דירות פנויות ויכולנו להשתמש בהם, ואנו נשלח את הפולנים גם לזכרון יעקב, לבנימינה, כי את הפולנים לא נוכל לשלוח לבדונים וצריפונים, להם אנחנו צריכים שיכון המתקבל על הדעת."

 

כך מספר ראש מחלקת הקליטה בשנת 1956. שלוש שנים קודם לכן, הוקמו ה"מעברות" חצור א' וחצור ב' שיהפכו מאוחר יותר למועצה המקומית חצור הגלילית, אשר כמו "עיירות פיתוח" אחרות בפריפריה הצפונית והדרומית, התבססה פרנסתן על מפעל אחד ויחיד, עתיר עבודה בתחומי הטכסטיל או עיבוד מזון. כך מאז שנות החמישים ועד סוף המאה העשרים ותחילת המאה הנוכחית.

 

מפעל "פרי הגליל" שנסגר בסוף השבוע לאחר מאבק ארוך ומתסכל, הוא דוגמה עצובה אך שגרתית לגורלן של "עיירות פיתוח" אשר זכות הקיום שלהן מותנית ביכולתן להביא רווחים נאים לבעלי הון והן נשכחות מליבם כאשר יורדים הרווחים. "התחרות החופשית היא אגדה אורבאנית", טוען דני גוטוויין, מרצה להיסטוריה ואיש שמאל וותיק. "הכלכלה מפוקחת וממוסדת תמיד על-ידי המדינה. השאלה היחידה היא: לטובת מי? התחרות החופשית היא שם קוד לוויסות הכלכלה לטובת ההון..."

 

קופסאות השימורים של "פרי הגליל" לא מצליחות לפרנס את חצור הגלילית והיישובים הסמוכים, אך אלה אינן חדשות מרעישות. גם נתוני האבטלה, המראים כי בגליל יש 8 אחוז אבטלה לעומת 5 אחוזים באזור המרכז, אינם בגדר חידוש גדול. "לשלטון אין מצפון. לפעמים יש לו מדיניות, אך לא יותר" (אלבר קאמי).

 

חצור הגלילית צמודה לשכנה ראש פינה. המושבה הותיקה היא פנינת תרבות מרנינה ומלאה בצימרים, גלריות ומסעדות מובחרות, ואחותה שצמחה ממעברה של יוצאי צפון אפריקה נאבקת על חייה. בשירו "זוהרה אלפסיה" מספר ארז ביטון על "זמרת החצר אצל מוחמד החמישי ברבאט במרוקו" אשר היום "ניתן למצוא אותה באשקלון, בעתיקות ג', ליד לשכת הסעד, ריח שיירים של קופסאות סרדינים על שולחן מתנודד בן שלוש רגליים..." שכונת עתיקות ג' יכולה להיות גם בחצור הגלילית. משהו מטריד מאוד בקשר שלא התרופף מראשית שנותיה של המדינה ועד היום, בין מוצא עדתי, מיקום היישוב בפריפריה ומצב כלכלי נואש.

וכאשר שמעתי את החדשות העצובות על הסגירה האחרונה של "פרי הגליל" נזכרתי ומצאתי את דבריו של עמיר פרץ בהיותו יו"ר ההסתדרות (2002) על מפעל "אומן" באופקים: "100 תופרות הרוויחו בסה"כ 7 מיליון שקל, כ-3000 שקל בחודש, ושני המנהלים הרוויחו 5 מיליון שקל, שזה בערך 225,000 שקל בחודש. אני מניח שהמנהלים לא היו מתים מרעב אם היה להם שכר של 100,000 שקל בחודש, והמפעל היה ממשיך להתקיים..."

 

לא אוכל להאשים את מנהלי "פרי הגליל" בסגירת המפעל, אין לי מידע מספיק על כך. אך המפעל הזה והמועצה המקומית חצור הגלילית, שאנשיה התפרנסו ממנו שנים רבות, הם נורת אזהרה זועקת ומהבהבת בעוז. קל לשכוח את חצור הגלילית ההולכת ומתחרדת, שהחינוך בה נתון ברובו בידי ש"ס, קל להתעלם מאנשי טובא-זנגריה שרבים מהם נזרקו השבוע מעבודתם במפעל. אלה הרי "פריפריה חברתית" החיים בפריפריה הגיאוגרפית, מקור לעבודה זולה ורווחים נאים ואפילו למשרות נכבדות ב"משרד לענייני הנגב והגליל" שהוקם ב-2005 ומצליח בינתיים לחזק את החזקים ולהתעלם מהחלשים.

 

אך כל עוד לא נשמעות זעקות מכל עבר על גורל העובדים והיישוב, מתקרבת הסכנה הזו לפתחו של כל אחד מאיתנו. דפני ליף, בנאומה הגדול במחאת הקיץ אמרה בין השאר: "אמרו לנו לכו לפריפריה. איזו אמירה מתנשאת ואיומה זו. מה זה "לכו לפריפריה"? זו טענה שכאילו אומרת ששם אין אנשים, ששם שממה, דממה. ואתם יודעים מה, איזה מזל ששלחו אותנו לפריפריה. כי גילינו את מה שידענו - שהמדינה כולה מלאה בלבבות פועמים..."

 

עוד בנושא:
תוספת אוכלוסיה ומקומות עבודה לא תשפר את מצב הפריפריה. מה כן ניתן וצריך לעשות לפיתוח הפריפריה? מוזנחים בקצות הארץ / עמית הרפז

הצעת חוק: עידוד רשויות מקומיות להקים מפעלים בפריפרייה
 

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם