הגלילה - עלון המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

עלון מחוז הצפון של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
יוצא לאור על-ידי ועדות הגליל העליון והתחתון והעמקים, בסיוע המכללה האקדמית גליל מערבי.

כל הבלוגים كل المدونات

סיפור אישי והיסטורי על מצבת נופלי החיפוש בכפר גלעדי, 1946

תגיות בלוג
ישובים

 

 
 

לוח השיש במורד גבעת החילות: סיפור אישי / אמנון לוין
 

בעלייה מצומת מצודות לתל-חי עטפו האיקליפטוסים את הכביש כסוכה צפופה. איני יודע ממתי בדיוק אני זוכר את לוח השיש המבהיק ממערב במורד הגבעה, אבל אני זוכר היטב את המבטים שהייתי מגניב אליו בכל נסיעה לכפר גלעדי. ידעתי שהוא קשור במוות והסתכלתי אליו מרחוק במה שהיום הייתי מגדיר כיראת קדושה.

 

הייתי בן חמש כשפרשי חיל הספר ירו בחברים שבאו לעזרת כפר גלעדי. בבוקר ליווינו אותם (גם גן הילדים היה שותף פעיל במאבק לעלייה חופשית) כשעלו לאוטו המשא בתחושה של אקשן חגיגי כמעט, ובערב כעסתי על ילדי הגן שאמרו: "מולקה (אבא שלי) ומאיר זיכרר נפצעו". אני ידעתי, כי אמא אמרה לי, שהוא נסע לטבריה לקנות רשתות (דיג).

 

כשביקרנו אותו ב"שווייצר" בטבריה כבר ידעתי שמאיר מת מפצעיו וחפרו לו את הקבר הראשון בנקודת הקבע הנבנית של חולתה, ושגם צבי אשכנזי מהמושבה (יסוד המעלה) נהרג. על "ליל הגשרים", שהתרחש שני לילות קודם ובו פוצצו גשר בנות יעקב שלנו ושני הגשרים במטולה, למדנו רק באביב 1949, כשאירחנו את הצ'יזבטרון בדשא של הכיתה והם שרו לנו את "דחילק מוטקה" עם השורה המתעדת "בשש-עשרה בחודש יוני ארבעים ושש, בטרם הוא הלך לגשר והריח אש". כמובן שלא ידעתי גם על הסמיכות והקשר בין שני האירועים. ידעתי רק שבכפר גלעדי היה "עוצר" ו"חיפוש" והחברים נזעקו לעזרתו. באו בידיים ריקות וצודקות, ידעו את הצפוי, כי בעוצר קודם נפצעו שלושה מחברי חולתה, והכירו בכורח.

 

כשלמדתי לקרוא פגשתי את סיפורו של אבא בחוברת הזיכרון: "ראינו שני חיילים בתצפית על ראש הגבעה, החלטנו לרדת מהשביל ולהגיע לזיתי תל-חי. התפזרנו וירדנו בריצה לוואדי. החיילים היו במרחק ולא חששנו. לפתע נורו שתי יריות ואחריהן עוד אחדות. השתטחנו מיד בשדה תירס. שכשפסקו היריות עברנו אל בין הסלעים שהבטיחו מחסה טוב יותר. ואז פתחו שוב באש. הכדורים פגעו בסלעים שלפנינו או חלפו מעל ראשינו. מאיר חייך אלי ואמר 'מתחיל בדיוק כמו אז', חייכנו זה לזה וחיכינו שהיריות תחדלנה.

 

פתאום ראינו אותם עולים על הסוסים ודוהרים מזרחה, לרגע נשמנו לרווחה אבל אז גילינו שהם איגפו אותנו ואנחנו חשופים לגמרי. הירי התחדש, שמעתי צעקה "נפצעתי" ומישהו אמר לי "גם מאיר נפצע". ניצלתי הפסקה קצרה קמתי בידיים מורמות וצעקתי לחיילים שיש לנו פצועים ושיפסיקו לירות. הם צעקו לנו לקום וסימנו לנו לעלות. באותו רגע נורתה הירייה האחרונה, זאת שפגעה בי".

 

שנה ורבע מאוחר יותר, ערב הכ"ט בנובמבר, אבא בא אלי לכיתה ובישר "נולד לנו אח, קוראים לו מאיר, אנחנו נקרא לו קיקו". לא קראנו לו קיקו, השם "מאירי" דבק בו, גם בפי חבריו ליחידה. בערב פסח 1972, בשובו משירות מילואים ממושך בתעלה, הוא נהרג בתאונה. בחוברת הזיכרון שלו כתבתי: "אבא ומאיר שכבו שם כאשר ירו בהם פרשי חיל הספר. מאיר נפצע בבטנו. מקץ שלושה ימים מת והותיר תמונה גדולה על קיר המזכירות ולוח שיש בין הסלעים בואכה תל-חי. אבא שכדור פילח את חזהו חי להוליד את מאירי. מאירי נולד לתוך המלחמה לשאת את שמו של מאיר בין החיים".

 

לוח השיש הולך ונשחק אך מי שיודע עדיין מבחין בו מהכביש העולה לתל-חי, לפני האיקליפטוסים שהגיזום הבטיחותי קיצץ בתפארתם. כמעט 65 שנה אני מכיר אותו, ולפני שלושה חודשים טיפסתי אליו לראשונה. הופתעתי למצוא עליו שם שלישי - הרצל פרל. ככה זה כשרדיוס הזיכרונות מימי גן הילדים מתקבע. אני זכרתי שניים, חללי חולתה ויסוד המעלה. ראיתי "פרל" וחשבתי מיד על צפת, עד שגדעון גלעדי, הפועל לחידוש הלוח, סיפר לי שהוא ממחניים.

 

 

מצבת נופלי החיפוש לפני השבת השחורה: סיפור הסטורי  / גדעון גלעדי

 

 
 

חברי כפר גלעדי הקימו אנדרטה לשלושת הנופלים, והיא ניצבת עשרות שנים זנוחה ומבוישת. המצב מחייב תיקון, והתיקון יוצא לדרך.
 

 

כידוע, לא שעו יהודי הארץ לאיסור הבריטי על החזקת נשק ואמצעי לחימה, בגלל הצורך החיוני בהגנה עצמית ובבניית כוח מגן למדינה שבדרך. למרות הסיכון שבכך היה בארץ הרבה נשק בלתי חוקי. ביוני השנה מלאו 65 שנים למבצע החיפוש הנרחב של הבריטים ברחבי הארץ, הידוע בשם "השבת השחורה".

 

דבר החיפוש המתוכנן נודע בארץ, והישוב כולו הוזהר מבעוד מועד. הבריטים החליטו להגיב על כך בביצוע חיפוש לא-צפוי. כפר גלעדי, שהיה חלוץ איסוף הנשק המחתרתי עוד משנת 1921, בתקופת "הקיבוץ החשאי", נחשב בעיני השלטון הבריטי ליישוב של מבריחים, גם בגלל פעילותו רבת השנים להעלאת עולים דרך הגבול הלבנוני-סורי.

 

באותו זמן כבר היו בכפר גלעדי כמעט עשרים סליקים לנשק, תחמושת ואמצעי לחימה. מיד כשנודע על החיפוש המתוכנן התגייסה המסגרייה והכינה מכלי פלדה שבהם הושם הנשק והועבר לפרדס. הקרקע שם (אדמות המים) הייתה נוחה לחפירה בידיים, ובגיוס מיוחד הוטמנו כל המכלים באופן מושלם.

 

בעקבות ליל הגשרים, שבו פוצצו גם גשרים מצפון למטולה, נחשדו אנשי כפר גלעדי בסיוע לפלמ"ח. הבריטים החליטו להפתיעם וביום ג', 18 ביוני 1946, צרו על הקיבוץ חיילים מתוגברים בחיל הספר ומצוידים במשוריינים "נושאי ברן". הגברים רוכזו על הדשא הגדול, מוקפים בגדר "קונצרטינה", הילדים והנוער הם שחסמו את כניסת הצבא. איזָה פורטוגלי אף נפצע ברגלו כששכב על כביש הכניסה בחסימה מתוכננת.

 

ילדי כפר גלעדי פיזרו עוד לפני כן אינספור פיסות ברזל מפסולת המסגרייה בכל רחבי המשק, ומגלי המתכות של הבריטים הוטרדו בהתראות שווא. בחיפוש הנרחב שנערך במשק, לרבות ב"מחסן של שימעל'ה", מקום הסליק הגדול, לא נמצא דבר, למעט אקדח המאוזר שנתן גורלי, מוכתר הקיבוץ, החזיק ברישיון. 

 

באמצעי הקשר הפרימיטיביים של אז הוזעקו היישובים השכנים לעזרה, וסיוע החל לזרום לכיוון כפר גלעדי. במורד גבעת "החִילות" שבין הקיבוץ לתל-חי, ניסה חיל הספר לעצור תגבורת שבאה מחולתה, יסוד המעלה  ומחניים. שני חברים נהרגו במקום ושישה נפצעו. אחד מהפצועים נפטר בבית החולים "שוויצר" בטבריה.

חברי כפר גלעדי הקימו אנדרטה לשלושת הנופלים - מאיר זיכרר מחולתה, צבי אשכנזי מיסוד המעלה והרצל פרל ממחניים, והיא ניצבת עשרות שנים במורד המזרחי של הגבעה, זנוחה ומבוישת. המצב מחייב תיקון, ולאחרונה נכנסה המועצה האזורית הגליל העליון לתמונה והיא תפעיל גורמים מקצועיים לטיפול שוטף באתר וסביבותיו. גם יחידת ההנצחה של משרד הביטחון עודכנה. בני המצווה של כפר גלעדי שמעו את סיפור המעשה, סיירו במקום ומתכננים לבצע בו שלבים ראשונים של ניקוי וניכוש. פעולה כזו, בליווי הדרכת הנוער וסיפור האירוע ההיסטורי, מוסיפים לאזורנו עוד פינה קטנה לביקור וסיור, עם לימוד מתומצת של מורשת היסטורית חשובה וחינוכית. 

 

גדעון גלעדי מכפר גלעדי מנהל את מחצבות כפר גלעדי, וחבר מערכת "הגלילה".

מצבת הנופלים לפני שיקומה .  צילום: גדעון גלעדי

מצבת הנופלים לפני שיקומה .  צילום: גדעון גלעדי

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם