דורון יזהר

תושב ההרחבה הקהילתית בתובל מזה כ-11 שנים. נשוי ואבא לשלושה ילדים.

כל הבלוגים كل المدونات

לזכרה של אמי 1.1.12

קצת רקע
היום לפני שבוע (בשבת לפנות בוקר, 24/12/2011) אמא שלי הלכה לעולם שכולו טוב אחרי מאבק ממושך במחלת הלוקמיה (סרטן הדם). טקס ההלוויה היה ביום שני בבית העלמין "גן עדן" בקיבוץ עין כרמל (בחוף הכרמל). הטקס היה מכובד, בדיוק מה שאמא היתה רוצה.
המחלה של אמא החלה לפני כארבע שנים עם פצעים בגופה שגרמו לגרד טורדני ומציק. רק אחרי כמה חודשים של בדיקות ותהיות היא הוזמנה לאשפוז במחלקת עור בבי"ח רמב"ם ושם בבדיקת דם פשוטה הסתבר שתמונת הדם שלה מעידה על מחלת דם לא פשוטה אבל עדיין לא סרטן הדם.
אמא קיבלה טיפול אינטנסיבי לפצעים על עורה שכיסו כל חלק בגופה ונשלחה למעקב במחלקה ההמטולוגית המרפאת לין של קופ"ח כללית, שם היא אובחנה כחולה במחלת MDS שהיא מחלקה קדימונית ללוקמיה. היא טופלה שם במשך כמה חודשים ואז המחלה שינתה את מצבה ללוקמיה והיא הופנתה מיידית לאישפוז וטיפול בבי"ח רמב"ם.
אמא סירבה בהתחלה לקבל טיפול מתוך ידיעה שאין מרפא למחלה. בשיחה עם מנהל המחלקה הובהר לה שללא טיפול היא תסיים את חייה תוך מספר שבועות, ומאידך המחלקה בבי"ח רמב"ם יכולה להעניק לה כמה שנים טובות של חיים. הבקשה של אמא היתה לחיים איכותיים והובטח לה שאחרי סידרה של טיפולים כימיים לא פשוטים בהחלט סביר שהיא תקבל כמה שנים של חיי איכותיים. היא הסכימה.
התכנית הטיפולית היתה שלושה מחזורים של טיפול כימי (כימותרפיה) שכללו אשפוז ממושך (כחודש) והפוגה של לא יותר משבועיים בין מחזור למחזור. הטיפולים לוו בתופעות הלוואי המוכרות (נשירת שיער, בחילות, חולשה ועוד). אמא שלי עברה את כולם בגבורה ובאומץ ואכן בסיום שלושת המחזורים חלה נסיגה משמעותית במחלה. אמא נשארה במעקב במרפאת היום של המחלקה ההמטולוגית של בי"ח רמב"ם תחת ההשגחה של רופאה מדהימה, ד"ר ריבה פיינמן.
לצערנו, אחרי כשנה המחלה חזרה (או כמו שאמא נהגה לומר: "הרימה ראש"). אמא החלה לקבל תרופות כימותרפיות ותרופות אחרות ומטוטלת המחלה החלה. המחלה "הרימה ראש" כל חצי שנה אז שונה המינון וההרכב התרופתי והמחלה דעכה. לפני כמה חודשים המחלה הרימה ראש בפעם האחרונה ומאז ועד לפני שבוע היא כרסמה באמא שלי עד שאמא לא יכלה לה יותר ונכנעה לה.
התכונות של אמא
רבים חושבים שעקשנות היא תכונה לא טובה......אז אעמיד אתכם על טעותכם: עקשנות יכולה להיות גם תכונה טובה. אמא שלי ידעה לנצל את עקשנותה כדי להילחם במחלה והיא גם עשתה שימוש בתכונה זו לאורך כל חייה.
אמא שלי היתה אישה דעתנית. ברור שהיו נושאים שלא היה לה ידע בהם או שהיה לה ידע מועט, והיא ידעה להודות בכך. אבל בתחומים רבים, בעיקר בכל מה שקשור למדעי החיים, היה לה ידע רחב ותמיד תמיד מבוסס.
החלום שלה היה להיות רופאה אולם כבת יחידה להורים פולנים (כן כן, אני ממוצא פולני) הוטל וטו על החלום הזה כי רופאה לא תוכל לגדל ילדים. אז אמא שלי התפשרה ולמדה לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והשלימה תואר שני בהנדסת מזון בטכניון. היא ניסתה את מזלה בהוראה ועד מהרה הבינה שזה לא התחום שמתאים לה.
עם שתי התכונות שלמעלה (עקשנות וידענות) בתוספת התמקצעות בתחום השמנים והתבלינים היא הקימה את מעבדת מילודע, מעבדה לביקורת מזון בקונצרן מילואות. היא עבדה שם שנים רבות וצברה ידע ומקצוענות. בשלב מסוים הנהלת הקונצרן נפרדה ממנה (בדרך מאוד לא נעימה, אבל סיפור בפני עצמו) ואמא פנתה לשוק הפרטי (היא היתה כבר בגיל פנסיה).
עד מהרה היא השתלבה בשוק הפרטי, בתחילה במפעל הותיק שמן (חוף שמן) ובהמשך היתה שותפה להקמת מעבדה נוספת במכון למיקרו-ביולוגיה שהעתיק את מיקומו מטירת הכרמל לנשר. אמא הקימה את המעבדה הכימית שם והכשירה את הצוות. עם תחילת המחלה היא הפחיתה את קצב הפעילות שלה שם וכמובן שבהמשך נאלצה להפסיק את עבודתה לחלוטין.
אמא שלטה במחשב....תחום המיחשוב הגיע כמובן גם אליה למעבדה והיא השתלטה עליו בצורה מופלאה. גם השימוש בתוכנות התקשורת (אימייל, סקייפ, אינטרנט) לא היה זר לה. היא חרשה את האינטרנט בכדי ללמוד על כל תרופה וכל שיטת טיפול שקיבלה. אי אפשר היה לתחמן אותה, היא ידעה היטב מה קורה וגם מה יקרה.
המשפחה והעבודה
עם כל האהבה שלה לעבודה והרצון והשאיפה שלה לשלמות מקצועית, אמא תמיד דאגה למשפחה שלה. כאשר היינו ילדים תמיד היה מישהו בבית שדאג לקבל את פנינו (יש לי אח שצעיר ממני ב-6 שנים) בשובנו מביה"ס. כאשר התבגרנו הדאגה שינתה את פניה אבל תמיד היתה שם. אמא היתה זו שהכינה איתנו שיעורי בית, הלכה לימי הורים, ארגנה מסיבות יום הולדת.
גם כאשר התבגרנו ועברנו ללימודים גבוהים היא היתה שם ודאגה להתעדכן, וברור שגם כאשר הקמנו משפחה. אשתי לא תשכח לה את זר הסחלבים: אמא מאוד אהבה סחלבים ורצתה שלאשתי יהיה זר סחלבים בחתותנו. בבוקר החתונה נסענו אני ואמא לקיבוץ יפעת ואמא קנתה לרותי זר סחלבים. אמא רצתה ושום דבר לא יעמוד בדרכה.....עקשנות אמרנו, נכון?
חגיגת בר המצווה של בכורנו היתה בין שני מחזורי הטיפול הראשונים שלה. אמא ביקשה לתאם את תאריכי ההפוגה בין הטיפולים כך שתוכל להיות בחגיגת בר המצווה. הנוכחות שלה בחגיגות בר המצווה הוסיפה מימד נוסף וחזק להתרגשות שממילא היתה שם.
גם בימיה האחרונים אמא דאגה ושאלה איך מתנהל התא המשפחתי שלי. אלה לא היו סתם שאלות, היה לה חשוב להתעדכן ולעזור. היא כבר היתה במצב לא טוב, לא יכלה לקום ובודאי לא ללכת, אבל היא רצתה להיות מעורבת ולעזור.
הפרידה מהחיים
אמא ידעה היטב מה צפוי לה...ידענית אמרנו, נכון? בחודשים האחרונים חלה החמרה במחלה שהחריפה בשבועות האחרונים. אמא לא סבלה מכאבים פיסיים. עד כמה שאפשר לומר "יתרון" על מחלה, למחלת הלוקמיה שני יתרונות בולטים: זהו סרטן ללא גרורות וללא כאבים. אבל אמא סבלה מכאב רגשי כבד בשבועות האחרונים: גופה לא עמד במחלה ושריריה כשלו. היא לא יכלה ללכת ובהמשך איבדה את היכולת שלה לשבת, והכל בגלל חולשה משמעותית.
לאור זאת היא חוברה לקטטר ובשלבים אחרים גם לחיתול. היא לא יכלה להכניס אל פיה את שיניה התותבות ונאלצה לאכול מאכלים רכים בלבד (גבינה לבנה, רסק תפוחי עץ, יוגורט, מרק עוף ודומיהם). בשבוע האחרון מצבה הרפואי הורע וכאשר אמא הבינה שאין טעם בהמשך הטיפול היא זאת שביקשה לשים סוף לטיפולים הרפואיים.
השיחה המשותפת עם הרופאה של אמא (ד"ר פיינמן) תישאר חקוקה אצלי לכל חיי. בבוקר יום רביעי בשבוע שעבר אמא ביקשה ממנה להתאשפז ולהפסיק את הטיפולים. ד"ר פיינמן מצאה לאמא מיטה באחד מחדרי יחידת ההשתלה, כמובן חדר לחולה בודד. אחה"צ ד"ר פיינמן נכנסה לחדר, אחזה בידה של אמא ואמרה שהיא מיצתה את מיגוון התרופות והטיפולים והיא תתחיל לתת לה מורפיום במינון נמוך כדי שתוכל לישון ובמידה ויהיו כאבים היא תוסיף מורפיום גם ביום. היא הבטיחה שאמא לא תסבול וביקשה את הסכמתה. התגובה של אמא שלי היתה: "שזה יגמר מהר". ד"ר פיינמן ביקשה לדעת מה אנחנו (אבא שלי ואני) חושבים ושנינו ענינו דרך הדמעות שאנחנו מחזקים כל החלטה של אמא שלי.
היי שלום אמא שלי היקרה. אני אזכור אותך לעולמי עד. בנך, דורון.
אשמח לקבל ולקרוא תגובות. אפשר גם לתיבת המייל שלי: izhard1@walla.com
תודה על הסבלנות, דורון.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם