יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

כל הבלוגים كل المدونات

צדקתם של "נערי הגבעות", 16.12.11

צודקים "נערי הגבעות" וצודקים כנופיות "תג מחיר", שורפי מכוניות פלסטיניות ומציתי מסגדים, תוקפי חיילים ופורצי בסיסים של צה"ל ב"שטחים". הנוער הנפלא הזה הוא פרי יצירה מפוארת של מקימי "גוש אמונים", ממשיכי דרכם של דמויות מופת כמו הרב לוינגר, חנן פורת ז"ל וחבריהם שהחלו את תנופת ההתיישבות בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ומגשימי חזנם של אנשי "המחתרת היהודית" שנחשפה בשנת 1984 לאחר כמה פעולות מוצלחות בהן רצחו סטודנטים פלסטינים, פצעו ראשי ערים ואף עיוורו חבלן מג"ב שניסה לפרק מטען שהכינו.
חברי אותה מחתרת, ישבו בכלא מספר שנים מועט ושוחררו לאחר לחץ ציבורי ופוליטי אדיר. אחת ההתנחלויות הראשונות – אֵלון-מורה, עלתה והוּרדה במשחק שהפך לשגרה, שבע פעמים, עד שהוסכם כי תועבר לבסיס צבאי ש"יתאזרח" בעתיד. מאז ועד היום פעלה השיטה בהצלחה מרשימה – "חפירות ארכיאולוגיות", בסיסים צבאיים, מגדלי שמירה או אנטנות וביתן אבטחה – כל אלה הפכו ליישובים פורחים בניגוד לכל חוק ישראלי או בינלאומי, אדמות חקלאיות או שוממות הפכו בהינף יד ל"אדמות מדינה" ותמיד, תמיד היו המתנחלים קובעי החוק והכללים, הצבא שומר על ביטחונם והממשלות מימין ומשמאל מזרימות כספים.
 
דור ההמשך, נערי המאחזים והגבעות פועלים היום באותן שיטות בדיוק, מחליפים את השובבים של אז שעייפו מעט, התמסדו והפכו לפוליטיקאים. אין מצלמים כבר בהתרגשות את הרב לוינגר פוסע ברחובות חברון ומנופף בתת-מקלע "עוזי", ברוך מרזל כבר מזמן אינו הבריון המאיים באקדח על פלסטינים מול "בית הדסה" בחברון, וחבריו לובשים חליפות ומעבירים את ימיהם במסדרונות הכנסת. הם הצמיחו דור המשך לתפארת ויכולים להתרווח בכורסת מנהלים ולהכין הצעות חוק.
 
צודקים כותבי "כהנא צדק" על קירות בתי הערבים ומנקבי צמיגים של ג'יפים צבאיים. לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין בחברון (פורים, פברואר 1994), אמר חנן פורת כי "חובה לשמוח בפורים", והצעד הראשון שנקט הצבא היה הטלת עוצר על תושבי חברון הפלסטינים. לכן הגיוני כל-כך לתקוף חקלאים פלסטינים ולהצית מכוניות ומסגדים כנקמה בצבא .
 
מי שראה את פינוי המשפחות הפלסטיניות מבתיהן בשכונת ג'ראח באישון לילה, כאשר שוטרי יס"מ מפנים את הדיירים ובצד ממתינים כבר הצעירים היהודים ונכנסים מיד לבית שמיטותיו חמות עדיין, ואת שליחי עמותת אלע"ד (המופקדת מטעם משרד החינוך על הדרכת תלמידים ב"עיר דויד"), מודיעים לתושבי בית-חנינא כי בקרוב יסולקו מבתיהם, יודע היטב: כאן עובדים בכוח, כאן ברור מי השליט ומי עושי דברו ומגייסי המשאבים עבורו, מי יגן ויחפה, יטשטש ויוליך שולל את המדינה והעולם כולו.
 
לכן, באמת אין כל טעם או היגיון לא צדק ולא חכמה בהזרמת מאות חיילים ושוטרים לאבטח הריסת צריף עלוב במאחז נידח, מלבד כמובן, הצורך להציג מחזה מגוחך לעיתונות הזרה, מחזה בו משתתפים כולם במלוא הכשרון: נערות בחצאית ארוכה בוכות וצורחות בעודן נגררות לניידת, סוסי משטרה משתוללים וצעקות "נאצים" עפות באוויר, הרבנים נקראים שוב לגנות, ואחרי שעה מסתיים הכל והיישוב חוזר לפרוח בשקט, הכסף שב וזורם לכבישים החדשים ועוד מסגד יוצת הלילה.
 
לכן צודקים "נערי הגבעות" וכנופיות "תג מחיר" ומוצדק כעסם על הצבא ועל מפקדים שהם אורחים לרגע במדינת אל-נקמות, אשר שוכחים לפעמים מיהו בעל הבית האמיתי, שמתבלבלים לפתע ומתייחסים לתפקידם בהצגה כאילו אמיתי הוא. הטלת אבן מדויקת לתוך הג'יפ או פריצה לבסיס תחזיר את המשמעת במהירות רבה והצבא יחזור לאבטח נסיעות תלמידים לחוגים ולהרחיק פלסטינים מכרמי הזיתים שלהם הגובלים בהתנחלות שהוקמה על אדמתם.
 
אך לבסוף יש לזכור למרבה הצער, כי "הבדיחה היא עלינו". כולנו, הישראלים, נושאים ב"אחריות שילוחית" למתחולל, לגזירת הקונפליקט ללא מוצא, להצטברות מטעני זעם ושנאה ולדמותנו העכורה בעולם. וכולנו משלמים את המחיר.
 
.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם