לפני עשור הוחלט בישראל להוציא את ניהול משק המים מידי הרשויות המקומיות ולהעבירו לתאגידי מים חיצוניים. מאז 2008 הוקמו ברחבי הארץ 52 תאגידי מים, וניהול משק המים והביוב ברוב הרשויות המקומיות מתבצע על-ידיהם. הרווחים מתשלומי המים עוברים כעת לתאגיד החיצוני, והרשות המקומית גם משלמת לתאגיד על המים לגינון ולמוסדות ציבור.
ראשי הרשויות המקומיות בכל הארץ נאבקים בהפרטה זו, והדי המאבק נשמעים גם ברחבי הגליל. אנו במערכת דוגרינט מקשיבים לקולות, לומדים את הנושא ומעוניינים להביא כמה שיותר מידע, ולהרחיב את השיח בנושא ההפרטה ופיתוח היישובים בגליל.
עמית הרפז, חבר המועצה המקומית ראש פינה, מספר על המאבק יוצא הדופן שניהלה המועצה נגד הפרטת המים:
ב-2005 החלטנו במועצה בראש פינה החלטה עקרונית, שלא להפריט את משק המים. כדי לבדוק את הנושא שכר ראש המועצה משרד כלכלי, שערך מודל להערכת מחירי המים במקרה של הפרטה. בשלב זה עלות קוב מים הייתה כ-4 המודל, שנערך ב-2006, חזה את עליית מחירי המים לסכום של 12-13 לקוב, כתוצאה מיידית של ההפרטה וכניסה לתאגיד המים. בנוסף, הבנו שהפרטת המים תעלה לראש פינה 1.5 מיליון בכל שנה, המהווים היום כ-5% מהתקציב.
מודל הפרטת המים שפותח בישראל מבוסס על גישה המודדת איכות של שירות לפי הרווחיות שלו. לפי גישה זו, תאגיד פרטי יהיה יעיל יותר כי הוא מוכוון רווח. אולם לדעתי, יעילות של שרות לא קשורה למחיר שלו. היא נמדדת קודם כל בנגישות ובאיכות. לתפישתי, מערכת מים יעילה צריכה לספק מים לכלל הציבור באופן שוויוני, כאשר כל התושבים שבעי רצון מהשרות. מים היא זכות אדם בסיסית, שצריכה להינתן על-ידי השלטון (המקומי במקרה זה) במחיר שווה לכל נפש.
אני טוען, שניהול ציבורי הוא יותר יעיל דווקא מכיוון שאינו מכוון רווח, והוא לוקח בחשבון מדדים שונים מעבר לרווח כספי. עובדה זו אף הוכחה באופן אמפירי על-ידי הכלכלנית זוכת פרס נובל אלינור אוסטרום, אשר בדקה אלפי ארגונים חברתיים וציבוריים, והוכיחה שהם יעילים יותר מארגונים פרטיים למטרת רווח.
מחירי המים לצרכן נקבעים על-ידי רשות המים, וכך למעשה הכריחו אותנו להעלות את מחיר המים לתושבים. אנו הודענו שנפנה לבג"צ אם יכריחו אותנו להצטרף לתאגיד, לכן לא נכנסנו לתאגיד פלג הגליל.
כיום ראש פינה נמצאת בתהליך של בניית תאגיד עצמאי, אבל אנחנו עדיין מעדיפים לא להקים תאגיד כלל, כי הקמת תאגיד מייקרת את הטיפול במים – צריך להקים מערך גבייה חדש, משרדים חדשים. המדינה יכולה לדרוש מהרשות להתנהל ביעילות בתחום המים, ולאכוף את הדרישה הזו בדרכים שונות, אבל לא בהכרח באופן של יצירת תאגיד.
רשות המים ומשרד הפנים נקטו נגד ראש פינה באמצעים מנהליים, כולל איומים. כל רשות מקומית זקוקה לחתימה של משרד הפנים על אישורים לצורך פיתוח וקבלת הלוואות. לדוגמה, המועצה זקוקה להלוואה ל-10 שנים כדי להשלים מבנה חדש למתנ"ס, וקבלת הלוואה כזו מחייבת חתימה של משרד הפנים. ניסו לחנוק אותנו באמצעות איומים והקפאות מסוג זה, והתפתחה מלחמה גדולה. המאבק הכלל-ארצי של הרשויות המקומיות נגד הפרטת המים, הוא שהסיר למעשה את האיומים מעל ראש פינה.
מספר קטן של רשויות מקומיות ברחבי הארץ נאבקו גם הן בהפרטת המים, מכיוון שזהו מקור הכנסה משמעותי עבורן, ואחרי ייקור המים הרווח לרשות גדל עוד יותר. אולם כשהתברר גודל הסכום, שאמור היה להיכנס כרווח לרשות המקומית ומעתה יועבר לתאגיד חיצוני, הצטרפו כל הרשויות המקומיות למאבק בתאגידים. גם כך סובלות הרשויות המקומיות ממחסור כספי, משום שהמדינה הקטינה את תקציבי האיזון. בלחץ הרשויות המקומיות הוקמה במשרד האוצר ועדת ניסן, שהחלה דיוניה בתחילת 2011. מסקנות ועדת ניסן התקבלו בתחילת נובמבר, ואומצו על-ידי הממשלה.
במסקנות אלה ישנה בשורה חשובה לרשויות המקומיות: מעתה הן יוכלו להשתתף בניהול משק המים כדירקטורים בתאגיד החיצוני, והרווחים העודפים יכולים לעבור לרשות. כאשר הרווחים נמצאו בידי התאגיד הוא יכול היה להשקיע בתשתיות המים ובשיפור השרות לצרכנים, אך כאשר הכסף חוזר לרשות, היא יכולה להשקיע את הרווחים גם בתחומים אחרים, כמו חינוך ורווחה. הפרטת המים גרמה לכך, שמחירי המים ששילמו התושבים הפך למס ייעודי, שלא יכול לשמש את הרשות להשקעה בתחומים נוספים.
אולם ועדת ניסן לא ביטלה את התאגידים, ניהול המים לא חוזר לרשות באופן מלא ואינו נמצא תחת פיקוח ממשלתי מלא. עוד מוקדם לדעת איך ישפיעו ההמלצות על משק המים. בזמן הקרוב כנראה שמחירי המים בארץ לא ירדו.
ומה עם מחירי המים בראש פינה?
המחיר עלה אבל הוא עדיין נמוך בכ- 20% מאשר ברוב הרשויות עם תאגידים. בסה"כ המחיר לתושבים הוא כ-9 ש"ח לקוב.
למתעניינים הנה הפירוט: 5.4 ש"ח תעריף ראשון ו 9.2 ש"ח תעריף שני (שמעבר למכסה). לזה צריך להוסיף גם עלות ביוב 1.97 ש"ח למ"ק.
על פי
הכתבה בערוץ 10 המחיר הוא הנמוך בישראל.
תחקיר: טליה נדלר
.