ארועים בגליל
فعاليات في الجليل
-
18/05/2012 - 09:00
-
19/05/2012 - 11:30
-
19/05/2012 - 12:30
-
20/05/2012 - 19:00
-
23/05/2012 - 20:00
-
24/05/2012 - 13:00
-
24/05/2012 - 18:00
תגובות אחרונות
تعقيبات
-
סיכוי במשגב לא לבדיש סיכוי, עדיין
-
אתמול שמעתי ועדיין טעון בדיקהבנות סחנין בועטות חזק ומדוייק
-
פריכה ולא פריקההכנת פריקה בבקעת בית נטופה
-
עכו העתיקה - סיכוי לשינויעכו העתיקה - סיכוי לשינוי אמיתי
כל התגובות
קורסים וסדנאות בגליל دورات وورشات في الجليل
-
קורס סיוע וכתיבת עררים לעורכות דין, בתמורה להתנדבות במרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בקרית שמונה31/05/2012 - 10:30
-
01/06/2012 - 09:00
-
03/06/2012 - 17:00
כניסה
משפחת סחיווסחורדר ואני
אתמול, באיחור מה, צפיתי בסרט התיעודי שהוקרן במסגרת תוכנית "המקור" על הניצולים ממשפחת סחיווסחורדר. התמלאתי חמלה וזעם. חמלה כי ממקומי מניסיון האישי הבנתי את גודל האסון שהתרגש עליהם והכרתי את התחושות והמצבים בהם הם עמדו, וזעם על כי לא נמצא אפילו צדיק אחד שיחלץ אותם משאול התחתיות בו הם נמצאים.
הפנים המיוסרות והעצובות של שבואל לא נותנות לי מנוח. תגובתו לעסקת שליט והתייצבותו בבית המשפט העליון טלטלה אותי. נדהמתי מעוצמת הרגשות שהתפרצו כלפי נעם שליט שישב מאופק ושקט ומהניגוד העצום ביניהם. השתאיתי מה רוצה משפחת סחיווסחורדר מנעם, הרי כולנו מבינים היטב את הרצון הבלתי מתפשר לקבל את הבן בחזרה והמאבק הוא לגיטימי בעיני כולם, כולל אלו שמתנגדים בחריפות לעסקה. המטרה הברורה לביקורת היא הממשלה והעומד בראשה אך לא, הבנים התפרצו כלפי נעם ומאז אני שואל את עצמי למה?
לאט לאט חדר לי לתודעה כי לא נמצאה להם משפחה תומכת, חברים ועובדי ממסד, שיהיו שם לצידם. הם נותרו לשרוד לבד בעולם. לא בכדי הרגישו הזדהות עם קורבנות השואה כי גם אליהם מתייחסת החברה שלנו בצורה נוראה.
תחושות ההזדהות איתם מילאו אותי על אף שידעתי כל הזמן כי דעותיהם הבסיסיות הפוכות משלי, הם הלא בני מתנחלים ואני מתנגד באופן מוחלט להתנחלויות. הבנתי שלהשקפת העולם אין קשר לתגובה.
התחושות כלפי החברה והסובבים אותם הן אלו שמפעילות אותם וגורמות להתנהגות שלהם ודבר דומה קרה גם לי.
הנטישה, ההפקרה, חוסר האכפתיות והעדר הסולידריות הם בשורש ההזדהות שלי, והסיבה לתוצאה הקשה והעגומה שכולנו עדים לה. הבנתי שהתחושות שמילאו אותי בערבו של יום השחרור של גלעד שליט, נבעו מהשתקפות החיבוק, השמחה והאהבה שלהם זכה גלעד וקיבלו בני משפחתו, מול סיפור החיים שלנו – האסון שפקד אותנו, ויחס החברה אלינו לאורך השנים ובמיוחד ברגעים אלו. עם אופורית השמחה שהאירוע הציף אותנו, התמלאתי בתחושות שרק בערב הבנתי את פשרן. יתומי משפחת סחיווסחורדר שאיש לא עמד לצידם, עשו זאת באופן שהתאים להם. ואני יכולתי להבין אותם.
מאז הרצח של בננו, עמרי, אנו נמנעים מלהתעמת עם החברה והגופים המוסדיים מתוך ידיעה והבנה שתוצאות העימות יהיו קשות מאד רגשית. כמו שאומרים - "זה לא שווה את זה". לאורך השנים מלווה אותנו מפעם לפעם החוויה של חוסר סולידריות ניכור והתרחקות, אם מהמוסדות ואם מהקהילה. משפחת סחיווסחורדר נאלצה להתמודד עם הממסד משום שלא הייתה להם ברירה אחרת. איש לא עמד באמת לצידם, אפילו לא קרובי משפחה. רק צדיקה אחת הצילה אותם, חברתו, ולימים אשתו, של הבן הבכור .
גם בראשינו חולפות מדי פעם מחשבות על עקירה ועזיבה. מחשבות על התנתקות, מעבר לארץ אחרת, להיות אנונימיים כאחד האדם, לא להיות חלק ממדינה שמתאכזרת לאזרחיה ובמיוחד לאלו שהעלו את הקורבן היקר מכל בשבילה. מה שמחזיק אותנו כאן הם בראש ובראשונה הקרובים אלינו - משפחה וחברים – הזהות, השייכות, פה ושם אנשים טובים והתקווה שנוכל למרות הכל לתרום במעשינו משהו כדי שהעתיד יהיה אחר, טוב יותר.
עלי לומר: מזלנו שפר. יש לנו האחד את השני כזוג, ובמודע לא ויתרנו על החיים כי נותרו לנו עוד שני בנים נהדרים ובני משפחה אחרים והחלטנו באופן מיידי להביא חיים נוספים לעולם כדי שיהיה לנו למה לקום יום יום בבוקר. טבעת החברים הקרובה עמדה ועומדת לצידנו ומרעיפה עלינו הרבה אהבה וחום, תוך התגברות מעוררת כבוד על הקושי שבקשר עם משפחה שכולה. ואף על פי כן, ברגעים שבהם האמפטיה והסולידריות נחוצים יותר מתמיד ומקומם נפקד, מתרסקים, רגשות העצב והניכור משתלטים וממלאים את החלל.
מישהו צריך היה להתעורר כבר אז, כאשר זעקתו של שבואל ביום הזיכרון זיעזעה את כולנו . מישהו צריך היה לומר לעצמו שמשהו כאן לא בסדר. חוסר המעש מאז כאשר העוול זעק לשמים בפומבי, הוא אות קלון הטבוע על ממלאי התפקידים בממסד שאנו מפקידים בידם את השירות לציבור. כל כך עצוב לי שמשפחת סחיווסחורדר שחמישה מבניה קבורים באדמת הארץ חווים בצורה כל כך קשה את ההפקרה הניכור והעדר החום והאהבה שהם היו ראויים להם ומתנתקת מאיתנו.
אני מניח ששם, בארץ נכר, לא יהיה להם מזור למכאוביהם אך ההבדל הוא שהם כנראה לא מצפים לכך כי זה לא שייך לשם. זה שייך לפה. ואולי בכל זאת ולמרות הכל, יתעשת מישהו ויעצור את הגלישה שלנו במדרון אל השאול. ואולי המהפכה החברתית האחרונה תביא את השינוי.
>>
<<
תגובות
לא הבנתי משהו
אורח 03.11.2011
באילו נושאים בחרתם לא להתמודד אחרי מות בנכם עם החברה והממסד? הרי המאמר שכתבת הוא התמודדות אחת גדולה
פרסום תגובה חדשה
חיפוש לפי ישוב بحث حسب اسم البلدة
