יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

 

 

* indicates required

כל הבלוגים كل المدونات

ותודה לפעיל השלום... 23.10.11

 

לבסוף הגיעו אליו, אל גרשון בסקין, מייסד ארגון "איפקרי" (IPCRI) "מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע". את שם המשפחה אייתו בשגיאות רבות ברוב העיתונים, כי לא היה מוכר להם, חוץ מהעיתון Jerusalem Post בו הוא כותב באופן קבוע, אך בשמחת שובו של גלעד שליט הביתה סוף-סוף, באמת אין חשיבות רבה לאיות הנכון של עוד "פעיל שלום" מארגון אחד מני רבים הנאחזים בתקווה ומסרבים להיפרד ממנה.

 

חלק מאנשי החינוך שבינינו, מכירים את ארגון "איפקרי" מפעילויותיו החינוכיות מאז שנת היווסדו – 1988. בהנהלה משותפת של גרשון בסקין וד"ר חנא סניורא, נבנה הארגון שהפיק מפגשים של נוער פלסטיני וישראלי, הוציא חומרים חינוכיים רבים ומגוונים (אחת התכניות – "נתיבי התפייסות – תכנית לחינוך לשלום" הוצאה בשיתוף עם "מדרשת אדם" בשנת 2004) והקים מחלקות נוספות העוסקות בניסיונות של הסכמי שיתוף פעולה בין ישראלים ופלסטינים.

 

במשך שנים עסקו גרשון בסקין ועמיתיו בארגון מפגשים, כנסים והרצאות, למען יישוב סכסוכים בדרכי שלום, או כפי שנכתב ב"נתיבי התפייסות": "שלום הנו תפיסת עולם, ערך, ודרך חיים". ואולם, כפי שקורה לרוב אלה העוסקים במפגש ישראלי-פלסטיני, ההתפייסות וההבנה ההדדית נותרו תמיד באותם מעגלים של חפצי שלום המשוכנעים מראש בצורך להגיע לפשרה, ללא כל השפעה על המציאות ועל המנהיגים המעצבים אותה.

 

"עסקת שליט" הביאה הזדמנות מיוחדת במינה להמחשת התועלת הפוטנציאלית הקיימת בקרב "פעילי שלום" לפתרון בעיות הנראות לכאורה חסרות מוצא. מתברר לפתע כי מומחי מלחמה וביטחון, אנשי מודיעין וכאלה המכירים את הצד השני דרך חרירי כוונת הרובה, אינם יעילים יותר בהשגת הסכם, מאשר אלה המכירים את האדם שמאחורי מדי האויב, ואשר הקשרים שיצרו הביאו למידה רבה יותר של אמון הדדי וסיכוי רב יותר להסכם.

 

אין כאן חדשות מרעישות במיוחד, לא באשר לתרומתם האפשרית של אנשי השלום לטובת כולנו, וגם לא, לצערי, בכל הנוגע לבוז ולזלזול ביכולתם זו. אחרי הכל, במדינה החיה על חרבה, יהיו תמיד אנשי הצבא ו"כוחות הביטחון", מכובדים ומוערכים לאין ערוך מאלה המדברים על פשרה.

 

אייבי נתן, איש שלום מוכר וידוע, טס לראשונה למצרים במטוסו הפרטי "שלום 1" בשנת 1966, כאשר הייתה מדינה זו האויב המר ביותר שלנו. שלוש פעמים חזר על טיסתו זו ולמזלו הוכר רק כמטורף ולא עבריין מסוכן. שנים מאוחר יותר, בשנת 1991 כבר נכלא ל 15 חודש על כך שנפגש עם נציגי אש"ף בניגוד לחוק.

 

כמוהו גם אורי אבנרי ("גוש שלום") הושמץ והוכתר כאויב המדינה, עת יזם פגישה עם יאסר ערפאת בביירות הנצורה ב-1982, ובשנת 1994, כאשר ניהל דו-שיח עם החמאס, "למען עתיד מדינת ישראל" כדבריו. מצרים ואש"ף, למי שאינו זוכר, הן היום שותפות להסכמים טובים יותר או פחות, אך בכל אופן המפגש עימן הוא לגיטימי ומובן מאליו. אלה הן דוגמאות ספורות למעשי אנשים רבים הרואים את הסיכוי לעתיד טוב יותר, כעניין המבוסס על מפגש, שיח, הבנה הדדית ופשרה.

 

"מעבר של שני הצדדים היריבים מסכסוך לשיתוף פעולה, ולניצול היתרונות הגלומים במעלותיו היחסיות של כל צד", כפי שנכתב בתכנית החינוך לשלום של "איפקרי". לרוב נמצאים אנשים כמו אייבי נתן, אורי אבנרי או גרשון בסקין בשולי הקונצנזוס או מחוצה לו, מואשמים באהבת האויב ושנאה עצמית במקרה הטוב, או בוגדים המסכנים את קיומנו, במקרה הגרוע.

 

אולי בעקבות שיבתו של גלעד שליט הביתה, יתחזק הרעיון המעניין לפיו, כאשר נדרש הסכם, טוב להיעזר באלה שהשלום עבורם הוא ערך ודרך חיים, אלה המאמינים בכוחו של שיתוף פעולה, ולאנשי המלחמה יש להשאיר את העיסוק במלחמה.

 

.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם