רעי לוי

מאמין בבורא עולם ובעם ישראל

כל הבלוגים كل المدونات

מחילה של רחמים. י' תשרי תשע"ב 8.10.11

בתקופת הימים הנוראים אנו נתקלים במנהג יהודי יפה ועתיק – בקשת סליחה. כמה יופי וכמה חסד יש במנהג זה.אולם שוני יש בין המנהג העתיק בו אדם הולך לחבירו ומבקש את סליחתו למנהגנו אנו, בעולם המודרני.
 
בימינו אנו, אדם גולש לתוך פורום ציבורי, או מתחיל ישיבת צוות ומבקש סליחה מכולם, ממי שנוכח וממי שאיננו נוכח: 
"אם מישהו נפגע ממני, אני מבקש סליחה".
" אם מישהו נפגע ממני" אני שואל. הכל בסימן שאלה. "אם". מי אמר שבכלל מישהו נפגע ממני? מן הסתם, לא נפגעו, רק אם במקרה, בטעות, מישהו נפגע, וכמובן יש להניח שאין אף אחד כזה, אז כמובן אני, צדיק שכמותי, מבקש סליחה.
 
אח"כ מופיעה המילה "נפגעתם" או "מישהו נפגע". כלומר ברור שאני לא פגעתי באף אחד, אין סיכוי, צדיק שכמותי? נו באמת. אבל אולי מישהו בחר להיפגע, מיוזמתו, מרצונו, כמובן בגלל שמשהו אצלו לא בסדר, לא בגלל שאני פגעתי בו חלילה. זה פשוט הוא שלא בסדר- הוא שנפגע, לא אני שפגעתי. למרות כל זאת, אני באבירותי ובצדקותי מבקש סליחה. אח, מה יש להגיד, "ועמך כולם צדיקים".
 
אפשר כמובן לסגנן זאת גם אחרת. "אם פגעתי בך, אני מבקש סליחה". יש כמובן התניה גדולה מאוד על כל העניין אבל לפחות מרכז הכובד חזר אלי. זה לא מישהו שנפגע אלא זה אני שפגעתי.
 
למעלה מכך הם אלו המוותרים גם על ההתניה. "אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו". אין "אם" ואין "נפגע ממני". אני פגעתי, אני לוקח אחריות ואני מבקש סליחה.
 
למרות כל זאת עדיין יש כאן בעיה קשה, וודאי הבחנתם בה.
"כל מי שפגעתי בו". מי זה ה"כל מי שפגעתי בו" הזה? יש לו שם? יש לו תואר ודמות? יש לו פנים ואישיות וצורה וילדים ומשפחה? מי זה המישהו הכללי הזה שאין לו כינוי ואין לו כתובת ואינני צריך להישיר אליו מבט?
 
המישהו הכללי הזה הוא מאוד נח. כל-כך נח עד אשר מובטח לי שהוא סולח ואינני צריך אפילו להמתין לתשובתו. ודאי שהוא סולח, בכלל אין מדובר אלא במחוות אבירות מצידי אשר נועדה להראות כמה אני צדיק, אז על מחווה כזו מצידי הוא לא יסלח?  זה לא שבאמת יש מישהו שאני זקוק למחילתו, שאני יורד על ברכי ומבקש את סליחתו, שאני צם ומתענה ושוכב ליד דלת ביתו ומבקש סליחה בדמעות בכל פעם שהוא מציץ לבחוץ.
 
לבקש סליחה באמת, קשה. קשה מאוד.
אז אם כ"כ קשה לנו לבקש סליחה, אולי לכל הפחות נוכל לסלוח. למחול. להסיר כל תרעומת מן הלב. "עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד, שאין לה גבול, להדמות לעין העליונה, עינא עלאה, עינא דכולא חיורא, גם על מה שעושים הרשעים, גם על הרעים היותר מוחלטים ברשעות, לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה, ולמצא את הצד הטוב שבהם, ולמעט את הערך של החובה, ולהרבות את ערך הזכות... ". ("אורות התשובה", הרב קוק ).
 
לסלוח בלב שלם לכל מי שלא אמר לי שלום בבוקר ליד הגן ולא עצר לי בטרמפיאדה ולא עשה לי כבוד וכתב לי דואל פוגע וסידר אותי וגזל ממני והעליב אותי והלבין את פני ביחיד וברבים ולכלך עלי מאחורי גבי תוך כדי הגנבת מבטים לצדדים והכעיס אותי ולא הסכים איתי ומנע ממני את הזכות לומר או לעשות או להחליט או לבחור או ללמוד או ללמד.
 
יום הכיפורים איננו מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו. מכאן אנו למדים שהוא כן מכפר על עבירות שבין אדם למקום. הרב סולוביצ'יק בספרו "ימי זכרון" מתאר זאת בדרך יפה וציורית. הקב"ה איננו יכול להתאפק עד אשר החוטא יעשה תשובה ויבקש מחילה ויתקרב אליו. על כן עוזב הוא מעונו שלמעלה ובא לבקר את האדם שלמטה. מבקר אותו בתוך חטאו, בתוך קלקולו, בתוך ניוולו ומוחל לו ולשון של זהורית הופכת לבן.
 
בצלם אלקים נברא האדם. אם אין בנו, גם אחרי 40 ימי סליחות, די תעצומות נפש לבקש סליחה, אולי נוכל לכל הפחות לסלוח?
מחילה של חסד, מחילה של רחמים.

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם