קולך צפונית - פרשת השבוע

קולך צפונית פועלת באיזור הגליל להעלאת המודעות ופיתוח שיח ציבורי בנושא מקומה של האשה הדתית במרחב הציבורי והפרטי. אנו שואפות להוות קהילה הנותנת מענה לשאלות מעשיות בנושא מקומן של נשים בחיים הדתיים, שבה מתקיים שוויון מגדרי בטקסי מעגל החיים והחגים היהודיים. *מדי שבועיים נפרסם טור על פרשת השבוע שיכּתב ע"י אחת מחברות העמותה. קולך צפונית בפייסבוק http://kolechtzfonit.wordpress.com

כל הבלוגים كل المدونات

אוהלים ושמיטה - פרשת ראה, 25.8.11

 
נשים מובילות מאבק חברתי, מובילות מהפכה - מקימות אוהלים בשדרות ובגנים, צועדות בראש אלפים שיצאו מבתיהם ומשמיעות קולן לאוזני רבבות.
שנה שביעית מגיעה וכל ההלוואות נשמטות, העבדים יוצאים לחופשי, כך אומרת לנו פרשת השבוע, פרשת "ראה".
מה הקשר בין שני התיאורים האלה? האם נמתח גשר בין דברי התורה העתיקים למדינת ישראל בשנת 2011?
עובדה ידועה היא שלאורך רוב ההיסטוריה היהודית וגם האנושית בכלל, לנשים לא היה מעמד כלכלי. הן לא זכו לרשת את אביהן, פרי עמלן השתייך אוטומטית לגברים במשפחתן (אב, בעל, אח), והן לא היו בעלות רכוש. אפשר לומר שהן עצמן היו כעין רכוש של גברי המשפחה ("בעל", כבר אמרנו?).
לכן כשהתורה מצווה: מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה, וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. (דברים טו, א-ב) ומנחה אותנו לפתוח את היד הקפוצה, ולשחרר כסף ועבדים - כִּי-יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ (דברים טו, יב)- אין ספק שהדברים אינם מופנים לנשים שבחברה.
בתוך הפסוקים אנחנו יכולים לקרוא הנחיות כלליות להתנהגות נאותה אל מול אחינו העניים: כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. ... כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל-כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ. (טו, ז-ח, יא).
חכמים התלבטו בפרטי ההנחיות האלו – מה, כמה ואיך יש לתת לאחינו הנזקקים? אחד הסיפורים הידועים המופיעים בתלמוד (בבלי, כתובות סז עמוד ב) מתאר שני בני זוג – מר עוקבא ואשתו, שנקטו בשתי דרכי נתינה שונות: מר עוקבא היה משלשל בהחבא מעות דרך דלתו של העני, ובכך שמר על "מתן בסתר". אשתו, לעומת זאת, היתה פוגשת את העני בדלת ביתה ודואגת להאכילו באוכל ממשי.
לא במקרה התפתחו שתי דרכי הנתינה באופן מגדרי. הגברים שפעלו במרחב הציבורי שלטו גם במשאבים הכלכליים והיו יכולים להחליט למי ואיך לחלקם. הנשים שפעלו במרחב הביתי פגשו את העני ואת צרכיו הבסיסיים ישירות במטבח, והן נתנו את שהיה בידן לתת – אוכל, וכן מבט בעיניים, תשומת לב אישית.
האם מכאן התגלגלה ההפרדה בין צדק לצדקה? אולי ממציאות חיים זו יוחסה לנשים תכונת הרחמים ואחריות על תחום החסד, בעוד שגברים ממונים על הצדק בחברה?
בקיץ זה אנחנו חוזים וחווים התעוררות הקוראת לצדק חברתי. את המחאה מובילות נשים, ויש אומרים שעובדה זו ניכרת באופן ניהולה. אנחנו רואים נשים שאינן מוותרות על זכותן וחובתן לפעול במישור הציבורי, לפעול למען קיומו של צדק. נשים שחונכו לדאגה וטיפול (caring) מביאות היבטים חדשים אל הסוגיות החברתיות הדורשות שינוי. על סדר היום עולות בעיות הקשורות ישירות לנשים – עלויות של טיפול בילדים קטנים, יכולת נשים להשתלב בשוק העבודה, תנאי דיור ותעסוקה.
אנחנו רואים גברים השותפים לנשים בקריאה לשלב הסתכלות של צדק ושל צדקה, לשאוב מהמרחב הביתי אל המרחב ציבורי, מנסיון חייהן ומחוויותיהן של נשים אל התנהלות החברה כולה.
וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה (דברים טו, יח).
שבת שלום!
 
הכותבת: ד"ר נירה נחליאל, רכזת לשעבר של 'קולך צפונית', מנחה ב'ניגון נשים' ומנהלת אגף החינוך במדרשה באורנים.
 
 

תמונה: "כי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ" , tpuz.co.il

evion.jpg

evion.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם