חדוה ליבנת - ראיונות רדיו

חברת קיבוץ תובל, יזמת חברתית, בעלת תואר שני בגיאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה, מיוזמי דוגרינט, מו"ל האתר.

כל הבלוגים كل المدونات

רוצה ללחיות את החיים שלי כמו שאני רוצה-ראיון עם ליאת טאוב

ליאת טאוב - טאוב מלידה - לא שינתה את שם משפחתה למרות שהיא חייה עם בן זוג ואם לשניים.
ליאת מגדירה את עצמה כעוסקת בעיקר בתפריט מקומי, פרויקט שמטרתו לקדם צריכה של מזון מקומי בגליל בפרט ומקומיות בכלל.
קהילות יכולות לספק לעצמן מה שהן צריכות תרבותית, כלכלית ובעיקר חברתית. התארגנות של קהילה יכולה להחליף שירותים שהיום קונים אותם בכסף, הרבה כסף.
עד לא מזמן גרה בכרמיאל, כי מגורים בעיר יותר "מקיימים" אקולוגית ממגורים בכפר, והכוונה לא למשק חקלאי אלא בעיקר למגורים בישוב קהילתי:חצי דונם ו-2 מכוניות.
כשליאת מדברת על יעילות היא מתכוונת לא רק ליעילות אנרגטית: "אנחנו צריכים להישאר אנושיים" היא טוענת, "החיים בעיר צריכים להיות חיים ראויים, לא צפופים מידי עם שטחים ירוקים. היישובים הקהילתיים הם לא יצרניים בהגדרה. למשל, בישובים במשגב אסור להקים עסקים יצרניים, אלא רק באזורי תעשייה, וזה בשם איכות החיים. אבל לדוגמא: אישה שיש לה בית מלאכה קטן לסוכריות, סוכריות בריאות, האם היא מזהמת? אם הייתה נוסעת כל יום לעבודה היא הייתה מזהמת יותר. כאשר יש מוקדי זיהום שצריך להרחיקם מסביבת בני אדם, הפיתרון הוא לא להזיז קצת כי לרוב זה יפגע בסביבה אנושית אחרת. צריך להרחיקם בכלל, שלא יהיו,אבל קשה להיאבק בנושא הזיהום בחברה לישראל ובאחים עופר בגלל שהם גדולים. ויש לכך השפעה על טבעון, כאן אני מתגוררת היום."
"יש קשר בין נושאים כלכליים, חברתיים ופוליטיים, אני גדלתי על 'הפרדות', פעם היו פעילים סביבתיים שהיו מוקצים ע"י הפעילים החברתיים, היום ההפרדה מיטשטשת כי הרבה פעמים מי שסובל מבעיות חברתיות, סובל מבעיות סביבתיות. אצל העניים יותר קל לזרוק את הזבל. מדברים על צדק חברתי וצדק סביבתי ולא על איכות סביבה לעשירים. אני חושבת שלא תהייה הפרדה אבל חשוב שיהיו קבוצות שונות שעוסקות בדברים שונים עם פוקוס שונה. זה יוצר ביזור ומגוון ואלה דברים מאוד חשובים, אם רוצים חברה פעילה ולא רק מדינה וארגונים של בעלי אמצעים".
שאלתי-  איך מחנכים היום ילדים נוכח הידע החדש שלך?
"אני לא שולחת את ילדי למערכות חינוך, בחרתי לתת להם את האפשרות לחיות את החיים כמו שאני חושבת שרוב האנשים רוצים לחיות. בעיני בתי הספר שקיימים 150 שנה זה ניסוי כושל וצריך למצוא משהו אחר. אני רוצה את החיים הכי טובים שאני יכולה לחיות ולא מגיע לי פחות. רוב האנשים מעדיפים להיות שכירים כי זו הפשרה הכי טובה שהם יכולים לעשות. רוב הזמן אני לא במלחמה, ויתרתי על רבות מהן. אני מנסה לעטוף את עצמי באנשים שמקבלים אותי ואני לא צריכה להיאבק על המקום שלי. הבחירה שלי להיות במיעוט מהצד ועם מעט השפעה, אבל כל עוד יש לי אנרגיה אני עושה."
"אחת הנתינות הכי גדולות שיש זה ללמד את ההורים, אמא שלי למדה ממני דברים שעשיתי. לא שהטפתי להם. וגם זו הדרך שאני לומדת מאחרים. אני מסתובבת הרבה בין חקלאים ומנסה ללמוד מהם. החקלאים מוסתרים, כל מערך המזון מוסתר ואנחנו רואים רק את חלון הראווה שלו בסופרמרקט. יוצאים לקניות וקוטפים אריזות ממדפים ולא יודעים שום דבר על ייצור מזון ועל גידול מזון. אנחנו רוצים שכל האוכל האפשרי יהיה נגיש לנו כל השנה ובזול. יש לזה מחירים סביבתיים וחברתיים, שנוח לא לראות. התזונה היום היא כבר לא מסורתית, כי אין מחסור אז יש הרבה שמן וסוכר."
חזון קטן: שאנשים יחשבו לפני שהם שולחים את היד לאורז, מאיפה זה הגיע? שנייה של מחשבה מוקדשת מאיפה זה בא, כמה קיבל החקלאי ועובדיו, איך הסיעו, מה ריססו, איזה בעיות זה יצר. אני מאמינה שמה שגדל כאן קרוב, הוא נגיש לי יותר להסתכלות אמיתית. אני יכולה לדבר עם החקלאי ולשאול את השאלות שחשובות לי ואני יכולה לבחור מהעושה טוב לא רק לחיך שלי, אלא גם לאנשים ולסביבה שלי. אני רוצה מסביבי אנשים מבסוטים. מערכת החיים הקפיטליסטית היא פוגענית, מעט מאד אנשים לגמרי נהנים, אני לא מוכנה להישאב למקומות אלו.
בתקן האורגני בעולם רווחת העובד מוקפדת יותר. בארץ עדיין לא. אורגני זה סוג של מותג שמטרתו למכור למי שיש יותר כסף. זו גם מוגדרת כמטרה של חקלאים וארגוני חקלאים אורגניים בארץ – למכור במחיר גבוה למי שיש לו. אוכל אורגני חייב לעלות יותר, כי הוא דורש יותר עבודה, אבל לא הרבה יותר. מצד שני, אנחנו, כצרכני מזון, צריכים לבחור – לקנות אוכל בזול ולשלם מחירים בריאותיים, סביבתיים וחברתיים (ואלו עולים כסף!) או לקנות אוכל קצת יותר יקר ושהוא יהווה חלק יחסי גדול יותר בהוצאה שלנו. נצטרך לוותר על דברים אחרים, זה ברור.
החקלאים לא צריכים להיות עניים. הם צריכים לעלות בסולם החברתי ועלינו להוקיר אותם על זה שהם מוכנים לעבוד קשה ולייצר אוכל. אולי כך הם לא ימליצו לילדיהם ללמוד רפואה או לעבוד בהיי-טק, בהכרח. כשאנחנו קונים אוכל מהחקלאי, אני משלמת לו חודש מראש, נותנת לו קרדיט כל חודש מחדש. הייתי רוצה לתת קרדיט לעונה, כמו שמקובל באירופה ובארה"ב, בהתארגנויות כאלה. אנחנו שותפים לתכנון השדה, אנחנו מכירים את החקלאי, את הסיפור שלו, את הבעיות שיש לו, את הסיבות לזה שהתירס לא הצליח, את הסיבה שהעגבניות רכות. אלה לא סתם מוצרים פגומים שלא קונים או מחזירים ומזדכים. זה בנאדם שמתמודד עם קשיים בשדה או במטע. אנחנו רוצים ליצור דו-שיח עם החקלאי ולפתור בעיות. הוא איש המקצוע בחקלאות, אבל אנחנו לא סתם צרכנים פאסיביים שהכסף נותן להם כוח לקחת מוצרים מהמדף ותו לא. אני רוצה שיקומו קהילות שיתארגנו ויגיעו לחקלאים בעצמם, הבעיה היא שזה הרבה פחות נוח, פחות ממוזג, ופחות יעיל (לא בטוח שזה פחות יעיל. זה נכון כשכל אחד לבד, אבל בקהילה זה עלול להיות יעיל יותר מהאופן שבו קונים עכשיו). כשרוצים להשיג אוכל בצורה מקומית צריך לעבור בין הרבה עסקים, וחקלאים. לכן חייבים קבוצה.
ליאת טאוב
הערת המראיינת : ראיון ללא רגע דל,
מוזמנים להקשיב
תמונה: ניפוי שומשום, צילום: עדיאל שניאור 
sumsum.jpg

sumsum.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם