תרגום לערבית الترجمة للعربية

אצל נשות בעיינה נוג'ידאת, במרכז למלאכות מסורתיות

نساء البعينة - نجيدات على خارطة السياحة: تطريز، قصص شعبية وأكواخ للسياح

נושא

סביב הרעיון התגבשה קבוצה של עשרים נשים, בהובלתה וניהולה של הינדיה. אישה חזקה וכריזמטית, בת הכפר, מנהיגה של ממש.

(כשחלפתי בכביש המוביל אל הכפרים בועיינה ונוג'ידאת נפרשה תחתיי בקעת בית נטופה על הוד שדותיה המעובדים, שנופה הוא סיפור אהבה בין האדם לאדמה, ומעלי התנשאו בתי הכפרים על צלע ההר, גבוהים,צבעוניים וחדשים, כמו מבקשים להתרחק מהעולם הישן. סביב לבקעת בית נטופה התיישב האדם כבר בעת העתיקה, "מפני שהארץ לחה מאד ובשביל זה נקראת בית נטופה" ביאר את שמה הרמב"ם.

במדרש נקראה גם בקעת יטבת על-שם עיר המבצר הסמוכה יודפת ובגלל טובה של האדמה. בפי הערבים התמזג השם הקדום למילה אחת, בטוף, והם קוראים לבקעה "סהל בטוף" – מישור בטוף.
 
יושבי קבע ונוודים סעודים
בלב כל כפר, שבתיו הולכים ומטפסים במעלה המדרון מחד וגולשים אל הבקעה מאידך, נמצא הגרעין העתיק של הכפר, המקום ממנו צמח הכפר ושבו נרקמה המסורת והאומנות המקומית. בועיינה ונוג'דת הם שני כפרים היושבים על מורדותיו הדרומיים של רכס תורען מעל לבקעת בית נטופה. שני הכפרים קבעו שם את מקומם בגלל אדמותיה הפוריות של הבקעה, אך סיפורם שונה בתכלית.
 
יתכן שהכפר בועיינה קיים כבר מאז התקופה המוסלמית הקדומה וכנראה שמקור שמו מהמילה הארמית "בענא" שמשמעותה בית הצאן, והיא מצביעה על עיסוקם של תושביו בעבר. תושבי בועיינה הם פלאחים במקורם - עובדי אדמה שלפי תפישת עולמם יש להיאחז באדמה קבועה ובמקום קבוע, והם תלויים בברכתה או קללתה של אדמתם.
 
בשכנות להם התפתח הכפר הבדואי נוג'דאת. לפי המסורת המקובלת אצל זקני הכפר, ראשוניו היו חיילים בדואים מאזור העיר נג'ד שבסעודיה. הם שירתו בצבאו של צאלח- א- דין, לחמו בקרב קרני חיטין ולאחריו נשארו באזור, התמקמו מעל הבטוף וקראו לעצמם נוג'ידאת (אנשי אזור נג'ד).
 
מכוון שהבדואים הגיעו מאזורים מדבריים הם פיתחו תפישת עולם לפיה יש לנדוד בהתאם לתנאים ואין לפתח תלות באדמה, במקום או בבית. הנדודים אל אזור הגליל שינו את אורחות חייהם ובאין להם עוד צורך לנדוד הם הפכו לתושבי קבע. אף על פי שהפכו תושבי קבע כמו שכניהם מבועיינה, במשך שנים רבות שני הכפרים התבדלו זה מזה בגלל שוני במנטליות, בתפישת העולם ובתרבות.
 
המעוף מתחיל בשורשים
כיום אלו שני כפרים שמועצהמקומית אחת מייצגת אותם, האיחוד בין שני הכפרים לא היה פשוט בגלל השוני המהותי בין שניהם,אךעם השנים הלך והיטשטש השוני, ובשני הכפרים היושבים מעל בקעת בית נטופה עסקו התושבים בעיבוד אדמות הבקעה וברעיית צאן. פה ושם כבר התקיימו חתונות מעורבות בין פלאחים לבדואים, שמעידות על כך שהמשותף גבר על השונה ושהשונה כבר לא נתפס כשלילי.
 
במקביל לעבודות השדה המשיכו הנשים לעסוק בבתיהם בעבודות היד המסורתיות כמו רקמה ססגונית על בד שמלה, קליעת סלים, הכנת מכסים מקושטים לכיסוי כדי המים, אריגת מחצלות, שזירת חרוזים והכנת אוכל המבוסס על צמחי העונה, על גידולי השדה ועל מאכלים מחלב ובשר של עיזים וכבשים.
 
אלה יונגמן - ארכיטקטית , יועצת מטעם משרד התיירות ויוזמת פרויקטים, האמינה מאז ומתמיד בקשר שבין ארכיטקטורה לחברה ותרבות. משנתה היא אותנטיות, נגיעה בשורשים ובארכיטקטורה האופיינית לתרבותו של היישוב והקשבה לצרכים של התושבים.
"תיירות היא תחום מדהים" אומרת אלה "כי היא נותנת כבוד לאדם עם הייחוד שבו ולא שופטת אותו לפי תארים והשכלה".
 
הראשון מבין כמה פרויקטים של תיירות בגליל שיזמה אלה הוא מרכז נשים למלאכות מסורתיות בישוב בועיינה- נוג'ידאת. כשאלה יונגמן פגשה בנשים מבועיינה- נוג'דאת היא זיהתה את הרצון שלהן לצאת מהבית ואת ההזדמנות ליצור ממלאכות היד שלהן תיירות. כך נולד המרכז למלאכות מסורתיות, הוא הוקם בבית ישן בנוג'ידאת, בעיבורו של גרעין הכפר העתיק, מעל לנופה הקסום של הבקעה. המבנה עבר שיפוץ והוא שומר על סגנונו: תקרה גבוהה ומקושתת, קירות אבן עבים וחצר נאה לקבלת פנים.
 
סביב הרעיון התגבשה קבוצה של עשרים נשים מבועיינה- נוג'ידאת בהובלתה וניהולה של הינדיה. אישה חזקה וכריזמטית, בת הכפר, מנהיגה של ממש. תחילה הן קבלו יעוץ מקצועי ממט"י כפרים ומשרד התיירות, אחר כך הן עברו השתלמויות בעבודות היד, בנו תוכנית עסקית ויצאו לדרך.
 
המרכז נותן אפשרות לנשים בכפר לעבוד ולהתפרנס, לצאת מהבית, להיפגש עם חברות ועם קבוצות תיירים וליצור אומנות הנשענת על ברכי היצירה המסורתית שבשנים האחרונות נזנחה ונשכחה. האורחים מתקבלים בקבלת פנים עם ריקודים ותיפוף דרבוקות, כיבוד מסורתי וטעים, סיפורים ושפע יצירות אומנות שבסיסן באומנות המסורתית שעברה מדור לדור. דרך האומנות יכול המבקר להבין את שורשיהם, מנהגיהם ותרבותם של התושבים שמקורם באדמה, בחקלאות ובנדודים.   
 
בעזבה של אום אג'אג'
אחת מנשות הקבוצה היא אום אג'אג'. אישה שחזותה כבר רומזת על אהבתה וחיבורה לאימא אדמה. שלא כמו שאר חברותיה, אום אג'אג' לא חיה בבית בכפר אלה בתוך הבקעה, בין השדות, בבית עשוי פחים ואדמה הנקרא עזבה. עזבה, או בעברית שומרה, הוא מבנה שנהג החקלאי לבנות לעצמו בפאתי השדה בעת שיבוליו הבשילו, כך שמר על שדותיו וחסך לעצמו בכל יום הליכה ארוכה אל ביתו שבמעלה ההר.
 
לפני שנים רבות הבינו אבו אג'אג' ואום אג'אג' כי קירות בתים גורמים להם מחנק ושטוב להם להישאר תמיד בעזבה ולא רק בעונה בה התבואה והפירות מבשילים. מאז הם חיים בתוך הטבע בין החלקות וסמוך לעדר העיזים שלהם.
 
אחרי הביקור במרכז המלאכות כדאי לגלוש אל מבואות הכפר ולבקר בעזבה של אבו ואום אג'אג', לצאת עם אום אג'אג' לשטח וללקט צמחי מאכל בליווי הסברים, להשתרע על מזרונים עם קפה טוב במרכז לחקלאות מסורתית, להתוודע לאוסף החפצים מחיי הבדואים והפלאחים ולשמוע סיפורים משעשעים והסברים מרתקים מאבו אג'אג' ומבתו כאמלה. לקינוח מומלץ ליהנות מארוחה מסורתית אותנטית מעשה ידיה של אום אג'אג' ובנותיה.
 
תיירות מולידה תיירות
תחילה, כשהוצג רעיון היזמות לפני ראש המועצה הוא הרים גבה. היה לו ספק ביכולתן של נשות הכפר להרים מרכז אומנות ותיירות, היה לו גם ספק בעניין שימצאו בו תיירים. אבל היום, בעקבות הצלחתו והתפתחותו של המיזם, הוכנסה לבית הספר בכפר תוכנית לימוד על מורשת הכפר והוקמו בגליל עוד שני מרכזים דומים: מרכז בעראבה, בו רוקמות נשים מהכפר רקמות מרהיבות בסגנון המסורתי בבית עתיק שעבר שימור ושיפוץ ומרכז נוסף בחורפיש, גם הוא בבית עתיק ומשופץ, בו יוצרות נשים דרוזיות עבודות יד על טהרת המסורת.
 

ובכרם הזיתים של הינדיה מתוכננים כבר הצימרים הראשונים בבועיינה- נוג'דאת, הצימרים נבנים בסגנון הבניה המסורתית של הכפר בתכנונה של אלה ופניהם אל הבקעה שעדרי צאן רועים בה בשלווה והיא משובצת שדות חומים וירוקים רב ימות השנה ומוצפת מים רבים בחורפים הגשומים.

עוד בנושא:

רוקמות התחרה - סרט על מיזם תעסוקה של נשים בחורפיש

העצמה ותעסוקה לנשים בעראבה - במלאכות מסורתיות

קולעות לעתיד טוב יותר - פרוייקט קליעת סלים בכפר מנדא

ראיון רדיו עם יונית קריסטל, משמרת מלאכות מסורתיות

 

 

תיירות בגליל: המרכז למלאכות מסורתיות בבעיינה-נוג'ידאת.
המרכז למלאכות מסורתיות בבעינה נוג'ידאת
צילום: אלה יונגמן

يفتح ابو عجاج وام عجاج بيتهم لاستقبال الزوار..الى جانب التطريز والحياكة، وقهوة ام عجاج، هناك كرم هندية الذي يتم العمل على بناء اكواخ خشبية فيه لاستقبال السياح.

المقال مترجم للعربية)

عندما مررت في الشارع المحاذي لقرى البعينة والنجيدات رايت منطقة بيت نطوفا تجاور الارض الاراضي المزروعة، بحيث يعبر المنظر الطبيعي عن علاقة حب تربط الارض بالانسان. ومن الجهة العليا انتشرت البيوت، عالية وملونة وحديثة، كانها ترغب في الابتعاد عن الماضي. حول بيت نطوفا سكن الانسان منذ الزمن الماضي "لان الارض رطبة ولهاذ سميت بيت نطوفا" هكذا شرح الرمبام معنى الاسم.

سكان ثابتون ورحّل سعوديون
في قلب كل من القرى، الذي تتسلق بيوته الصخر من جهة وتنتشر عند السفح من جهة اخرى، يوجد لب القرية القديم، المكان الذي نمت فيه القرية وفيه حيكت العادات والتقاليد المحلية. البعينة نجيدات قريتين تقعان على الجهة الجنوبية لجبال طرعان.
من المكن ان تكون قرية البعينة قائمة منذ العصرالاسلامي القديم ويبدو ان الاسم مشتق من الكلمة الارامية "بعنا" وتعني بيت الضان، مما يدل على عمل السكان في القدم. سكان البعينة فلاحون بالاصل، يعملون في الارض كجزء من ايمانهم بان العملفي الارض هو جزء من التمسك بها، وانهم متعلقون ببركة ولعنة الارض.
في الجوار تطورت قرية النجيدات البدوية، حسب العادات المتبعة لدى كبار السن في القرية، كان السكان الاوائل لهذا القرية هم جنود بدو وصلوا من مدينة نجد السعودية، وقد خدموا في جيش صلاح الدين، حاربوا في معركة حطين وبقوا في المكان.
وبما ان البدو جاؤوا من مناطق صحراوية فقد اعتادوا على التنقل، لكن وصولهم الى هذه المنطقة في الجليل غيرت عاداتهم وحولتهم الى سكان ثابتين. وعلى الرغم من الجيرة الحسنة بين البعينة والنجيدات الا ان الاستقلالية نتجت عن الفرق في العقلية والعادات والثقافة.

 

نمو اشغال النساء
ايلاه يونجمان هي مصممة معمارية، مستشارة من قبل وزارة السياحة ومطورة مشاريع، آمنت دائما بالعلاقة بين الحضارة والتصميم المعماري. من اول المشاريع التي بادرت اليها يونجمان في الجليل كان مركز للاشغال التقليدية للنساء في البعينة النجيدات، فقد رات ان لدى النساء رغبة في الخروج من البيت والعمل وهكذا ولد مركز الاشغال التقليدية، ومقره احد الابنية القديمة في البعينة نجيدات.
التفت حوالي عشرين امراة حول المشروع بادارة هندية، سيدة قوية وموهوبة، تلقت النساء استشارة من قبل ماطي ووزارةالسياحة ومن ثم تلقين دورات ارشاد في الاشغال اليدوية.
المركز وفر للنساء امكانية العمل وتلقي الاجر، الخروج من البيت، لقاء نساء اخريات ومجموعات سياح وخلق فن من التراث الذي اهمل على مدار سنوات.

عزبة ام عجاج وأكواخ هندية
احدى النساء في المجموعة هي ام عجاج. سيدة تستمد قوتها من حبها للارض، ام عجاج تعيش في السهل (الزراعي) في بيت من الواح المعدن يسمى "عزبة". قبل سنوان قرر ابو عجاج وام عجاج البقاء في السهل والعيش بين الارض المزروعة وقطعان الغنم.
يفتح ابو عجاج وام عجاج بيتهم لاستقبال الزوار ويخرج الزوار مع ام عجاج الى قطف الاعشاب العطرية، والاستلقاء على الفراش العربي التقليدي مع القهوة والاستماع الى القص الشعبية المثيرة.
الى جانب التطريز والحياكة، وقهوة ام عجاج، هناك كرم هندية الذي يتم العمل على بناء اكواخ خشبية فيه لاستقبال السياح.
 

 

תיירות בגליל: המרכז למלאכות מסורתיות בבעיינה-נוג'ידאת.
המרכז למלאכות מסורתיות בבעינה נוג'ידאת
>>
צילום: אלה יונגמן
<<
ישובים
איילת בר-מאיר أيليت بار مئير:

תושבת הגליל, מורת דרך מוסמכת מטעם משרד התיירות, מדריכה טיולים בכל הארץ.  שירתה במדור ידיעת הארץ של פיקוד הנח"ל והדריכה מספר שנים בחברה להגנת הטבע. בשנים האחרונות מתמקדת איילת באדם, בטבע ובסיפור האנושי בגליל.


תגובות

מספר טלפון של אנגליקה

054-3364816 בד"כ הם פותחים בתאום מראש

בברכה 

חדוה

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם