יהושע רץ

תושב רמת ישי, מורה לאזרחות ובעל תואר שני במדע המדינה, עוסק בפרויקטים חינוכיים בתחום החינוך לשלום ושותף בצוות ההיגוי של דוגרינט. ראיון היכרות עם יהושע

כל הבלוגים كل المدونات

סססמולן!! 11.7.11

"עוד סמולן הזוי מהסמול הסהרורי".. "הסכנה למדינת ישראל זה מאנשים כמותו".. "הרוצחים, השקרנים, שונאי ישראל, הם הכותב וחבריו"..

מדי פעם נשלחים טורים שלי מאתר זה, לאתרים אחרים הכוללים רשימת "בלוגרים" מכובדת מאוד, ואז אני גם זוכה בתגובות "טוקבקים" עסיסיות ומלאות עוצמה נוסח הדוגמאות הקצרות שהבאתי לכאן, כאלה שלא אזכה כנראה לראות באתר ה"חנוני" שלנו, שבו גם המחלוקות מנוסחות בקפידה ובאופן ענייני. בדרך כלל אני קורא את התגובות הללו בנימה של חיוך, ואפילו מרגיש כאילו זכיתי במחמאה.

תגובה לדוגמה לטור הקודם שלי שעסק בסכנה לדמוקרטיה, אמרה: "אם כוהני הדמוקרטיה לא היו מנסים לכפות טוטאליזם דמוקרטי שמסכן את קיום המדינה..." – תגובה כזו נותנת תחושה נעימה למדי, שאני בעצם חזק ומפחיד ואפילו מסוגל לסכן את קיומה של המדינה. תגובות אחרות הן קצת פחות מחמיאות כמו למשל "המתבכיינים מהשמאל", כי להתבכיין זה באמת משפיל, אך לעומת זאת לזכות בביטויים אופייניים להשתלחות בשמאלנים, כמו "סססמולנים" – מילה שקריאתה מצליחה ממש להעביר בך את תחושת הסינון בין השפתיים והשנאה המפעפעת, או שימוש במטבעות לשון המראות על השכלה רחבה וידע מקיף בהיסטוריה כמו "בולשביזם", שעבורי היא זיכרון רחוק מימי הקורס על המהפכה הרוסית, ותמיד חשבתי שאינה ידועה לאיש חוץ מאשר מרצים ומורים להיסטוריה...

"הנוער הזה יבין שבמשך שנים שטפו את מוחו ביודונאציזם במסווה של דמוקרטיה", כתב מישהו על מורים שכמותי וחידש את מטבע הלשון שהגה ישעיהו לייבוביץ הנערץ עלי, וכך הלאה מלים נוטפות ארס ודם ואהבת מולדת ושנאת הסססמול. יש אפוא מאגר של מלים וביטויים השמורים לתגובות נגד שמאלנים כאמור, לבטח קיים מאגר דומה היוצא מהשמאל לכיוון הימין. אך כאשר אני מסיים להתמוגג מהמחמאות שקיבלתי, חולפות מחשבות אחרות בראשי בכל הנוגע לתופעת הטוקבק הפוליטי האנטי-שמאלני. למשל: מה פשר ההיסטריה העצומה והאזהרה החמורה מפני סכנה לקיומנו? מאיפה מגיעה תחושת האיום הזו?

אני נזכר ב"פסטיבל" האחרון סביב "המטס", "המשט", באלימות המשטרה כלפי מפגינים במזרח ירושלים או בזמנו מול מפגינים בת"א נגד "מבצע עופרת יצוקה", ומגלה משהו משותף לכל אלה ולטוקבקים באינטרנט: הקריאות לביקורת עצמית, הניסיונות לגלות הבנה מעמיקה יותר של שורשי הסכסוך ופתרונותיו האפשריים, הביטויים של אמפתיה כלפי הצד השני – כל אלה יוצרים תגובה אוטומטית, מין "רפלקס מותנה" של חרדה ותוקפנות קשה, הנובעים כנראה מהפחד לגלות שאיננו עשויים מקשה אחת, שאיננו גוף אחד מלוכד אל מול אויב חיצוני. שום אלימות של "נוער הגבעות" או קריאות "מוות לערבים" אינה מביאה לתגובות כה קשות, שום השתלחות נגד קציני צבא, שופטים או פוליטיקאים אינה יוצרת חרדה ואינה מניבה ביטויים חזקים כל כך, כמו אלה הנשלחים למי שנחשב "משלנו" ועכשיו תולה את הכביסה המלוכלכת בחוץ, או יוצא בביקורת עצמית. הפחד הזה שמייצר את התוקפנות, הוא כנראה משהו שהשתחל אל תוך הד.נ.א – המטען הגנטי שלנו, וצמח אי-שם בהיסטוריה של רדיפות היהודים בימי הביניים ומסרב לעזוב, גם כאשר הצלחנו לייצר טנק מרכבה ופצצה המוטמנת בתוך מכשיר טלפון ומופעלת מרחוק.

בחודשים האחרונים התנסינו בקרבות ומלחמות קשות, שהניצחון בהן היה משמח במיוחד עקב הסכנה האדירה שנשקפה לקיומנו: כך ההצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית שיש האומרים כי הולכת ונגוזה, הסכנה שמא נפשיר את יחסינו עם תורכיה, המתקפה האכזרית על נתב"ג מצד הולנדים פרו-פלסטינים שנעצרה ברגע האחרון ועוד כנה וכהנה מצבים מסוכנים מהם נחלצנו בעור שינינו. המחמאות שאני מקבל ב"טוקבקים", אם כך, הם רק נקיטת צעד זהיר למניעת סכנה גדולה יותר.

בדיחה עתיקה מספרת על ילד שאביו נדרס תחת גלגלי רכבת נוסעת. כאשר בגר והפך לאב, שמע יום אחד את הקומקום שורק על הכיריים, הסתער עליו בחמת זעם וריסק אותו לרסיסים. לילדיו ההמומים הסביר: "את אלה צריך להרוג כשהם עוד קטנים"...

tea kettel.jpg

tea kettel.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם