חיפוש לפי ישוב بحث حسب اسم البلدة
דורון יזהר
תושב ההרחבה הקהילתית בתובל מזה כ-11 שנים. נשוי ואבא לשלושה ילדים.
בלוגים מומלצים مدونات مفضلة
כל הבלוגים كل المدونات
הנצפים ביותר של הבלוג
الاكثر مشاهدة في المدونة
-
30/07/2010
-
13/08/2010
-
30/03/2011
-
01/09/2010
כניסה
שנה עברה, שנה באה 11.7.11
איך הזמן עובר כשנהנים
לפני כשבועיים פגשתי את חדוה ששאלה אותי: מה עם איזה טור חדש?" והבטחתי לה שכאשר יירגעו ענייני סוף השנה אכתוב את הטור הבא. כמו הורים רבים גם אני טרוד בענייני סוף שנת הלימודים ותוך כדי כך אני תוהה, נפעם, מתרשם איך חלפה לה עוד שנה במהירות שכזו וכמה שינויים עברו עלינו בשנה הזו.
כיתת גן ואפקט החממה
נסיכת המשפחה מסיימת לה שנה ראשונה בכיתת הגן של הישוב שלנו. היא קטנה גם בגודלה הפיזי וגם בגילה הכרונולוגי ולכן חששנו מעט מהמעבר שלה לשם, חששנו שהילדים "יבלעו" אותה. הצוות הרגיע אותנו שהחששות שלנו אינם מציאותיים, שהיא תעמיד את כולם במקום ותדע לתפוס את מעמדה. צדקו.....ועוד איך צדקו....
לא להאמין שהילדה הזו, שתהיה בת 4 עוד כמה חודשים, התמקמה היטב בגן. בשנה הזו היא נגמלה בצורה מפליאה ומהירה מהחיתול, היא פיתחה אוצר מילים ויכולת ביטוי שמשאירים אותנו פעורי פה. הנסיכה עושה חיל וכולם נהנים, כולל היא בעצמה. אין ספק שלצוות הגן יש חלק לא מבוטל בהתקדמות של הנסיכה. זכינו לגור במקום טוב עם צוות חינוכי מצוין וקהילה טובה.
בית ספר יסודי, הצעד הבא
הסנדביץ' הביא תעודה של "ללקק ת'אצבעות" ללא שום מאמץ לימודי מצידו. נהפוך הוא, כי השנה התברר לנו באופן חד משמעי ובלתי מתפשר שהסנדביץ' שלנו הוא ילד עם קשיי קשב וריכוז ברורים. כבר למעלה משנתיים שאנחנו חושדים, מבררים, שואלים וכמובן נמצאים במעקב טיפולי.
גם בחלקים הטיפוליים שלו רואים ומרגישים התקדמות. לפני שבוע התקיים מפגש סיום גדול של חוג הקונג-פו שהוא משתתף בו כבר 4 שנים. השנה נכחתי במפגש הסיום הזה, שנערך עם כל הקבוצות והמשפחות. הסנדביץ' שלי ישב והמתין בסבלנות לתור של הקבוצה שלו לתת את הצגת התכלית שלהם, כאשר הם נקראו הוא השתתף יפה ביחד עם כולם, וגם אחרי שסיימו ישב והמתין לתורו לקבל את תעודת הסיום וההעלאה בדרגה.
בית ספר תיכון ודיור חוץ ביתי
קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר בחיינו היא בננו הבכור. לפני קצת פחות משנה הוא עבר לדיור חוץ ביתי מותאם לצרכיו המיוחדים. המעבר הזה, עד כמה שהיה מובן מאליו, לא היה פשוט עבורו וגם עבורנו. אנחנו עדיין בתהליך של למידה והפנמה, אחרי שעברנו את שלבי ההתאקלמות הראשונים.
טקס סיום השנה בבית הספר שלו תמיד מצליח לסחוט ממני דמעות של התרגשות, גם בעצם כתיבת שורות אלה. בטקס אנחנו נפרדים מתלמידים ותיקים שהגיעו לגיל פרישה (חוק חינוך מיוחד מסתיים בגיל 21) ולפעמים גם מאנשי צוות ותיקים ויקרים. לראות את הילדים שלנו ישובים זה ליד זה, שרים וממחיזים ביחד, שמחים ונהנים – כל אלה ועוד נותנים את התחושה ש"יש תמורה בעד האגרה". זכינו, המשפחות והילדים, בצוות מעולה ומקצועי שקשוב לילדים, צוות שעושה ימים ושעות רבות למען קידומם של ילדינו.
צמוד פיסית לביה"ס הוקם בית יובלים, בית דיור (הוסטל) מותאם לילדינו המיוחדים. בכורנו התאקלם שם בצורה מופלאה וגם מפתיעה. קשה לתאר במילים את השמחה שלו (ושלי) בכל פעם שהוא חוזר לשם מחופשת סוף שבוע בבית. בשבת אחר הצהריים הוא מבקש לחזור לבית יובלים החל מהשעה 16:00 וכאשר אנחנו מגיעים למקום הוא מזנק מהמכונית שלי, אץ לו פנימה ומשחרר אותי בדחיפה קלה ובאמירה "אבא הולך הביתה" יען כי הוא הגיע למקומו ואני משוחרר.
לאחרונה הוחל שם בניסיון לשוחח עם הילדים באמצעות המחשב (סקייפ). אנחנו שמחים לראות אותו וגם הוא אותנו, במיוחד נעים לראות את החיוך הרחב שלו כאשר הוא מזהה את נסיכת המשפחה, אחותו הצעירה.
ניסיון נוסף שמתרומם הוא שיתוף תמונות בין ההורים. לפני כמה ימים הועברו אלינו סדרה של אלבומי תמונות מפעילויות שונות של הדיירים והצוות. מהתמונות ניכר וברור שהחבר'ה שם נהנים, טוב להם ואין כמו התחושה הזו. לצערי אינני יכול להעביר כאן את התמונות מטעמים של חשיפה (שמירה על פרטיות), אבל אני יכול לצרף תמונות של בכורנו שמופיעות בראש טור זה.
חיי המשפחה שלנו
גם אנחנו עוברים תהליך של שינוי ולמידה. בסוף חופשת הקיץ אנחנו מתכננים חופשה משפחתית באילת. במהלך השנה הזו כבר בילינו פעמיים בחופשה משפחתית מחוץ לבית, שתיהן חופשות של סופ"ש קצר. הפעם מתוכננת חופשה של 5 ימים (4 לילות) באילת. החופשה הזו תהיה בסימן של שנה מאז שבכורנו עבר לדיור חוץ ביתי.
במהלך השנה הזו לימדנו את עצמנו לחיים שונים, חיים של משפחה "רגילה". קשה מאוד להסביר במילים עד כמה החיים שלנו היו מוגבלים, אבל אני אנסה. היו מגבלות של לוחות זמנים, כאשר מישהו מבוגר חייב להיות בבית. כמובן מישהו שבכורנו מכיר, שזה אחד ההורים או סבא וסבתא. היו מגבלות של סדר יום והתנהלות כמו תפריט שבועי קבוע ואוי ואבוי אם היה ניסיון לשינוי או רענון. בימי שישי בערב (ערב שבת) התפריט היה מגוון של פיצות בהכנה ביתית – אחת עם רוטב אדום מסורתי והשנייה עם רוטב פסטו, על שתיהן חובה שיהיו מפוזרות פרוסות עגבניות ובצל וכן פלפל וזיתים. ההרגל היה כ"כ מקובע עד שלאחיו ולאחותו נמאס כבר לאכול פיצות. לבכורנו היה הרגל של קריאת סיפור לפני השינה, הרגל טוב לכשעצמו. אבל הוא בחר לקרוא את אותו הסיפור כל ערב – מעשה בחמישה בלונים. שנים על גבי שנים הוא קרא את הסיפור וגם קרע את הספר. אלה הם רק מקצת ההרגלים של בכורנו ששאבו אותנו, מהם אנו לומדים להשתחרר בשנה האחרונה.
עוד ארוכה הדרך ופתלתלה עד שנוכל לומר שהגענו לרגיעה מוחלטת. אין ספק ששלושת החודשים האחרונים מהווים קפיצת מדרגה משמעותית בדרך לשחרור מכבלי ההרגלים הללו. כל ביקור של בכורנו בבית מוסיף נדבך נוסף לתהליך. בסוף השבוע האחרון הוא היה בביקור, והחליט לתפוס תנומה קלה בצהריים. כל הניסיונות שלי להעיר אותו נכשלו אבל כאשר אמרתי לו שאנחנו צריכים לנסוע לבית יובלים הוא זינק מהמיטה. מאוחר יותר, כאשר קראתי לבכורנו לנסוע לבית יובלים, אמר הסנדביץ': "מה, זה עבר מהר מאוד" משמע זה היה ביקור כייפי ונעים. אח"כ כאשר הם נפרדו הם החליקו כאפה עם חיוכים שאמרו הכל (ללא מילים). וכרגיל הפרידה בהוסטל עצמו, הריצה שלו פנימה וקבלת הפנים של הצוות כלפיו נותנים לו וגם לנו תחושה שהוא נמצא בבית שלו, במקום שמתאים לו ולצרכיו.
אשרינו שזכינו להגיע למקום הזה (תרתי משמע).
אשמח לקבל ולקרוא תגובות.
אפשר גם לתיבת המייל שלי: izhard1@walla.com
תודה על הסבלנות, דורון.
>>
<<
תגובות
משפחת יזהר היקרה
אורח 14.07.2011
איזו התרגשות לקרוא אתכם .
כל הכבוד לקטנה על השתלבות נהדרת - זה די ברור היא אישה שבדרך... נשים הן מזן אחר ...:)
לסנדויץ הנסיך שמצליח להעפיל על הקושי ולהשיג את מבוקשו
ולבכורכם על ההצלחה שבשילוב המקום החדש , על התחושה של בית שיש לו - אשריכם - זה היה מעבר חד אבל מבורך
ולכם , איזה כייף שאתם מצליחים להנות המשפחתיות החדשה הזו
ואנחנו נחכה לכם כאן באילת
נשיקות
דורון יקר,
אורח 11.07.2011
נראה (בעצם נקרא) שעברה עליכם שנה פוריה ומקדמת. בהחלט מגיע לכם. שנה של רגיעה יחסית, דרך חדשה, וגבולות חדשים לאופק..
המשיכו לקצור פירות של הנאה מילדיכם, שמחה על ההתפתחות והשינויים החיוביים, והרבה אופטימיות לשנה הקרובה ובאה..
רונית ולגרין