על הפוטנציאל התיירותי של קיבוצים בגליל

נושא

מה באמת מעניין את התיירים? הררי הכביסה המסומנת וסיפורה של רחל שביט, מנהלת המכבסה (וגם אמא שלי...) מרתקים אותם, והם אינם מפסיקים לצלם ולשאול את רחל שאלות.

 

אני בן הגליל. נולדתי וגדלתי בקיבוץ כפר מסריק. עם השנים סחפה אותי הרוח לירושלים, אך אני שומר פינה חמה בלב לגליל ולתושביו. כמורה דרך המוביל קבוצות של תיירים ברחבי הארץ אני מנסה לחשוף אותם ליופיו של חבל ארץ זה ולאנשים הנפלאים הגרים בו.

מנסיוני למדתי כי התייר האמריקאי הממוצע איננו מחפש אך ורק את האתרים התירותיים המובהקים. הוא מחפש גם את הקשר האישי לבני הארץ ואת החוויה הבלתי מחייבת של מפגש אנושי פשוט ולא מבויים. לאור זאת מצאתי כי בביקור בקיבוץ רגיל יקבל התייר בדיוק את מה שהוא מחפש.

בשנה האחרונה אני נוהג לבקר באתרי עכו השונים. אני עובר עם תיירי באולמות האבירים, אני נכנס איתם למסגד אל-ג'אזאר המדהים ביופיו, אני סועד איתם במסעדה על חומות העיר העתיקה ואני מקנח בבקלאוה בשוק המדהים. בדרכנו חזרה למלון אני מבקש את סליחתם של התיירים ומכניס אותם לביקור בן שעה בקיבוץ בו גדלתי- קיבוץ כפר מסריק. בדרך למקום אני מסביר קצת על ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית, על השינויים העוברים עליה ועל האתגרים הנמצאים לפניה.

אני נותן סקירה 'אקדמית' זריזה על כפר-מסריק ונוחת ישר במכבסה המקומית. המכבסה בכפר מסריק טרם עברה תהליך של הפרטה ולכן היא המקום הטוב ביותר להמחיש מה הוא בדיוק הרעיון הקיבוצי. הררי הכביסה, הסימון שעל הבגדים וסיפוריה של רחל שביט, מנהלת המכבסה (וגם אמא שלי...) מרתקים את התיירים אשר אינם מפסיקים לצלם ולשאול את רחל שאלות.

פתאום מילים גבוהות כמו 'סוציאליזם' וססמאות כגון 'כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו' מקבלות מימד ממשי. פתאום קיבוץ הוא לא רק סיסמא, יש לו פרצוף – פרצופה של רחל. כשאנו יוצאים מהמכבסה אנו הולכים לכיוון בית התינוקות. באדיבות הצוות המסור שבמקום אנו נכנסים פנימה. כאן אני מסביר על הלינה המשותפת ועל השינויים שעברו על התנועה הקיבוצית. אין כל פלא, כך אני מוסיף, ששינויים אלו החלו בבית התינוקות ומי שהוביל אותם היו האמהות הצעירות.

ושוב, פרצופי התינוקות הניבטים מהתמונות שעל הקיר וסיפורה האישי של רחל (ושלי...) עושים את ההבדל. את הסיור בקיבוץ אני מקנח בהליכה קצרה לאורך המדשאות הירוקות, בסמוך לבתי הילדים ולעצי התות. כעת התיירים מבינים קצת יותר על מהות הקיבוץ, על יתרונותיו ועל חסרונותיו הם אינם מתבישים לנהל שיחת חולין עם רחל והם מעלים שאלות בעלות משמעות, שאלות שלא תמיד קל לענות עליהן.

לאחר הביקור בקיבוץ אנו מגיעים למלון ולמחרת ממשיכים בדרכנו הארוכה בישראל. אנו מבקרים בקיסריה, במצדה, בירושלים ובשורה ארוכה של אתרים בעלי חשיבות בין-לאומית. בסיום הטיול אני מקיים עם תיירי שיחת סיכום בה מעלים התיירים את מחשבותיהם לגבי ביקורם בישראל. בכל הפעמים בהם עשיתי כך עלה הביקור בקיבוץ כאחד מנקודות השיא של המסע כולו. התיירים העייפים זוכרים כל פרט ופרט ממנו וכל זה מתוך ביקור של שעה.

בוודאי תגידו שזהו סיפור יפה, אבל מה הלקח שניתן ללמוד ממנו? האם ניתן לתרגם את הסיפור למשהו ממוסד יותר? התשובה שלי היא חיובית. ישנם קיבוצים המשקיעים כספים בשיחזור אתרים שונים בקיבוץ מתוך מטרה למשוך תיירים. יוזמות ברוכות אלו בהחלט יכולות למשוך את התייר הישראלי אך הן אינן מדברות ללב התייר. קיבוץ אשר ישכיל לפתח מוצר תיירותי בו יבקרו התיירים באתרים 'רגילים' כגון המכבסה ובית התינוקות, קיבוץ אשר יצליח לגרום למצב בו פוגש התייר את חבר הקיבוץ הפשוט לשיחה לא מחייבת, ואולי אף ילך איתו לביתו ויסעד את ארוחת הערב הפשוטה על שולחנו, קיבוץ מסוג זה יצליח למשוך אליו תיירות נכנסת.

אין מה לחשוש ממחסום השפה. התייר איננו מחפש את דובר האנגלית המושלמת. די בידע בסיסי באנגלית על מנת לנהל שיחת חולין אשר תזכר לנצח אצל התייר. אין לי ספק, קיבוץ אשר ירים את הכפפה ויצור מיזם מסוג זה יצליח למשוך אליו תיירים ובכך יתרום לכלכלת הקיבוץ ותושביו, ובמקביל יעלה את קרנה של התנועה הקיבוצית בפרט ומדינת ישראל כולה.

הכותב הוא מורה דרך המתמחה בסיורים בירושלים.
 

ישי ורחל שביט
ישי ורחל שביט. צילום: נעה ריצ'קה

ישי ורחל שביט
ישי ורחל שביט. צילום: נעה ריצ'קה
ישי שביט يشاي شافيط:

בן קיבוץ כפר מסריק. גר בירושלים, מורה דרך המתמחה

בסיורים בירושלים

.


תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם