קולך צפונית - פרשת השבוע

קולך צפונית פועלת באיזור הגליל להעלאת המודעות ופיתוח שיח ציבורי בנושא מקומה של האשה הדתית במרחב הציבורי והפרטי. אנו שואפות להוות קהילה הנותנת מענה לשאלות מעשיות בנושא מקומן של נשים בחיים הדתיים, שבה מתקיים שוויון מגדרי בטקסי מעגל החיים והחגים היהודיים. *מדי שבועיים נפרסם טור על פרשת השבוע שיכּתב ע"י אחת מחברות העמותה. קולך צפונית בפייסבוק http://kolechtzfonit.wordpress.com

כל הבלוגים كل المدونات

פרשת קרח 23.6.11

בכל שנה בעת שאנו קוראים את פרשת קרח, אני מוצאת את עצמי מזדהה עם קרח והצהרתו האנטי- היררכית: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם אדוני". האמת היא שלא רק שאני מסכימה עם הצהרה זו, אלא שהיא אולי אחת האמונות המרכזיות של השקפתי הדתית- הרעיון שכולנו נבראנו בצלם אלוקים ומכילים בתוכנו ניצוץ של האל ועל-כן היכולת להקיש מרצון האל.
 
אין זה הסיפור המקראי היחיד עימו אני מזדהה עם הגיבור המוצג כאשם. כאשר נדב ואביהו, בניו של אהרון הכהן, נאכלים על ידי אש לאחר שהם מקריבים אש זר לאלוקים, או כאשר חוה אוכלת מעץ הדעת בין טוב לרע; או כאשר מיכל מדברת גלויות לבעלה המלך דוד; או כאשר המלכה וושתי מסרבת להופיע בפני המלך אחשווראש. אלה הן רק מספר דוגמאות של דמויות מהתנ"ך אשר נענשות על מעשים שבעיניי הם אציליים.
 
כאשר אני עוברת על רשימה זו, אני רואה נושא משותף. בכל המקרים הללו, הדמות בה עוסקים מתעמתת עם סמכות או לא שומרת על הכללים, למרות שמטרתה אצילית. במקרהו של קרח, הוא מטיל ספק בסמכותו של משה. במקרה של נדב ואביהו, הם נוהגים על פי טקס שמשה לא אמר להם לעשותו. במקרה של חוה, היא לא נשמעת באופן ישיר לחוק האחד והיחיד בגן העדן. במקרה של מיכל ווושתי, הן מתעמתות עם הסמכות הגברית המיוצגת על ידי בעליהן המלכים.
 
ובכל המקרים האלה, הלא-נשמעות הן נשים, או גברים העושים מעשים אנטי-מימסדיים. הם מאיימים על המבנה המעמדי הפאטריארכאלי. הן דמויות פמיניסטיות; ואני משערת שזוהי הסיבה שאני מזדהה עימן. בנוגע לנשים, ברורשמעשיהן פמיניסטיים. אך מה לגבי הגברים שברשימה?
 
נדב ואביהו הם כהנים בעלי להט דתי בלתי מרוסן יתר על המידה כלפי מחברי המקרא. הם סוגדים להם מתוך תשוקה אמיתית להתחבר לאל. אך הם עושים זאת מחוץ למסגרת המסורתית שיוצרה על ידי גברים. להם התעוזה להקיש מרצון האל ולא באמצעות משה כמתווך.
 
זה מזכיר סיפור שסופר אודות רבי יוסף סולובייצ'יק, רב-פילוסוף מכובד וידוע הכותב על חשיבות ההישארות בתוך מסגרת הלכתית מסורתית. לפי הסיפור, אישה פנתה אליו בהבעת רצונה להתפלל עם טלית, משום שנשים פטורות מכך אך הדבר לא נאסר עליהן. הוא אומר לה ללכת לביתה ולהתפלל כאשר היא עטופה בשאל למשך שבועות אחדים ואז לשוב אליו, וכך היא עושה. 
 
אז הוא שואל אותה כיצד הרגישה. היא מדווחת שחוותה התעלות רוחנית. לכך הוא משיב שעל-כן אין עליה ללבוש טלית, משום שלשאל ללא גדילים אין משמעות הלכתית וברור שמניעיה אינם טהורים. היא רוצה ללבוש טלית לשם סיפוק רוחני ולא על מנת לציית למערכת הדתית הקיימת. מכיון שאינה מחוייבת להתפלל עם טלית, אם תעשה כן היא לא תימצא במסגרת של קיום מצוות ומשמעת, אלא בתחום של ביטוי רוחני שלא נתבקש. וזאת לא ניתן לקבל לפי הרב סולובייצ'יק.
 
סיפור זה מזכיר לי מדרש אודות קרח המצוטט ברש"י. לפי מחבר המדרש, קרח וחסידיו שאלו אתמשה האם טלית שכולה תכלת (במקום רק חוט אחד של תכלת בלבד) נחשבת כשרה. משה אמר שלא. קרח וחסידיו דוחים את תשובתו, כאשר הם שואלים כיצד ייתכן שטלית בעלת כמה חוטי תכלת-כשרה היא, אבל טלית שכל חוטיה תכלת-אינה כשרה. על פניו, מדובר בסיפור פשוט העוסק יותר במשמעותו של מעשה דתי הנקשר למשמעת, מאשר לייחוס משמעות מיוחדת למעשה עצמו.
 
אך בבחינה מעמיקה יותר, זהו גם סיפור העוסק בשאלה למי הסמכות לפרש את רצון האל. האם כוח זה נחלתם של הרבנים בלבד, או שהאם כל פרט יכול בצורה כלשהי להקיש מהרצוןהאלוהי ? ניתן להבין את (הצבע) התכלת (סמלו של /הניצוץ האלוהי) כך שהוא מפוזר מסביב כל הטלית (המייצגת את האנושות) ולא כשוכן בחוטים נבחרים אחדים (או תלמידי רבנים). כפי שארון הברית נעטף באריג תכלת כאשר היה נישא ממקום אחד למשנהו בשממה , כך גם כל יהודי הוא ספר תורה פוטנציאלי.
 
מעניין לציין, שרב סולובייצ'יק (באסופת הדרשות שלו הנקראת "שעורי הרב") מכנה את קרחהמרדן הראשון נגד הסמכות ההלכתית. והדבר אינו מפתיע, בהתחשב בפילוסופיה הדתית שלו. עבור סולובייצ'יק , טלית שכולה-תכלת וללא גדילים דומה היא לאישה המתפללת עם טלית: נטול כל משמעות דתית, מכיון שנמצא מחוץ לתחום המשמעת לפרשנות הרבנית המסורתית של רצון האל. האישה בסיפורו של סולובייצ'יק היא כמו נדב ואביהו, הנוהגים בטקס דתי אשר לא נדרש על ידי הסמכויות הדתיות ועל כן פועליםמהמניעים הלא-נכונים. 
 
רבי מרדכי ליינר , הרבי מאישביץ, מחבר הפרשנות מי השילוח, מכיר ביופיו של הצהרתו של קרח ומרמז שטעותו של קרח היה בציפייה ליישום המיידי של מצב של שויון קיצוני הניתן למימוש אך ורק בימי המשיח. כפי הנראה, הרבי מאישביץ מאמין שהההריארכיה הפאטריארכלית הכרחית בעולם הזה ושחזון פמיניסטי אגליטרי יותר נועד אך ורק לעולם הבא.
 
פרשנות זו מתאימה היטב לטקסט המקראי. נדב ואביהו נלקחים על ידי אש וקרח וחסידיו נבלעים על ידי האדמה- שתי הסיומות מרמזות שהם לא נועדו לעולם הזה, שגישותיהם הדתיות השוויוניות נועדו לעולם אחר,עולם שאולי "נשי" יותר. רואים את זה לפחות אצל קרח שנבלע ע"י אמא אדמה.
 
בכך אני חולקת על הרבי מאישביץ. מדוע ייתכן שיויון מוחלט רק בימי המשיח? ייתכן והרבי לא היה יכול לדמיין זאת, מכיון שחי בפתח המאה ה-19 , לפני עידן זכויות הנשים, זכויות האזרח וזכויות לאנשים בעלי משיכה מינית לבני מינם. בנקודת הזמן בו אני ניצבת, של המאה ה-21 , רעיון השיויון המוחלט, הרעיון שכולנו- גברים ונשים, יהודים ושאינם-יהודים, רבנים ופשוטי עם, גייז וסטרייטים, בעלי הכוח ונטולי הכוח ­-נבראו בצלם אלוקים-לא נראה כה קיצוני. למעשה, נראה שכך אמורים להיות פני הדברים. זה אף נראה מאד "יהודי." רעיון זה אפילו מצוי בתורה, למרות שלעיתים בעלי הכוח, לנוחיותם,שוכחים זאת.
 
חביבה נר דוד
תרגום מאנגלית: ענת אליאש
 
-
 
 
 
 
קרח ועדתו נבלעים באדמה, תחריט של גוסטב דורה

קרח ועדתו נבלעים באדמה, תחריט של גוסטב דורה

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם