תרגום לערבית الترجمة للعربية
קולך צפונית - פרשת השבוע

קולך צפונית פועלת באיזור הגליל להעלאת המודעות ופיתוח שיח ציבורי בנושא מקומה של האשה הדתית במרחב הציבורי והפרטי. אנו שואפות להוות קהילה הנותנת מענה לשאלות מעשיות בנושא מקומן של נשים בחיים הדתיים, שבה מתקיים שוויון מגדרי בטקסי מעגל החיים והחגים היהודיים. *מדי שבועיים נפרסם טור על פרשת השבוע שיכּתב ע"י אחת מחברות העמותה. קולך צפונית בפייסבוק http://kolechtzfonit.wordpress.com

כל הבלוגים كل المدونات

"את אביה היא מחללת" כהונה וכבוד בפרשת אמור 8.5.11

פרשת "אמור" פותחת בהוראות הקשורות להתנהלות הנדרשת מהכהן, בתוקף מעמדו כנושא קדושה. מאז נדודי עם ישראל במדבר סיני לאחר מתן תורה, שבט לוי הוא השבט שיוחד לטיפול בעניינים שבקדושה. הכהנים הם חלק קטן משבט לוי. עליהם נאצלה קדושה מיוחדת ועליהם הוטל לעבוד בבית המקדש ולשמש כנציגי הא-ל. כך נוצר מעמד נעלה בתוך עם ישראל, במיוחד בזמן שבית המקדש היה קיים (ומבחינות מסוימות גם לאחר חורבנו).

המעמד המיוחד של הכהנים בא לידי ביטוי הן במבט מלמעלה הן במבט מלמטה. מצד אחד, הא-ל דורש מהם, כנציגיו, להקפיד על התנהגות מסוימת, כפי שמפורט בהוראות המובאות בפרשה זו. מצד שני, העם רואה בהם את באי כוחו של אלוקים ולפיכך מפגין כלפיהם את הכבוד הראוי למי שמייצג עבורו את הא-ל ואת שלטונו בעולם.

כיצד אנו תופסים את נושא הכבוד? האם כבוד ושמירה על כבוד הוא דבר חיובי ורצוי? האם עלינו לראות בכבוד אידיאל, משהו שיש לשאוף אליו ולהתאוות לו? באחת מערי הצפון הופיעה לאחרונה כתבה בעיתון: בין ילדי הגנים חולק שיר בשבח ראש העיר, אותו היו אמורים הילדים לשנן בבית ולשיר לכבודו ביום העצמאות. התפתח בעיר דיון נוקב: האם נעשה כאן מעשה פסול? אם יש חשיבות להכרה בכבודו של אדם חשוב, מנהיג, ואף בכבודו של כל אדם מבוגר באשר הוא, אולי זהו חלק לגיטימי מחינוכם של ילדים. אך מתברר כי אותו כבוד שמצטייר כעיקרון חינוכי חשוב וחלק מהחיים בחברה אנושית מסודרת מאבד מטעמו הטוב ומקבל אופי נאלח כשנשוא הכבוד הוא שדורש שינהגו בו כך, כשנראה לנו שאדם הוא "רודף כבוד".

ובפרשתנו כתוב: "ובת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת, באש תשרף" (ויקרא, כ"א, ט'). רוב האיסורים בתורה מופיעים ללא נימוק, אך כאן חשוב לכתוב להדגיש: "את אביה היא מחללת", ומפרש רש"י: "חללה ובזתה את כבודו, שאומרים עליו: ארור שזו ילד, ארור שזו גדל". מעשיה של בת הכהן נחשבים כה נוראים עד כי הם גוררים עונש מוות בשריפה: "באש תשרף", וכל זאת משום שחיללה את כבוד אביה. מהיכן נובעת ההדגשה על עוצמת הפגיעה דווקא באב ודווקא בכבודו? ומה עם כבודה של בת הכהן עצמה? יתכן שהפסוק מרמז על קשר חזק בין השמירה על מיניות הבת לבין כבודו של האב, כביכול מיניותה שייכת לאב ואף מהווה מרכיב בזהותו, שכן "חילולה" פוגע בכבודו העצמי.

בתורה, בתנ"ך בכלל ובספרות חז"ל, מעטות מאוד עמדות המנהיגות שמוזכרות בהן נשים. לתפקיד ה"כהן" אין כלל מקבילה נשית. המילה "כוהנת" משמשת פעם אחת במשנה במשמעות של אשה מיוחסת (מסכת יבמות, פרק ט"ז, משנה ז': "ולא תהא כוהנת כפונדקית"), אך הכהונה כשלעצמה היא מעמד שנקבע על-ידי הכהן האב, ובני משפחתו נהנים מהמעמד בתוקף זיקתם אליו. בת כהן שנישאת לאדם שאיננו כהן מאבדת את מעמדה על כל המשתמע מכך. אולי זוהי חלק מהסיבה לזעם הרב שמעורר המעשה של בת הכהן (ולעונש הקשה בעקבותיו) – היא בוחרת "לזנות", כלומר להמרות את פי אביה שאירס או חיתן אותה, וכאן לא מדובר באב סתם – אלא באב שהוא כהן. כגודל הייחוס – כך גודל הבושה. וכאמור לעיל, כבודו של הכהן איננו כבוד של אדם בעלמא – אלא כבוד של אדם שמייצג את הא-ל, ובהעברה – כבודו של הא-ל עצמו.

לסיכום, אם אנו מכבדים אדם מתוך הכרה במעמד חשוב, במנהיגות שבה אנו רואים ערך וחשיבות, יש לכך מקום. אולם אם האדם עצמו הוא שדורש "שיעשו לו כבוד" יש בכך פסול. אנו מצפים מכל אדם לכשעצמו לשאוף דווקא לענווה ולהתרחק מכבוד ומהשאיפה לכבוד. או אם נבטא זאת אחרת – כבוד איננו יכול לשמש כמטרה כשלעצמה, אלא רק כאמצעי המבטא את ההערכה שלנו כלפי ערך מהותי, כלפי עקרון שאנו מכירים בחשיבותו. אגב, את השיר לכבודו של ראש העיר הוחלט בסופו של דבר לגנוז.

הכותבת: רחל קסל, מתרגמת, מתגוררת עם משפחתה בעפולה בפנימיה לילדים בסיכון, כחלק מהצוות. בוגרת 'ניגון נשים' - בית מדרש לנשים דתיות וחילוניות במדרשה באורנים.

cohen.jpg

cohen.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם