קולך צפונית - פרשת השבוע

קולך צפונית פועלת באיזור הגליל להעלאת המודעות ופיתוח שיח ציבורי בנושא מקומה של האשה הדתית במרחב הציבורי והפרטי. אנו שואפות להוות קהילה הנותנת מענה לשאלות מעשיות בנושא מקומן של נשים בחיים הדתיים, שבה מתקיים שוויון מגדרי בטקסי מעגל החיים והחגים היהודיים. *מדי שבועיים נפרסם טור על פרשת השבוע שיכּתב ע"י אחת מחברות העמותה. קולך צפונית בפייסבוק http://kolechtzfonit.wordpress.com

כל הבלוגים كل المدونات

זיכרון סלקטיבי לזהות לאומית בריאה- פרשת תצווה 10.2.11

בפרשת השבוע שלנו, פרשת תצווה, אנחנו קוראים על סוג אחד של זכירה, ובפרשת 'זכור' נקרא על סוג שני של זיכרון.

בפרשת תצווה אנחנו קוראים על האפוד והחושן. האפוד היה מורכב משני לוחות שאהרון הכהן הגדול ענד על כתפיו. על כל לוח היתה אבן שעליה היו כתובים שמות שנים-עשר שבטי ישראל. החושן היה לוח שעליו היו שתים-עשרה אבנים טובות שייצגו את שנים-עשר השבטים והכהן הגדול ענד אותו על חזהו. הכתוב מספר לנו שאהרון ענד את האפוד על כתפיו "לזיכרון" (שמות כח, יב) ואת החושן ענד "עַל-לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד" (שמות כח, כט). הפרשנות של רש"י לפסוק י"ב היא, שכשאלוהים יראה את שמות השבטים הוא "יזכור צדקתם".

הפרשנות של פרשן המקרא ספורנו לפסוק כ"ט היא שכשאלוהים יראה את שתים-עשרה האבנים הוא "יזכור זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם". ספורנו בפרשנותו מסביר גם את המילה "זיכרון" ואת המילה "תמיד". את המילה "תמיד" אפשר למצוא בתורה וגם בפרשה מוקדמת יותר כאשר בני ישראל מצווים להדליק נר תמיד באוהל מועד. בפרשה זו של התורה ישנה התעסקות ברורה בזיכרון ובהמשכיות. למעשה, כמו שיוסף ירושלמי מציין בעבודתו המפורסמת "זכור", אנחנו מוצאים בתורה לפחות 170 פעמים מילים כמו זיכרון וזכירה. הזיכרונות בפרשה שלנו כולם חיוביים. כמו הורה, אלוהים זוכר רק את הדברים הטובים, את יושרם ואת ערכם של בני ישראל ואיננו זוכר את חטא עגל הזהב או את הפעמים הרבות בהם התלוננו במדבר.

מכיוון שאנחנו עוסקים בזיכרון, שווה לחשוב איך עובד הזיכרון, ואיזה תפקיד יש לו בחיינו. לפי האנציקלופדיה הפילוסופית של סטנפורד "זיכרון הוא תווית ליכולות קוגניטיביות שונות שעל ידן יכולים בני אדם ואולי גם חיות אחרות, לשמור מידע ולשחזר ניסיונות מהעבר, בדרך כלל עבור מטרות בהווה". נראה שזיכרון הוא שיחזור סובייקטיבי של העבר והוא מלווה באג'נדה. כאשר אנחנו זוכרים, אנחנו מחזירים למוחנו פיסות, אך לא בהכרח בסדר שהיו בו קודם. יותר מכך, בזכירה, אנחנו גם זוכרים בצורה אחרת: אנחנו מתחברים שנית לקולקטיב שהיה חלק מהזיכרון הזה. זה כמו לחדש חברות פעם בשנה. To re-member.

בנקודה זו בואו נבדוק מקומות בתנ"ך בהם התבקשנו לזכור. יותר מפעם אחת נאמר לנו לזכור שהיינו עבדים במצרים, כנראה כדי שלא נשעבד אחרים. מפני שאנחנו יודעים מהי ההרגשה של להיות קורבן, עלינו לא לגרום לאחר להיות קורבן. נאמר לנו "ואהבת לרעך כמוך". לפעמים לאותה מטרה הדרך הכי טובה לזכור היא לשכוח. לזכור באופן סלקטיבי. בהפטרה של פרשת זכור אנחנו קוראים את הסיפור על שאול המלך ואיך הוא הביס את עמלק, אך השאיר בחיים את מלכם ולא חיסל את כל העם כמו שציווה עליו אלוהים. שאול נענש ואיבד את כתרו בגלל פעולה זו. הוא באופן נוח שכח את ההוראות של אלוהים, אך אני אינני בטוחה שהוא טעה. האם יתכן שהרחמים שמראה שאול היתה תכונה המתויגת כנשית ולכן הופחתה ודוכאה (נא לשים לב שהמילה רחמים מעלה את המילה רחם)? או יותר מדויק, האם השכחה הנוחה של שאול המלך היא דרך נשית יותר להתייחסות לטראומה קולקטיבית או לניסיון שלילי? האם יכול להיות שזו הסיבה מדוע הורד שאול מגבריותו (איבד את כתר המלכות) כאשר השאיר את מלך אגג בחיים? סוג הזכירה שהציג שאול הוא יותר של שכחה נוחה. דוגמה עיקרית לשכחה כזו היא כאשר אישה יולדת. כמו שכולנו יודעים נשים מדחיקות את כאבי הלידה כדי להעז וללדת עוד ילדים, אך למעשה ישנו דבר עמוק יותר כאן. למען מטרה גדולה יותר, האישה יכולה לראות מעבר לכאב את הזכייה הגדולה יותר שתהיה התוצאה של הכאב הזה. זיכרון בררני יכול לפעמים להיות לא רק מכניזם שימושי להישרדות, אלא גם דרך לגדילה ואמצעי לקראת טוב גדול יותר. בפרשת זכור, בעוד חמש שבתות, נעסוק בסוג שני של זיכרון קולקטיבי.

הכותבת: הרבּה ד"ר חביבה נר-דוד מקיבוץ חנתון, רבה פלורליסטית שלא שייכת לזרם יהודי מסוים. מנהלת מקווה פלורליסטי- "שמיה" ואת מרכז "רעות" לנישואין יהודיים מודרניים, ועורכת טקסי טבילה וסדנאות לזוגות לפני חתונה.

* בתמונה- דויד מנגן לפני שאול המלך, ויקיפדיה 

shaul  &david.jpg

shaul  &david.jpg

תגובות

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
CAPTCHA
בדיקה זו מיועדת לוודא שהינך חי ונושם ואינך מחשב המפיץ ספאם