חיפוש לפי ישוב بحث حسب اسم البلدة
בלוגים מומלצים مدونات مفضلة
כל הבלוגים كل المدونات
הנצפים ביותר של הבלוג
الاكثر مشاهدة في المدونة
-
16/01/2011
-
05/04/2011
-
05/01/2011
-
28/01/2011
כניסה
בעיית מוסר בוואדי 28.1.11
בגיל 15 נפרדתי מכל מסגרת , קניתי לי סוס והתמסרתי לוואדי. הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי, את האמת שלי. החופש המוחלט היה בידיי ואהבתי את הרכיבה, את הטבע ואת השקט המיוחד של שעות הבוקר בוואדי. היה לי חלום והייתי משוכנע שאגשים אותו. רציתי לגדל בקר, לרכב על סוסים, לבנות בית מעץ ולחיות חיים שקטים מלאי אהבה, טבע ומרחבים.
עם השנים, החלום התחיל לשנות כיוון. האסימון הראשון שנפל אצלי היה העובדה שהבקר היפה הזה שמעבירים אותו ממרעה למרעה, הוא בשר שמיועד לשחיטה. משהו מהרומנטיות כבר התחיל להתמוסס, אח"כ נפלו עוד הרבה אסימונים, התגייסתי, השתחררתי, התחלתי להתעורר מבועת ילדותי, הבנתי שיש לא מעט בעיות והתחילו לחלחל אצלי שאלות רבות: לבד על ההר? אני והסוסים?
הבנתי שהחלום חייב לשנות כיוון. אז חלמתי להקים חווה טיפולית, ככה אוכל להמשיך להרגיש קוואבוי חופשי , אבל גם אעשה משהו למען מישהו. נכנסתי לתחום, התחלתי לבדוק אפשרויות ולקחתי את זה מאוד ברצינות. ככל שהתבגרתי, הכרתי יותר את המערכות השונות, ובשלב מסוים החלטתי לשים את הסוסים בצד, להיפרד מהטבע ופשוט להקים פנימייה. כך החלום הלך והתגלגל לו ממקום למקום, משלב לשלב, דיברתי עם המון אנשים, כתבתי עשרות תכניות, רעיונות, הערכות תקציביות, החתמתי אנשים על עצומות, הגשתי פרויקטים למומחים, יצרתי קשרים רבים, אבל משהו בתוכי לא הרגיש בשל כדי להוריד את זה לרמת המעשה.
שאלות וספקות ליוו אותי לאורך הדרך.
כמה צידוקים מוסריים הלבשתי על החלום המקורי שלי כדי להרגיש מספיק בנוח איתו? האם אותם נערים בסיכון זקוקים לפנימייה שאני אקים, או אני זקוק להם כדי לענות על הצורך שלי? האם משהו מאותו החלום עדיין קיים?
שאלות מהסוג הזה ליוו אותי לאורך הדרך, ובינתיים חוויתי חוויות רבות, הגעתי למקומות עבודה מעניינים, הקמתי משפחה קטנה והנה לפני כשנה נפלה בידי הזדמנות פז: שטח מדהים ביופיו, קבוצת אנשים שמעוניינים להקים חווה טיפולית ואפילו קיבלתי את ההזדמנות, להקים את המקום בעצמי, עם הבטחה שאם אצליח אוכל לנהל את המקום.
לקחתי את האתגר כי לא יכולתי לסרב לו, אך מהר מאוד כבר ידעתי שאין בי את הדחף הישן והטוב.
לאחר מספר חודשים ספורים ביקשתי לרדת מהעניין והחלטתי, שאת המעט זמן הפנוי שיש לי בין המשפחה והעבודה, אני משקיע בדרך חדשה, אני נכנס לפוליטיקה. הבנתי פתאום שלאורך חיי אני חותר כל הזמן להקים מקום אשר קולט את הפגועים ביותר ומנסה לשקם אותם. המדינה מזניחה, מזלזלת, פוגעת, מתנשאת, שוכחת, ואני בעצם משלים עם המעוות ומחפש להקים מקום, שירכך קצת את המכה לאותם עשרות ברי מזל שאולי יתגלגלו לרשת שלי. המגזר השלישי כולו טלאים טלאים אשר מנסה בכל דרך לגונן על המוני הנזקקים במדינה. לא מדובר רק על נערים בסיכון כמובן, מדובר על קשישים, על חולים, על עולים, על ערבים, על פגועי נפש, על אנשים בעלי מוגבלויות ועוד ועוד.
עשרות אלפי אנשים מוכשרים ואמיצים במגזר השלישי משקיעים את חייהם בנתינה, בעזרה, בריכוך המכה. כמויות אדירות של ידע, של אנרגיה, של רצון מוקדשים לתיקון המעוות, לשיפור ולשיקום,
ואילו האנשים שהמושכות בידיהם ממשיכים לייצר לנו חורים שרק גדלים והטלאים של המגזר לעולם אינם מספיקים.
כך החלטתי לגייס את כוחותיי ולטפל בשורש הבעיה ולא רק בתוצאותיה. אני לא יודע עד כמה אצליח, מתי ומה, אבל לפחות מצאתי לי עוד דרך להשקיט את מצפוני והפעם אני רוצה להרגיש שאני פועל על מנת לבנות משהו ולא על מנת לתקן משהו.
כך נפרדתי מהוואדי, מהסוסים ומהשקט. רוב הזמן אני מול מסך מחשב. במקום קפה על פינג'אן, אני חי על אספרסו קצר, אבל בליבי חזון חדש- אחרי שאהיה ראש הממשלה ואבנה פה מדינה לתפארת- אקנה לי סוס, אקח את הנכדים וארכב בוואדי בלב שלם, אולי...
>>
<<
תגובות
הוואדי ואני.
אורח 06.02.2011
יובל היקר,
אני מדמיינת אותך בדרך שעברת, ונפעמת מהעובדה שאתה מניח את הכל בצד לטובת שינוי אמיתי.
גם אני עסוקה בלהניח פלסטרים על הפצעים המדממים שהמערכות כיום משאירות בנוער שלנו.
ואני יודעת שהפלסטר הוא רק פלסטר, אומנם הוא כבר לא פלסטר של פעם, הוא בא בצבעים מגניבים, ואפילו דמויות מרגיעות כמו דרדסית או סופרמן. ואני יודעת היטב אחרי כמה שנים מעטות של עבודה בשטח שהפלסטר הוא רק פלסטר.
אז אני נרגשת שיש אנשים מיוחדים כמוך, שמוכנים לצאת למסע שלא ברור מה סופו...
ומאחלת לך הצלחה רבה, קצת בשבילך, הרבה בשבילי.
שיהיה שבוע טוב!
למה לברוח כל כך מהר מהחוה והסוסים ועבודה אחד לאחד?
חדוה ליבנת 06.02.2011
יובל
אני באמת מתלבטת מה נכון יותר לנו חווה טיפולית , עשייה פרטנית , לעומת הפוליטיקה , אני רואה את זה כמו פרמידה , צריכים אצלנו המון המון אנשים שיעשו בסביבתם הקרובה , לא פלסטרים אלא טיפול מניעה , לנסות להמעיט בחבורות שאנחנו חוטפים.
ומעט מאד אנשים שיגיעו לפוליטיקה רק אם הם לא יודעים להיות רלוונטים באופנים אחרים
אני מאד מסכימה עם יובל ומחזקת
אורח 20.02.2011
אני מאד מסכימה עם יובל ומחזקת את ידיו בהחלטתו ללכת בדרך קשה ועקלקלה.
עם כל העשייה שלנו אנחנו מצליחים במיוחד בשני דברים : א. השקטת המצפון שלנו, ב. מתן לגיטימציה למדינה להמשיך להתעלם מאחריותה וחובותיה כלפי אזרחיה.
שינוי השיטה והמנגנונים יתאפשרו רק על ידי פעילות פוליטית משמעותית - ולראיה - ישראל ביתנו, שחבריה השרים והח"כים מובילים אותנו בנמרצות, נחישות וחריצות אל עברי פי פחת.
חשוב לי להבהיר
אורח 06.02.2011
אהלן תודה על התגובות. חשוב לי להבהיר.
במודל שאני מנסה לקדם, המגזר השלישי והיוזמות הפרטיות של האנשים בשטח, הם העשייה שהמודל "בונה עליה".
במודל המשולש (מתואר בטקסט השני) המגזר השלישי הוא זה שמבצע את העשייה בשטח והמדינה היא זו שמשתתפת במימון ודואגת למיפוי צרכים ולמתן מענה שווינוי והגיוני. לכן, אני לא יוצא כנגד היוזמות של המגזר השלישי, אבל אני כן אומר שאין כרגע איזון ושדרושים אנשים בעלי יצירתיות וכוחות גם במגזר הציבורי ולצערי יש כיום מעט מאוד כאלה. אני עצמי חלק מהמגזר השלישי ואני מעריך מאות יוזמות מדהימות שקמות בכל שנה. המסע האישי שלי, הוביל אותי לשנות כיוון, אך אני יודע להעריך כל יוזמה קטנה כגדולה שיש בה רצון, עומק ותבונה.
יובל
תקווה
אורח 06.02.2011
יובל יקר,
כן ירבו אנשים כמוך.
התהליך שאתה מתאר, תהליך של בירור ועמידה אמיצה אל מול האמת האישית והחברתית, הוא התהליך שהייתי רוצה שכל מנהיג במדינה יעבור.
הייתי רוצה שכל מי שמגיע לזירה הפוליטית יעשה זאת מתוך הרצון הטהור לראות את החברה שלנו כחברה סבלנית, מטפלת, חברה בה חלוקת המשאבים נעשית בצורה הוגנת והגונה.
אני מאמינה שרבים החלו את דרכם עם חלום מסוג זה, אך נדמה לי שמה שמייחד אותך הוא דווקא השאיפה לשקט- ולא החתירה למציאת כוח ויוקרה.
נראה ששאיפה זו ליוותה והנחתה אותך לאורך כל הדרך, ואני מאחלת לך ולכל החברה שלנו שתצליח להביא את השקט הפנימי שלך גם אל הזירה הציבורית.
יעל.