המאבק על הכפר

קראתי את המאמר שלך ואת התגובות וברצוני להגיב:
עד לאחרונה הכפר התנהל באורח של "חיה ותן לחיות": החילונים עשו את שרצו בשבת, הדתיים הלכו לבית הכנסת, ואלה שחזרו בתשובה ואף התחרדו ניהלו גם הם את חייהם כרצונם. זאת הגדרתו, לדעתי, של כפר פלורליסטי: גרים בו אנשים שדיעותיהם שונות, והם שומרים על דיעותיהם אך מכבדים את דעת זולתם.
לפני כארבע שנים הגיעו לכפר האנשים המכנים את עצמם שליחי חב"ד (ונכון להיום כבר ידוע שאף אחד לא הטיל עליהם כל שליחות שהיא, ובוודאי שלא חב"ד). הם החלו את פעולותיהם על "אש קטנה" ובמחשך, ובחנו אותנו מרחוק, לראות כיצד אנו מגיבים ומתי. בשנתיים הראשונות למגוריהם בכפר, למרות שהחלו בפעולותיהם המתוכננות, הכל היה בגדר הסביר ולא נרשמה כל תגובה, לא נראה כל מאבק, הכל היה שקט.
הכפר התעורר השנה, לפני פסח, כשהוסבה תשומת ליבנו לאתר חב"ד המתקרא בשם הכפר.
אז החלו דברים להתגלות. מסתבר שקרה הרבה בשנתיים האחרונות. ואנו, כפר השתקנים, כפר השאננים, כפר המאמינים שכאן זה לא יכול לקרות, עמדנו נדהמים ולא מאמינים!
אין להאשים אדם הלוחם על עקרונותיו ועל כך שהכפר צריך להישאר כפי שהיה. כן, זאת מלחמה, לצערי.
אני כועסת על אלו שמכנים אותנו "נאצים" אנטישמים" וכו'. אני חושבת שאין להם מילים באוצר המילים וזה מה שהם מצליחים למצוא, לצערי. איני רואה כל קשר בין מניעת התחרדות הכפר לבין נאציזם.
אני יודעת שהם אומרים זאת, מאחר שזה ייפול היטב על אזניים מסוימות זה יעורר רחמים עליהם. וזה בדיוק מה שקורה עכשיו.
האנשים הנלחמים על ביתם ורוצים למנוע את התחרדות הכפר, א י נ ם נ ג ד דתיים, חרדים וכו' החיים בכפר. הם כן נגד הפעולות המתבצעות עכשיו בכפר (כבר לאור יום). הם מבקשים להשאיר את הכפר כפי שהיה, כפי שתיארתי אותו בתחילת מכתבי. זהו.
אז אנא, אל תשייכו לנו תכונות, מעשים וכוונות שלא חשבנו עליהם.
ולך, מר מלאך, רציתי להגיד שאיני מבינה את דבריך: האם אתה מתכוון שעלינו לשבת ולא לעשות דבר? הרי כשהכפר יהפוך ליבנאל, למשל, ביתך ממילא יהיה שווה פרוטות. והאמן לי, אתה תרצה למכור אותו ולצאת מ"כפר ורדים עילית" (על משקל מודיעין עילית, בית"ר עילית) מה שיותר מהר!
לא הכל כסף. יש עוד דברים בחיים, קוראים להם איכות חיים, עקרונות ורצון לחיות את חייך כפי שבחרת.

אפתח בהבעת תודה לך, אבשלום גינוסר, על מאמרך.
אם יאשימו אותך באנטישמיות ובגזענות, בין השאר על שקראת לאלה שאופיו החילוני של היישוב לא מתאים להם - אל תתרגש. זו ההוכחה לכך שצדקת, שדייקת.
ותגובה קצרה לראובן מלאך: נכון, הפרסום לא עשה טוב לכפר בטווח הקצר. אם הגרוע מכל יתרחש, ביתך יהיה שווה הרבה הרבה פחות מהיום. לכן - אפילו אם זה הנימוק העיקרי והיחיד שלך, אתה מוזמן להצטרף למאבק נגד ההתחרדות.
לדעתי הרוב המכריע (החילוני) בכפר אינו נגד הדתיים (כיפה סרוגה). את אלה דבר לא מבדיל מהחילונים: הם תורמים לחברה ולכלכלה, משרתים בצבא, עושים מילואים, מתנדבים ועוד.
נעשה ניסיון (כטקטיקת בחירות של מתנגדיהם, ומצליחה בחלקה) להציג חוגים מסויימים הנאבקים נגד ההתחרדות כגזענים, אנטישמיים ו"נאצים" (כן, נאצים) - כשכל חטאם הוא רצונם לשמר את הסטטוס-קוו הקיים בכפר.
מהיכרותי את הנושא, המצב שהיה פה לפני בוא החרדים הקיצוניים היה מקובל גם על החוגים הדתיים. גם הם סובלים היום מנוכחות החרדים הקיצוניים, גם הם היו שמחים להיפטר מהם.
המצב יוצר שנאת חינם, פלגנות, חשדנות.
אלא שהדתיים מחכים שהחילונים "יעיפו" את החרדים מפה, והחילונים מחכים שהדתיים יעשו זאת...
והחרדים? פה הסיפור מסתבך. יש חרדים "משלנו" - בני תושבים ומשפחות ותיקות שחזרו בתשובה, ויש חרדים מבחוץ, שהחליטו שכפר ורדים מתאים להם למגורים והם עושים מאמצים להביא לכאן, במימון אילי הון חרדיים, משפחות חרדיות נוספות.
בראשם עומדים שניים, קיצונים, השייכים לזרם המשיחי הקיצוני של חב"ד (שלמה גולדפרב ועמיחי מרינובסקי), שלא סופרים את תושבי הכפר החילוניים ממטר.הם מקימים ומתכננים הקמה של בתי כנסת, כוללים, מקווה וגני ילדים חרדיים, עורכים מופעי פיתוי לילדים, עסוקים בהבאת משפחות חרדיות נוספות לכפר וכבר הקימו עמותות לשם כך, משתלטים על בית הכנסת המרכזי ועוד ועוד ועוד...
בהם ובמסייעים להם יש להאבק, לא בדתיים וגם לא בחרדים תושבי הכפר הוותיקים.

נתקלתי לאחרונה באתר מעניין, המכיל מידע רב בנושא: www.ourplace.viv.co.il.

הציבור הדתי מאורגן על ידי רב שבידו לקבל החלטות ולבצען, בסיוע מלא של הציבור העומד מאחוריו. רב זה גם ממומן בדרך כלל בכספי ציבור, דבר המקל על פעילותו ועל התמסרותו ליעדים שהציב לעצמו.
אנחנו כציבור חילוני צריכים להשליך את יהבנו על ראש הרשות שייבחר, שידאג באמת וביושר לייצג אותנו החילונים. רק כך יישמר האופי החילוני של הישוב, ולנו החילוניים יהיה מקום המגורים שאותו רצינו.
לכן, צריך לבדוק היטב בציציותיו של המועמד לרשות המקומית שבו אנו מתכוונים לבחור.
ברוך דגן

המשיח בוא יבוא

זה מובן ופשוט

אבל רק כשלרוב תהיינה

מלוא זכויות המיעוט

טל

נאה אמר כותב המאמר כי כפר ורדים הוקם כיישוב חילוני, ועל כן - כשם ש"חילוני" לא יגור ביישוב "דתי" אלא אם הוא מוכן לקבל על עצמו את אורח החיים ביישוב, כך גם "דתי" לא יעבור ליישוב "חילוני" אלא אם יקבל על עצמו את המוסכמות במקום.
אבל האם זה הוא המצב בכפר ורדים?
הדתיים לא מבקשים למנוע מהתושבים המקומיים לנסוע במכוניות בשבת או לקיים פעילויות תרבות בשבת. הם מבקשים להקים לעצמם מקווה, והרי זה מתקן שמשמש אותם ולא פוגע באחרים.
בעברי הייתי מנהלת מחלקת החינוך, התרבות והרווחה בכפר ורדים, למרות היותי תושבת כרמיאל ומסורתית באורח חיי. למרות שלא יכולתי להשתתף באירועי התרבות בשבת, כיבדתי את הצורך של תושבי המקום בכך ועשיתי כמיטב יכולתי לעזור בקיומם.
יחד עם זה נדהמתי מההתנגדות לבקשתו של מנהל בריכת השחיה בכפר, לאפשר שחיה נפרדת לנשים בימי ראשון, שבהם סגורה הבריכה, בעקבות בקשת נשים שעברו כריתת שד. הנימוק של חברי המועצה היה שזה יוביל לשחיה נפרדת לדתיות! המעשה העיד על חרדה עמוקה מפני כל מה שריח יהדות נודף ממנו - והחרדה הזאת לא עברה מהעולם אלא עמקה כנראה מאוד!
המחסור במבני ציבור הוא אמיתי, ומי שייבחר לעמוד בראש המועצה חייב להעמיד אותו בראש מעייניו, אך אין לו כל קשר לבית הכנסת! עוד בתקופתו של אריה ברן, ראש המועצה האנרגטי ורב המעשים של הכפר, נעשו מאמצים כבירים להשגת תקציבים לשם כך, ויש לעשות זאת כיום ביתר עוז.
כפר ורדים שופע עשייה חיובית חינוכית, תרבותית והתנדבותית. אל לתושבי הכפר להיגרר אחר מסיתים ולגרום לפירוד וקרע בין תושבים: ראו איך גרם תושב אחד בעכו גורם בחוסר התחשבותו לפגיעה איומה בקהילה כולה! אל תלכו בדרך הזאת: כבוד הדדי יביא לבנייה ויצירה, וזלזול הדדי יביא רק הרס!

כותרת מאמרו של מר גינוסר "המאבק", על כפר ורדים, כמו גם תוכנו של המאמר, מזיקים הרבה יותר מאשר מועילים. הגדרות בנוסח "מאבק", "מלחמה", "אינתיפדה", "קרב" או אחר מאירים באור שלילי את נשוא הכתבה (במקרה זה - היישוב כפר ורדים). בהמשך (אם זה טרם קרה)תפחת האטרקטיביות של היישוב, והכיעור והתנהלות פרנסיו ייגברו עד שיכסו את היופי שבו, את ההון האנושי האיכותי שיש בו. מכאן, תקצר הדרך לירידת מחירי הנדל"ן (מוכרים בלבד!) ולהפיכתו של יישוב מצליח לנכשל. מה חבל שקבוצת מיעוט בוחרת לצאת למעין הפגנה, לשאת שלטי נאצה ולרוץ לספר לחבר'ה (במקרה זה לעיתונות). הנה, כך מכבסים את הכביסה המלוכלכת לעיני כל. אז אחד כתב, שני אמר, שלישי הפגין ורביעי רץ לתקשורת. כוח רב יש לה למילה הכתובה, כמו גם המשודרת. "המאבק", שלא אחת נראה כמעין חבל הצלה פוליטי למתמודד כזה או אחר, הוא לרועץ ליישוב. ראוי היה שכל המתלהמים, הנלחמים והנאבקים יחשבו על היום שאחרי. כיצד יראה ה"מאבק" על הצלת שמו של היישוב? מה הם סיכויי הצלחתו? יש לזכור כי דבר כרוך בדבר, ועירוב, מקווה ושאר ירקות באו בדרך דמוקרטית שהובילו נבחרי הציבור.
בעכו נלחם מיעוט עברייני (יהודי וערבי)על זוטי דברים. מחר ירגעו הרוחות, השמשות ישובו למקומן והרכבים הפגועים לחנייתם, אך הנזק הבלתי הפיך כבר נגרם ועכו, המנסה מזה שנים להחזיק את ראשה מעל למים, תשקע שוב בביצתה העכורה. הכסף ששופכים עליה נוחי דנקנר ומיכאל שטראוס ישפיעו על שמה הטוב כשם שאקמול משפיע על גוויה. בכפר ורדים נלחמים רבים (חילונים ואינטיליגנטים)בקומץ חרדים, והכל, מהחשש שצביון היישוב יישתנה. יש לזכור כי כפר ורדים הוא יישוב הולך וגדל (כ-6,000 תושבים), ואין ל"מייסדי היישוב" זכות וטו על הדינמיקה שבה הוא מתנהל.
אין מדובר כאן בהתחסדות. מדובר בכסף, בדרך כלל רוב או כל כספו (והמשכנתה) של תושב. אם ימשיך להתגלגל כדור השלג הזה ותסגר בפני החרדי והחילוני האפשרות למכור את ביתם במחיר סביר, או אם יבחרו להקים את ביתם ביישוב אחר - כל שישאר יהיה לבכות על החלב שנשפך.
ראובן מלאך, כפר ורדים

נאה דרשת אבשלום גינוסר. אבל פלורליזם היא מילה יפה אך ורק אם היא דו-צדדית. מצב החילוניות בארץ הוא בדיוק הפוך. המיעוט החרדי לגווניו (כ-10% מהאוכלוסייה) כופה על הרוב החילוני את הפלורליזם שהוא מעוניין בו.
יש צורך להדגיש במיוחד בנושא התהליך בכפר ורדים, כי ל97% מהאוכלוסיה (החילונים)יש שני מבני ציבור: מועדון 50+ ששטחו כ-150 מ"ר ומועדון הנוער ובית הצופים "בית תומר", ששטחו כ-200 מ"ר. שטחו של בית הכנסת שבכפר, שעליו השתלטה הקבוצה האורתודוקסית, היא כ-400 מ"ר. כיוון שלא אפשרו ל"מניין המשפחתי" (היהדות המסורתית) להתפלל באופן חופשי בבית הכנסת והם נתפללים באשכול הגנים הסמוך, הצליחו לקבל מגרש שבו יקום בקרוב בית כנסת נוסף למניין המשפחתי. הקבוצה החרדית המתגבשת בכפר, בתמיכה של תושבים שאינם חרדים אך התחרדות לא מפריעה להם (ביניהם גם כמה חברי מועצה, עומדת לבנות "מרכז תורני" שיכלול עוד בית כנסת, חדרי לימוד ומקווה.
כלומר - לרוב החילוני אין אפילו מרכז תרבות, ולמיעוט הדתי/חרדי יהיו לפחות 3 מבני ציבור. זו התבטלות אופיינית למגזר החילוני, שבינתיים הוא הרוב בכפר ורדים ובמדינה. אחת הבעיות של החילונים היא תחושה פנימית שהדתיים "צודקים" ו"צדיקים" ו"שומרי אמוני ישראל", ושלפעמים קצת "ידישקייט" לא מזיק. מכאן מתחילה החדירה החרדית המשנה את אופיו של יישוב.
הרב גולדפרב, המתחזה לרב של ק"ק כפר ורדים, הקים - יחד עם היותו הרב של "אגודת מתפללי בית הכנסת" - את עמותת "מעיין חי" שמטרתה הקמת מבני דת ומערכת חינוך דתית בכפר ורדים.
זה המצב האמיתי. בזה נאבקת בין השאר סיעת "אופק"
ד"ר מוטי אביעם, חבר סיעת "אופק".

כל מילה בסלע